| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 5/2008
טקסי זיכרון
אחרי שהתגייסנו כולנו,התפרקו החבורות המוכרות והישנות .
כל אחד שומר על קשר עם החברים הקרובים ביותר שלו,אותם שניים שלושה ואלו שביחידה או היציאות זהות.
וככה מתנתקים הקשרים ,ואתה שומע דברים על אנשים מהשכבה מחברים מהתיכון שאתה נתקל בהם בתחנה המרכזית או באיזה מקום רנדומלי, עוד דבר נפלא שקורה המון ברגע שהתגייסת - כל מי שאתה מכיר פתאום בדרכים באותם ימים שאתה בדרכים ותיתקל בהם בהזדמנויות שונות ומשונות (כמו חבר ללימודים שהיה במעצר בבסיס הנוכחי שלך).
טקסי הזכרון הם מועד התאספות עברונו -עכשיו חיילים בעבר חברים לספסל הלימודים.
ויש מאין התעסקות בשאלה החשובה - מי הגיע מי נמצא באיזה יחידה ומה הוא עושה בימים אלו.
וכעת ,אחרי מלחמה ואחרי שנתיים שעברו עלינו ,חלקנו בעורף וחלקנו בשדה הקרב.
מוצאים את עצמנו מקווים שאותה רשימה מקוללת שמקריאים מידי שנה, רשימת הנופלים מהתיכון שלנו, מהישובים שלנו.
לא התעדכנה, שלא נוסף לה שם, שלא יהיה זה חס ושלום אחד משלנו -השכבה שלנו.
מידי שנה, כך אני נזכר יש לי אותה תחושה בכניסה לאולם המופעים של גבעת ברנר ששם מתבצע הטקס שלנו מידי שנה.
מתפלל לראות את כל השכבה , אפילו אותם חבר'ה שלא אהבתי העיקר שכולם יהיו לראות שעדיין חיים.
רשימת שורדים השקטה שלנו, מי עדיין חיי מבני השכבה,עכשיו שספסל הלימודים אינו מגן עלינו מאש הקרבות.
איש לא ידבר על זה,איש לא יאמר על זה בקול אבל זה יהיה בליבות כולנו בזמן שמביטים באנשים העומדים לידך בשעת הקראת שמות הנופלים, שמעתה יקראו גיבורים
תהיה נשמת הנופלים צרורה בצרור החיים, לא ימחק זכרונם מליבנו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
