עוד שבת נוספת שנאלצתי לתת לצבא.

לא אחד התענוגות הגדולים אני חייב לציין.

במיוחד כשציפיתי למנוחה השבת ולשמור אותה כראוי וה-ע מפקד שמתקשר בלי להתחשב בכלל בשביל משימות מטופשות.

בסופה של השבת יצאתי זועם על השטויות שנאלצים לעשות בגלל מפקדים,ועם קצת נחת בגלל החברה המתוקה שלי.

אני מקווה להחזיר עטרה לישונה לגבי הכתיבה,עמכם הסליחה לגבי זה.

נושא ה"שלום" עם סוריה ומשא המתן מדיר שינה מעיניי, אני מצטער לומר אתזה אבל לראשונה אני לא מעוניין בשלום עם מדינה מסויימת.

לפחות ברמה של מתן שטחים ישראליים לשונאינו.

יהיה בסדר,לא?