*Estatic Fear - A Sombre Dance    Intro*

חזרתי מהאימון,אימון במים,בבוץ,במנהרות,בגבעות.

כל זה תחת מדידה עצבנית של זמן.

רוב הזמן אלנוקה עליי.

אני גאה בעצמי,שרדתי את האימון,יותר חשוב מכך,עזרתי לקבוצה היום.

אסא צדק,צריך לתת יותר מהמאה אחוזים שלנו,כי יש עוד 700% (לפי מצבי לחץ כביכול...)

נתתי את כולי,הזעתי,נפתחו לי הפצעים בכל הגוף במהלך האימון,ספגתי מכות מהאלונקה.

ואני מאושר כלכך ,לא בגלל המזוכיזם,אלא בגלל העובדה שהתעלתי על עצמי היום.

אני הולך לאכול עכשיו,ומשום מה המחשבות שלי  נודדות לכיוון האימון ומה שלקחתי ממנו ולא מה שהוא לקח ממני

*Estatic Fear - A Sombre Dance    Chapter I*

The feeble leafs decline,
Enshrined in downing deep
The mourn abandoned plains,
Laid down in sombre sleep
Misty shades engulf the sky
Like past, worn memories
The bird's song fills the whispering breeze
With autumns melody

The lunar pale grim shape
At evening's sight renews
It's silented wail relieves
Repressed thoughts anew
I hear the lonesome choir
Of fortunes past my way
Disdained in fiery weeps
Throughout my every day
These skies I hail and treasure thee,
Most pleasant misery
Not pittes thorn I shelter thine
Mysterious harmony

Draw on most pleasant night
Shade my lorn exposed sight
For my grief's when shadows told
Shall be eased in mist enfold
Why should the foolish's hope
Thy unborn passioned cry
Exhaust unheard
Beneath this pleasent sky?
For if the dusking day declined
Could delight be far behind?

דילגתי מעל לסיבולת שלי,בדילוג של נכה ומלא בכאב אבל עשיתי זאת

ונחשו מה?

עכשיו אני יודע שלא תוכלו לשבור אותי!