|
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 12/2007
אחרי היום. הדופק מהיר,זיעה נוטפת במורד גופי,לא מתייבשת בגלל השכבות הנוספות שלבשתי על מנת שלא לחלות שוב בדלקת ריאות אני אוהב את הזמן הזה של הריצה עם האוזניות. שבו המילים שבמנגינה מתערבבות עם הרגשות ,המחשבות,התשוקות שלי. כך שהריצה מותירה אותי עם תיאבון שוב לחיים,לחוש חיי שוב. ערני יותר מכפי שהייתי ימים רבים,שבועות אפילו. אני חושב שאני לקראת סוף ההמתנה,ובקרוב אכתוב את הצוואה שלי. או כמו שאני אקרא לה,לה גרנד המתנה. ארשום אותה על קיר חדרי,מחשבות שיוותרו להם לקרוא בשעות מתות,שבטוח ויהיו להם.
הדר אומרת שבקרוב לקצין תהיה תשובה לגבי המצב שלי,לגבי קורס /פסילה . אני מתחיל לתהות,מה יהיה איתי כעת,איך זה יהיה עבורי לעבור מחדש לשיגרה של סדיר. מן הבית זונות הכי גדול,אל משהו לא ידוע,אולי זונה בטלנית אחרת,ואולי בכלל לעבור לתעסוקה .24/7 .
כשנמצאים בשגרה מסויימת לאורך תקופה ארוכה אדם לא יכול שלא להסתגל,להתרגל אפילו להנות מהדברים שנכללים בשגרה הזאת,במיוחד כאשר מדובר בשגרה שעושים בה כפי שרוצים 98 אחוז מהזמן.
אז העתיד שוב עומד על שלוש אפשרויות. 1.המתנה 2.קורס 3.הדחה מהטכני.
אני מקווה לשלוש כרגע,שאוכל לפחות לעשות משהו אמיתי
להעזר בליבי ואולי להגיע לתפקיד מעניין
ולחשוב שהיום באתי לבסיס רק בשביל להוציא הפניה לאורתופד. ולקבל אפטר בלא להתכוון. העולם מצחיק אמרנו,לא? אז בואי נצחק
| |
|