זהו חורף שונה, קר הרבה יותר מבעבר.

ואני יודע גם למה.

ישנם דברים שהם ידועים לכל אדם בר דעת.

כשזוג נפרד, כל אחד מבני הזוג מקבל זאת אחרת.

הגבר בדרך כלל מתנהג הכי בקלילות אחרי הפרידה בעוד שהאישה נשברת לאלפי חתיכות למשך תקופה מסויימת.

מה שמיוחד בהתנהלות הזאת של הדברים היא, שהגבר שהיה כולו קליל בהתחלה נשבר פיסה אחר פיסה לאחר מכן, ברגעים שהוא לא מוכן אליהם כלל.

והאישה , היא כבר בשלב הזה כבר אוספת את הפיסות שהרכיבו את חייה, עושה סדר בבלאגן ואולי כבר מתחילה זוגיות חדשה.

אני מביט בתמונות של האישה שחלקתי איתה חמישית מהחיים שלי,וקולט שפשוט הלב פועם חזק יותר, מהר יותר, מתגעגע יותר.

מתבלט האם לפנות אליה בכלל, ואם כן , איך?

מנסה לחשוב שוב ושוב, האם זו באמת הייתה החלטה נכונה לסיים את זה.

ועוד מכל כך הרבה סיבות שנראות לי קטנות עכשיו.

אני מנסה לחשוב, האם יש עוד מישהי בעולם שתתפוס כזה חלק בחיים שלי.

וזה לא מאפיין אותי כלל, כי אני רציונלי כל כך ויודע שמעצם זה , שחלקן של נשים בחברה הישראלית הוא יותר מ60% אז כמעט ודאי שיש מישהי שאולי אפילו תתעלה על היפה הזאת.

והלב עושה מה שהוא יודע לעשות, לכאוב, לפעום בתחושה של מעוקה גדולה עם המחשבות.

מסתכל בלוח השנה ובמקום לחגוג איתה חמש שנים יחדיו וכעת זה אפילו היה אמור להיות 5 שנים וחודשיים של קשר שעברנו בו המון.

אני לבד, ומרגיש כאילו חצי ממני נתלש.

החורף הזה קר מידי ......לבד.

לפעמים לאסוף את המחשבות שלך נעשה קשה מידי

לשאול את עצמך מחדש מה ניסית לומר.

האם זהו פסיק או נקודה הנדרש עכשיו.

ואתה שואל את עצמך, מה שוב הייתה הנקודה שלך?

חזרתי מיום לא קל, שעות רבות בלימודים וגם המלגה די הוציאה לי את האוויר מהמפרשים.

קשה להתחבר לאותם חלקים של נימי נפש שבעבר היו כה נגישים ברגע אחד של רצון.

תחושה של צורך להתפרק, להשתכר, לצחוק בצחוק גדול,לבכות מכאב גדול על חמש שנים שנפסקו בגלל החלטה שלי על זוגיות שהייתה טובה אבל שמשהו היה חסר בה נורא.

אני מנסה לחשוב האם גדלתי ממנה או בעצם קטנתי.

חשק לעמוד מול רוחות מן העבר, הנשים שגדלתי בזכותן, לשאול אותן האם גדלתי לטובה או לרעה.

האם עדיין רואות אותו בחור קסום שכה נהנו מחברתו.

אולי לכאוב אני מחפש, אולי סתם התפרצות של כאב.

אולי פשוט לא רצתי יותר מידי זמן והכל עולה?

אני חושד שהכאב מהפרידה עדיין לא צף, ממתין בשקט בשקט.

מחכה לשבור בי משהו,למרות שאני יודע מבפנים שעשיתי זאת לטובתי

העיניים כואבות, הלב מלא מעוקה.

ואני מרגיש שיש בפנים צורך למלא חלל.

מישהי לחלוק איתה את הכל, את אותם סיפורים שהופכים אותי למי שאני.

ללכת איתה יד ביד ברחוב ולעשות איתה אהבה בכל הזדמנות שיש לנו.

לא רגיל להיות כה לבד כשאני מוקף אנשים כה רבים.

תחושה קרה, לא אוהב את זה כלל

23.10.08
בעקבות SMS של שירלי,לגבי -הפז"מהולדת שלי.
זה מעניין להשוות את עצמך לעבר שלך,לראות מה היית אז בעיני עצמך ומה אתה היום
ובצורה גסה זה להודות בפני עצמך,שבשנת 2007 בטירונות חשבת כל הזמן עם הזין  ואם זה להביט בעצמך במראה ולראות אדם שהחיוך שלו בעל כמה קמטים של מחשבות,עם לב שרוב האנשים יגידו שהוא טוב ומשהו שגורם לזרים לחייך אלייך ולהתחבר בקלות איתם.
כמו ברכבת והשיחות נפש שמשתרעות לאורך שעות בפתיחות יוצאת מגדר הרגל,לאור העובדה שמעולם לא פגשת את אותם אנשים.
אחרי תקופה ארוכה שבה לא הבנתי את טיב השינויים לבסוף,מתחילים להבין שהיפה שלי צדקה כשאמרה שזה לא ראוי ולא הגיוני.
מתחילים קצת להבין שיש דברים שאמורים באופן אוטומטי להתיישב בראש כשאתה מביט במראה ואומר-אני כאן ליחסים ארוכי טווח ולא לסטוץ עלוב או כמה לילות רטובים מזיעה של פריקת חסכים
אני לא יודע מה אעשה בלעדיה.
אני זוכר שבמהלך אחת השבתות שלנו,אני והיא ראינו קונג פו פנדה,והיא סיפרה שהרבה זמן אם בכל לא ראתה אותי כל כך מחייך,והיא צדקה,ואני רוצה לחייך איתה עד הקץ שיבוא בעתיד.
היא עוזרת לי להיות מאושר,והנסיעות מעלות בי הירהורים .

ב20.10 שבשנת 1987 נולדתי,אם אני זוכר נכון היה זה יום שלישי,השעה לא ידועה ולא משנת יותר מידי כיום,אחרי 21 שנה .
את יום הולדתי ה21 העברתי בבסיס,כעוד יום רגיל לחלוטין מלבד מידי פעם קפיצה של "מה,יש לך יום הולדת היום? מזל טוב "
בלי להודיע מראש,עם הפתעות נעימות ולא נעימות.
אבל מה איכפת לי? הרי רקדתי עם ספרי תורה במשך שעות במהלך החג,ואני מתאמץ יותר בלנקות את הראש מהדאגות,שמעתי שזה בריא ללב האוהב,ולחיוך.
השעה 2034, אני ברחובות,אחרי שיצאתי מהאוגדה ב1617 דקות. עצרנו לדקותיים,ואני רואה זוג חמוד,הוא כפיל של אורי זרמושקה והיא איזה בלונדינית לא מזכירה שכזו.
ואני תוהה על הבחור שסיפר שבקרוב ישתחרר ואני מאושר בשבילו.
מקווה שגם הוא ימצא לו איזה אישה טובה,שתחייך אותו קצת,את הקול העדין והחביב שלו,את אלף התכונות הראויות של חבר שלו.
רכבת מכיוון אשקלון הרגע עצרה מצד ימין שלי,ואישה מבוגרת לבנת שיער הביטה אליי,והמחשבה שעלתה בי הייתה ,האם לעשות לה שלום או שמא לא תקבל זאת בברכה.
לא משנה,כבר עבר הזמן.
מגיעים הביתה,שעה לפני מה שחשבתי,הרווחתי וזכיתי.
תודה לאל על הנסים הקטנים שכל יום ויום הם מנת חלקי.
תודה

אני מעביר את המחשבות שלי לכיוון הצבא,לבסיס שלי.
למקרה מרפי שלי,שבדיוק ביום שבו אני מתחיל טופס 55 ומעלה את בקשה,אמיר מספר לי שבקרוב -משהו כמו שבועיים אני אמור להתחיל לעבוד -כמו שרציתי כל הזמן הזה.

זהו יום נוסף שעבר בפיקוד,מזג אוויר נעים,כמעט כמו של אביב מתוק.

סיימתי ריצה קשה ותפילה,נותרתי מרוקן מלבד הגעגועים שזורמים בקרקעית הלב.

ניגשתי למטבח בחשק עז לארוחה כלשהי,והכנתי לעצמי שתי חביתות ושני מלפפונים.אחד פרוס פרוסות פרוסות כמו שאהובתי מכינה לי ,רק בלי אותו טעם ממכר ואהוב.

ומלפפון שני, שלם כמו גזר שמזכיר לי את באגס באני.והחביתות,כמו שתמיד אני מכין בפיקוד דומות לפנקייק וכולם מחמיאים לי עליהן.

אכלתי, דמעה קטנה של געגוע חמקה מהלב מן העין .

שבעתי רק מרוב הגעגועים שהיו במלפפון

 חזרתי הביתה היום- חמישי 7.8.08

אני זוכר שאפילו חתמתי את התאריך בטופס הפיזוטרפיה שלמעשה ביטא תחילת סדרת טיפולים חדשה.

והשעה שבה בערך הגעתי לביתי,שהייתה כ-4 בצהריים,שזהו שיפור משמעותי לעומת המנהג להגיע ב5-6 בערב.

היום הזה נושא בתוכו דברים רבים מידי,מטענים רגשיים גדולים מידי,כמו ביקור בבית העלמין,לנקות את מצבות סבי,סבתי,דודי ודודותי- אישתו עליהם השלום.

ואף קפיצה לחמש דקות,לטעום אם המילה "אמא" עדיין זוהרת מסביב למצבת אימו של חברי הטוב עוגי.היום הוא ה8.8.08, שהוא תאריך מאוד יפה לעיניים.

ואם זאת גם התאריך שבו נולדה אימו של חברי הטוב,שהספיקה כבר לעזוב אותנו בתקווה ושלעולם טוב יותר.

היום הזה ממשיך,קטעים טובים לצד רעים,אני מספיק דברים במחשב,כמו לצרוב סרטים,לעבור על תמונות ילדות ואף להשלים זמן איכות עם בני הבית כמו שראוי לעשות.

ועם זאת,היפה שלי רק מתעצבנת יותר ויותר והסיבות בעיניי נותרו כמקודם,נראות לעיניי כמפגרות במקרה הרע וחסרות טעם במקרה הטוב.

השעה כבר עשרים לאחת בלילה,מה שאומר שכבר משהו כמו 3 שעות הריב המטופש הזה נמשך .

היא בביתה,מתבצרת בעקשנותה ואני ... אני כבר עיף מרוב איומים מפגרים ("תהיה לי רק שלווה כשלא נהיה יחד עוד").

כשאהובים מוותרים על דברים מסויימים כדי לשמור על קשר תקין,אבל אסור לתת לאהבה להיות לטיפשות ולמקור למעשים שאחרי כן מחרטים עליהם.

רציתי לשתף,רציתי שתדעו,שאני מתאבל היום,ועד צאת יום ראשון.

על אימו של עוגי,על מצב הרוח,ועל מקדשנו (שיבנה בקרוב)