אירועים של אותו היום -שלושה חודשים לי ולשנהב,שבת 12 של הקורס,סוגרים עם הקמ"נים -מתפללים קרליבך,פז"ם הולדת לי.

ילד מזדקן,יותר מידי זמן עבר מאז שכתבתי והדבר נראה כבר כחטא כלפי עצמי.

ישנם שינויים רבים מידי במעט מידי זמן,כמו שבדרך כלל קורה כשהאירועים אצים אלייך.

חזרתי לראות את האנשים באותה צורה שסיגלתי לעצמי במהלך ההמתנה בטכני,שוב מובדל באופי ובאורך חיים.

החדר מסריח מרגליים רבות מידי למרות שבזמן הכתיבה של שורות אלו לא היה איש מלבדי בחדר.

אני מתגעגע לתקופת השגרה שבה ידעתי מה צפוי בעבורי מידי יום ויום.

אבל יחד עם זאת אני מאושר לגלות שמידי יום יש דבר חדש ומפתיע לקום בשבילו,תחושה של מטרה -דבר שלא היה קיים בעבורי קודם לקורס הזה,לתפקיד שיבוא לי בקרוב.

29-28.3.08

פעם ראשונה שהתפללתי בנוסח קרליבך,נשבתי במקום:).

1.4.08

שבוע שלישי לקורס,עוד 16 ימים

ישנם ימים שאפילו שונא מדי אלף שכמוני שמח לקום ולעלות על א'. ככה זה כאשר אתה יודע שאתה נוסע באותו יום למקום שתמיד מעורר בך תחושות מיוחדות,דבר שאינו קורה ככה סתם ביום יום,בקרוס בנסיעות של יום ראשון ושישי לקראת צהריים.

זוהי עיר של תחושות ,רגעים וזמנים רווים בתאורי זמן לא מחולטים , כמו כאן הייתי עם הוריי וקניתי צעצועים לפני 15 שנה ובאותו כאן גם היה פיגוע רב נפעים בשנות התשעים של האינתפדה, וגם אותו -כאן הייתי בטיול עם אבי (כמעט) כל שנה מחיי .

רגעים ומקומות שכבר איני בטוח מי בא קודם,הזכרון למקום או שמא המקום לזכרון.

המציאות ברורה -ללא מקום לא היה מתרחש הזיכרון אבל בעצם גם יש את הזכרונות העבר שכבר נמוג, יחד עם אותם מבנים שרוסקות ואחרים שקמו במקום- פה היה פעם בית העם הישן וכאן היה בית הקולנוע הישן שכעת נמצא בו בית מגורים מאובטח לקשישים.

או הגן של תמי שכבר לא נמצא ובמקומו נמצא בית של אישה אישה מבוגרת שהגיע מחיפה.

רדוף אני באירועים וזכרונות.