אני יודע שהרבה זמן לא הייתי פה,לשוחח איתך לדבר על כל מה שמטריד אותי.

לשחרר את מה שבפנים ומחכה לצאת.

זוהי תקופה שדורשת מאמצים,נפשיים ופיזיים.

להוציא את השדים מהארון אחרי כל כך הרבה זמן מרגיש שונה,בוודאי זכור לך איך זה.

דוד שלי נפטר השבת,דוד בנימין החמוד שתמיד היה מחייך חיוך שאפילו אם היית בוכה החיוך שלו היה מרגיע אותך.

נפטר מות צדיקים בשבת,ומה שבאמת הפריע לי שלא ראיתי אותו יותר מידי זמן.איזה מן משפחה אנחנו אם לא נפגשים? לא מתחבקים? לא מכירים את כל הילדים הנכדים והדודים? איזה משפחה אנחנו.

ובנתיים הגעגועים סודקים את חומות האדישות מבפנים.

זוהי תקופה לא פשוטה,בשבילנו שדורשת הרבה עבודה על הזוגיות על אהבה על הבנה ורצון להיות אחד למען השני.

הייתי מצפה שהתקופה אחרי הצבא תהיה קלה יותר אבל כתמיד טבעו של עולם הוא להפתיע.

אני מחפש לתקן דברים,לשפר אותם ולהכניס בהם משהו משלי ואולי כך גם להיות ראוי לכל האנשים המדהימים שבחיי.

חוסר מומנטום הוא בדרך כלל הדבר העיקרי שמונע מתהליכים גדולים לקרות בתוכנו,ולעיתים קרובות כל מה שדרוש בשביל להשיג את התנופה התחלתית הוא נאום מוטיבציה טוב. והנה אחד שתמיד נוגע בי.

Rocky Balboa: You ain't gonna believe this, but you used to fit right here.
[taps on the inside of his hand]
Rocky Balboa: I'd hold you up to say to your mother, "this kid's gonna be the best kid in the world. This kid's gonna be somebody better than anybody I ever knew." And you grew up good and wonderful. It was great just watching you, every day was like a privilige. Then the time come for you to be your own man and take on the world, and you did. But somewhere along the line, you changed. You stopped being you. You let people stick a finger in your face and tell you you're no good. And when things got hard, you started looking for something to blame, like a big shadow. Let me tell you something you already know. The world ain't all sunshine and rainbows. It's a very mean and nasty place and I don't care how tough you are it will beat you to your knees and keep you there permanently if you let it. You, me, or nobody is gonna hit as hard as life. But it ain't about how hard ya hit. It's about how hard you can get it and keep moving forward. How much you can take and keep moving forward. That's how winning is done! Now if you know what you're worth then go out and get what you're worth. But ya gotta be willing to take the hits, and not pointing fingers saying you ain't where you wanna be because of him, or her, or anybody! Cowards do that and that ain't you! You're better than that! I'm always gonna love you no matter what. No matter what happens. You're my son and you're my blood. You're the best thing in my life. But until you start believing in yourself, ya ain't gonna have a life. Don't forget to visit your mother.( Rocky Balboa script)

זוהי השבת השלישית שלי בסבב הנוכחי. חצאים לפנים מישהו אמר?

אני עכשיו תקוע בחמל למשך 12 השעות הקרובות,כשאחת הבנות שעושות משמרת בחמל לידי,היא עונש פשוט ומתחשק לי לחנוק אותה.

אבל לפחות אפשר לצפות בטלוויזיה לפני כניסת השבת.

אני מחכה כבר לרגע שבו אסיים את המשמרת ולא אאלץ לשמוע את המפגרת הזו.

זה מדהים כמה היא מרגיזה אותי אם אני טורח באמת לבזבז פוסט אחרי שלא כתבתי זמן רב כל כך על אחת שכזו.

לקחת נשימה....

עברו כבר מספר חודשים,הצבא עדיין אותו צבא רק החודשים נוקפים ומראים סימנים של סיום.

אפילו אני כבר מדבר על שחרור( כמה עוד קבינימט?!)

אני מנסה שלא להתעצבן על שטויות ולנסות כמה שרק אפשר שהכל יהיה בסדר,אבל ברור לי שאם לא ישתנה כאן משהו-את השירות הצבאי שלי אזכור כמלחמות שווא ואכזבה גדולה.

אני עייף ורדום ואין לי כוח לשטויות של קצינים שכל מה שרצונם הוא לסנג'ר.

אני מחכה כבר לרגע שבו אסע לכל מקום שארצה בלי לדווח לאיש עם המצלמה ואוכל לנשום שוב ברוגע.

אמן בקרוב.!

 חזרתי הביתה היום- חמישי 7.8.08

אני זוכר שאפילו חתמתי את התאריך בטופס הפיזוטרפיה שלמעשה ביטא תחילת סדרת טיפולים חדשה.

והשעה שבה בערך הגעתי לביתי,שהייתה כ-4 בצהריים,שזהו שיפור משמעותי לעומת המנהג להגיע ב5-6 בערב.

היום הזה נושא בתוכו דברים רבים מידי,מטענים רגשיים גדולים מידי,כמו ביקור בבית העלמין,לנקות את מצבות סבי,סבתי,דודי ודודותי- אישתו עליהם השלום.

ואף קפיצה לחמש דקות,לטעום אם המילה "אמא" עדיין זוהרת מסביב למצבת אימו של חברי הטוב עוגי.היום הוא ה8.8.08, שהוא תאריך מאוד יפה לעיניים.

ואם זאת גם התאריך שבו נולדה אימו של חברי הטוב,שהספיקה כבר לעזוב אותנו בתקווה ושלעולם טוב יותר.

היום הזה ממשיך,קטעים טובים לצד רעים,אני מספיק דברים במחשב,כמו לצרוב סרטים,לעבור על תמונות ילדות ואף להשלים זמן איכות עם בני הבית כמו שראוי לעשות.

ועם זאת,היפה שלי רק מתעצבנת יותר ויותר והסיבות בעיניי נותרו כמקודם,נראות לעיניי כמפגרות במקרה הרע וחסרות טעם במקרה הטוב.

השעה כבר עשרים לאחת בלילה,מה שאומר שכבר משהו כמו 3 שעות הריב המטופש הזה נמשך .

היא בביתה,מתבצרת בעקשנותה ואני ... אני כבר עיף מרוב איומים מפגרים ("תהיה לי רק שלווה כשלא נהיה יחד עוד").

כשאהובים מוותרים על דברים מסויימים כדי לשמור על קשר תקין,אבל אסור לתת לאהבה להיות לטיפשות ולמקור למעשים שאחרי כן מחרטים עליהם.

רציתי לשתף,רציתי שתדעו,שאני מתאבל היום,ועד צאת יום ראשון.

על אימו של עוגי,על מצב הרוח,ועל מקדשנו (שיבנה בקרוב)