הימים האלה נוקבים את האוויר בחומם .

קשה להסתובב בחוץ אבל כשאתה במזגן הרבה יותר קל לנשום,במיוחד כשאתה זקוק למזג אוויר קליל על מנת לחיות בשלווה.

יש משהו בקיץ שפשוט מתיש אותי לא משנה כמה אנוח, כמה אנסה להירגע.

היום הוא יום ראשון,דבר שכבר ידעת בוודאי לפני שקראת את השורה האחורנה.

אני אחרי שבת בבסיס, שבת קלה יחסית,בלי יותר מידי עומס ובלי יותר מידי התעסקות בדברים מפגרים.

למען האמת זו הייתה השבת הראשונה שממש רציתי לסגור, לא בגלל הצבא אלא בגלל שהשבוע אני והיפה שלי חוגגים חצי שנה.

(ב27.6) ליתר דיוק.

וזה היה או להפסיד את החצי שנה או לסגור עכשיו.

החודשים האחרונים שינו אותי לא מעט, לצערי, לשמחתי ..

עדיין לומד להכיר את עצמי, אבל בסופו של דבר הדברים הבסיסיים נותרו.

אני מרגיש רצון וצורך מעצמי להתקרב אל הדת אבל אני לא חש שאני מסוגל וצריך לסמן את עצמי בסממנים החיצוניים, במיוחד כשאני עדיין לא מרגיש שהגעתי לנקודה בה אני "דתי" .

אומנם תפילה 3 פעמים ביום ותפילין בשחרית (או מנחה,מה שיש זמן אליו) אבל תחושת האמונה שליוותה אותי בחודשים שקדמו לנפח נחלשה נורא.

ופתאום מופיעים מולי דמויות שמנסות לחזק אבל דבריהן מבלבלים וקצת מפספסים את מטרתם .אבל כוונתם רצויה.

דברים בסיסיים מושפעים מהמחשבות האלה.

כשאני והיפה שלי שוכבים האם למעשה אני מפר חוקים שנכתבו הרבה לפני שבכלל חשבו להוליד אותי

ואם אתקדם במישור המדובר, הדתי האם למעשה עליי לוותר על העונג המשותף שלנו?

המחשבה הזאת קשה כל כך, שאני חוטא בעצם רצון לטוב.

אני מתגעגע לנהדרת שלי.

היא מעניקה לי זמנים כאלה נהדרים בחיי

זמני תם.

לצערי לא תמו ההרהורים

שבוע טוב רבותיי