מצוקת המים בישראל הפכה כבר מזמן להיות ממשית ומשמעותית ,אבל רק עכשיו פותחים עיניים,שונא כשאנשים לא חושבים לפרק זמן ארוך אלא רק לטווח קצר.

וכעת כל האיזור יסבול בגלל זה שנים .

אין לי יותר מידי מה להרחיב מעבר לזה.

היה צפוי,התעלמו,לא עשו מספיק,כולנו נסבול .

אופטימי משהו,אני יודע אבל זה קשה מידי מכדי להישאר מחוייך לגבי זה.

דבר נוסף שמטריד אותי הוא שאני מביט בתמונות שצילמתי מלפני חודשים,שנה ויותר אפילו ואני כבר לא רואה בהן הצלחה גבוהה כמו בעבר.

אולי זה התבגרות ,אולי כחלק מהכרה שיש לי המון לפתח בעצמי מבחינת יכולת צילום וכישרון.

אבל כרגע אני מאוכזב מעצמי שלא הגעתי לרמות מסויימות שאני שואף אליהן.

חבל לי על כך.

אני מתנחם בעובדה שיש לי אישה שאני אוהב בכל ליבי,אבל לצערי זה לא מבטל את הצורך הנפשי שלי,לצלם,לכתוב.

חסרים לי התחביבים שלי והאנשים שהייתי מסתובב איתם.

כנראה שהייתי זקוק לשעות הקשות האלה בשביל לחשוב על הדברים הללו.