*אריק איינשטיין-כמה טוב שבאת הביתה*

שיר מקסים לפתוח בו פסוט,שיר מעולה לחזור איתו הביתה.

אתמול כשחזרתי מהאימון השיר הזה בדיוק התנגן במחשב,זה היה ממש טוב עבורי,אילו לא ידעתי טוב יותר הייתי חושב שהמחשב עשה זאת בכוונה,אבל מאידך אולי אכן עשה זאת בכוונה?

כמה טוב שבאת הביתה כמה טוב לראות אותך שוב ספר מה נשמע, ספר ספר איך היה ולמה לא שלחת גלויה?

אתמול הייתה לורד יום הולדת,והיום יש לה את המסיבת היום הולדת שלה,אני לא אגיע למסיבה.

כבר אמרתי לה לפני יומיים שלושה.

חבל לי עליה,שלא אוכל לראות אותה ביום הולדתה הלועזי.

שמתי לב שבבלוג הזה יש המון צנזור מיצדי

*כשניקו תתחיל  לדבר-צל כבד*

המחשבה הזאת באה מא'.

הוא בחר להקים בלוג,פרטי ואם זאת עשה המון דברים שעקרונית אמורים די להיחשב כהתגרות בי,

"כתבתי עלייך בבלוג שלי","יש לי פסוט חדש".אגב א' (אני יודע שאתה עדיין נהנה מהכינוי הזה..) אתה יוצא שמוק ככה,אז בוא נדבר על מה לא להגיד לי בעניינים שכאלה

זאת אמורה הייתה להיות התגרות?,אני לא קורא אצלך,ביקשת שלא אעשה זאת ולא אפר את דיברתי.

אני הולך לעשות שינוי קל במתכונת הבלוג הזה,יותר מחשבות,כן אפילו בנוסח היומן הרגיל.

כמו מה אני חושב על אנשים וכדומה.

אני לא מתכוון לחשוש בנוגע לכל אחד ואיך יגיב.

זהו עדיין בלוג,וזהו הבלוג שלי.

אז חברים שלי קוראים כאן?

טוב,זה מה יש ואני לא אעמיס על השרת עוד יותר בשביל לבנות בלוג מחדש,רק בשביל שהמחשבות שלי יכולו להיכתב בבלוג-היומן! שלי.

*אתי אנקרי-מיכאל*

שיר כזה יפה,פתיחה מדהימה

עלו לי עכשיו רגעי הזעם האישי שלי,על טיפשותם של אחרים,הצבא לדוגמא,כמו למשל החוסר יכולת שלו לקבל טפסים ולשמור אותם ובמקום זאת לבלבל בשכל לכל אחד אחר.