טוב,היום יום שלישי ה28/9/04

חזרתי לבסוף מהסמינר שלי,מעניין אם מישהו הרגיש בהבדל,בכך שלא הייתי.

אני במצב רוח סביר ביותר,אומנם לא שמח במיוחד אבל את זה אפשר לפתור עם בשר טוב וחברים לידי-רמז רמז,מושבה!.

אני מחפש מקום טוב לישון,להתפנק ולהתכרבל בו,מישהי רוצה לתרום מקום להתפנק בו?.

כולי סחוט כמו תפוז שעבר במכונת הסחיטה (פתאום חשבתי על התפוז המכני,מה עובר עליי?).

והיום יש לי אימון,יש לי אוריה ואנשים טובים בשדמה-אם יצליחו למצוא דרכם אל שדמה/המחצבה.

אני מקווה שלא ישתכרו יותר מידי,אני פוחד שהדבר יהרוס לאוריה את היום הולדת.

אני מקווה שאוריה הזמין מרצונו החופשי את א' כי ממה שאני זוכר בשיחה שלנו הוא העדיף שלא להזמין אותו,אבל אם הוא אמר לו היום שיבוא אז מי אני שיגיד לא?.

אני עייף כלכך ופשוט רוצה מרגוע,הגוף דואב,מאימונים,מהליכה ממושכת,לימודים בשעות מטורפות,אני לא אוהב את זה.

אנשים יקרים,יש סיכוי שאני אהיה בחיפה במהלך חופש סוכות- בסביבות התאריכים 7/10 עד לה9/10 אז דברו איתי בנוגע לזה

"את,כן את,

חיפשת אותי,הלא כן?

מזאת אומרת,מאיפה לי לדעת שחיפשתני?

לא,לא יקירתי לא חברים אמרו לי זאת.

אמרו לי זאת עינייך,

הניצוץ הזורח בהן כעת,

מזכיר את הכוכבים,

רק שעינייך זוהרות יותר.

את לא תאמיני כמה שנים,

כמה שנים חיפשתי,

את מי?,את שואלת?

אותך כמובן,חיפשתי אותך,

לבי,שכן רק כשאני איתך אני מרגיש חיי.

נשמתי,שלהיות איתך זה להיות שלם.

חיי,שבלעדייך אני מת.

ואולי בעצם אנחנו אחד?

בצלמי ובדמותי נבראנו,

אווי אלוהים,את כלכך יפה.

התסתכלי מעלה?

אלו לא גשמי זעף,

אלא דמעות מלאכים,

על כך שלא חזרת אליהם,

ונשארת איתי.