|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
שתיקה
אני אחרי שבת,תוהה מה קורה אצלי בראש.
מה השתנה אצלי בראש שהתחלתי להרהר תוך כדי ישיבה/מקלחת מה המניע למעשים שלי,ממתי אני פונה לעצמי בצורה כזו ישירה? תמיד זה היה הבנה בדיעבד,שהחושים הנחו אותי למעשה.
כמו אתמול למשל,כשישבתי בחדר אוכל בבסיס,וד' עשתה לי שלום תהיתי לעצמי על מהות היחסים האלה,שבעבר רדפתי אחריה,סוג של חיפשתי יותר מידי את חברתה.ועכשיו בחדר אוכל חשבתי לעצמי על כך שגם היא יכלה להחזיר תשובה להודעה אם היה לה מתחשק לדבר,וחשבתי לעצמי למה לטרוח אפילו להגיד לה להתראות כשאלך,הרהרתי בכך מספר דקות תוך כדי אכילה,ואז החלטתי לנסות בכל מקרה,לראות מה יקרה,וכמובן כשפניתי ואמרתי שלום,לא שמה לב. צפוי משהו.
*כשאת נוגעת בי*
אני תוהה למה כל-כך הציק לי כשראיתי שליפה שלי יד טבעת עם חיקוי יהלום על ידה,אני אדם משונה בעיניי עצמי - חסרה לי היכולת להבין את הרגשות שלי,לגביה,לגבי עצמי,לגבי עולמי.
לפעמים נדמה לי שכל עולמי מבוסס על הבנות ותובנות קטנות שמרכיבות את התחושות,את מה שאחרים יקראו לו רגשות.
אי היכולת הזו להסביר לה מה אני חש בעצם מלבד הסבר הלא חד הזה שהולך פשוט כך - כשאת בזרועותיי אני רגוע יותר,הדאגות קטנות יותר,אני בטוח יותר ברצונות שלי ובצדקת הדרך,בתחושה שיש צורך בבגרות והבנה של הדבר לעומק גדול יותר מסתם להביט בו ולהגיב.
אני לומד את ערכה של השתיקה מחדש.
דבר שרוב הילדים לומדים כבר בבית הספר,אני לומד דרך החיים ,ואולי בעצם לא עזבתי כלל את בית הספר,רק עברתי למורים אחרים.
זה להביט בבן אדם בחדר,ולשתוק לחשוב. כשיוצא משהו - הוא כבר יוצא עם אמירה אמיתית ולא סתם תגובה.
אולי מתוך כחלק מזה לא חזרתי לכאן כל כך הרבה זמן,אל הכתיבה.
אני מרגיש מסורבל,אבוד קצת במסגרת טיולי האצבעות על המקלדת הרכה הזו של המחשב. המחשבות מתנופפות לכל עבר - מושכות אותי למשפטים וחצי מחשבות לא סדורים.
*רוכבים בשמש- ישנים בדרך*
השחרור מתקרב,הלימודים והעבודה ובעצם המסלול של מרוץ העכברים יחל עבורי,אלא אם אעשה ממנו משהו אחר.
ניגשתי לאתרים,חיפשתי לימודים ומשום מה הדבר הראשון שקפץ לראשי היה לימודי גרמנית ויידיש. ואחרי זה מקצוע. אולי כחלק מזה שאני רוצה לטייל קודם.
במהלך השבת האחרונה,בין תפילה ומשמרת קראתי קצת מהירושה שלי כישראלי,כאדם הרוצה להיות עברי ציוני.
יש בי פליאה בקריאה שם, מאותם גדולי אומה גדולה שהקימו את ביתי,את מדינתי, את נחלת האבות השיבו.
*זמנך עבר* יש משהו בשירות הזה כאן,בצפון כשאתה נחשף מידי יום לראיית הערבים אותנו כעם,כאומה כובשת . וככל שאני נתקל בזה אני מתחזק בדעותיי כאיש ימין,אין לוותר על אדמתנו,ירושתנו בעבור נזיד העדשים הערבי.
המרוץ אחר האושר:
1.ההבנה כי גם חוסר עשיה כמוה כהחלטה - לא תחליט לצאת אז תתקע במקום.
2. כשרע במקום אפשר או לשנות אותו או להשתנות,או להחליף את המקום. אף אחד מהאפשרויות לא קלה אבל הן הכרחיות.
3.התחלת בחיוך וניסית לשמור עליו- כנראה גם תצליח.
| |
פחות משנה
בעוד פחות משנה כך אני מקווה אשתחרר.
עוד פחות משנה אני אחזור לצלם.
עוד פחות משנה אני כבר אגיע לפחות לחצי ממשקל היעד שלי- עליה בלפחות חמישה קילו.
אני מנסה לחשוב מידי יום על דברים שאני יכול לפתח בעצמי בזמן הצבא.
כי עד שלא אשתחרר (במהרה בקרוב) עדיין אהיה במסגרת,ואי אפשר לדחות את האני שלי כל כך הרבה זמן.
חסרים לי החברים שלי,חסרים לי הטיולים חסרי הקשר.
חסרה לי היכולת להיות עצמאי שוב.
וזהו משהו שאסור לוותר עליו.
חסר לי החיבוק של האישה שלי,אבל אל תתנו לה לגלות-שלא יעלה לה לראש.
| |
התפרצות קלה של מילה כתובה,אל תתייחסו
הערה לעצמי- צילום ודחוף.
אחרי שהבטתי בפליקר במועדפים קלטתי עד כמה אני משתוקק לצלם שוב,לטייל רק בשביל לצלם ולהתנסות בחוסר תכנון.
בלי קשר,פשוט לצלם.
| |
עשן שתיקה
אתה יושב לך בפאב מחכה להתחיל עם אותה בחורה יפה שיושבת על הבאר.
מתאכזב מהעובדה שאם תתיישב על ידה תסבול מהעשן שמתאבך לו סביבה בזכות חבריה.
מאוכזב,רואה שגם היא סובלת מאותו עשן בדיוק,אבל אלו חבריה,חונקים אותה מהרגל הקבוע שלהם.
עוקב אחריה במבטי,רואה שאינה משתתפת בשיחה עם המעשנים.
לקחת נשימה מהסיגריה,לנשום עוד חמצן כך חלק מהמעשנים אומרים,זה כבר לא הניקוטין זה החמצן שלהם.
והיא יודעת שכך הם רואים את זה כך,ואין לה את הלב לגרוע אפילו לרגע מהנאה של כל כך הרבה מחבריה.
אז היא שותקת ,רואים אתזה במבט שלה שהיא זקוקה למילוט מהעשן,אני לבסוף מחליט לקחת נשימה עמוקה-מאוויר נקי.
ניגש אליה ,ומחייך את חיוכי הטוב ביותר,שואל אותה אף אפשר להציע לה לצאת לנשום אוויר צח איתי,כי רואים עליה שהיא זקוקה לזה.
בניגוד לרוב המקרים שבחורה הייתה מסרבת בנימוס-אני לא מכירה אותך,מה אתה רוצה מהחיים שלי.
היא היא עשתה את הבעד והנגד שלה ובחרה לצאת איתי לטייל,אני זוכר את אותו לילה.
באותו רגע שיצאנו מהפאב חשתי כאילו שוב אני ירושלים,בבית הישן שלי,נושם את האוויר הכי מרענן ,הכי שלו שאפשר לנשום.
ראיתי שגם היא חשה משהו דומה.
ישבנו בחוץ,השיחה הייתה נעימה,בעיקר על הסיגריות,ועל כמה שהן חונקות אותנו,ולא רק במקומות הציבוריים.
עשו טובה,תפתחו מקומות שנועדו למעשנים בלבד,או שלא תעשנו בכלל בציבור.
| |
מצחיק קצת
אז כמו שסיפרו לי צפויים לי לפחות כעשרה ימים של המתנה לפני הקורס יתחיל .
אבל לי זה לא משנה,אם על זונה לא מאיימים בזין,עליי לא מאיימים בהמתנה.
קצת התבגרתי לגבי הסתכלות שלי כלפי מפקדים,אם בעבר זה היה -אנשים גדולים ממני בצורה זו או אחרת .
כיום אני רואה אותם כשמרטפים שאפשר לגרום להם לעשות בסופו של דבר המון דברים שלא תכננו.
חלקם אנשים טובים,חלקם רעים,ואת כולם צריך ללמוד להכיר בזמן זה או אחר.
אני מנסה להכין את עצמי מנטלית למצב הצפוי,בו אצטרך לחזור לשגרה נוקשה שבה לא זורקים על כל דבר,ולא כל דבר הוא כפי בקשתי,אני בטוח לחלוטין שאני אתגעגע לתחושה הזאת של החצי אזרחות.
אני לאחרונה נתקל באנשים מעברי,זה מרתק אותי לראות את פניהם שהשתנו עם הזמן,עם התפקידים שקיבלו על עצמם עם הזמן.
חלקם התבגרו,אפילו הוסיפו קמטים מסויימים של התנהגות לפניהם אך עדיין לא עטופים בעטרת של גיל אותם קמטים וברור שאם ינסו אותם קמטים יעלמו להם,אך מי בעצם ירצה להיפטר מקמטי צחוק וחיוך מפניו?
סיימתי ספר מרתק לא מזמן בשם-תמונתו של דוריאן גריי,אני עדיין תוהה איך אני הייתי מגיב לו הייתי הגיבור של הספר.
אני מניח שכדי להבין את הדילמה שהספר הזה מציג ,תאלצו לבדוק ולקרוא קצת,ואולי לשים לבכם אל הערך בויקיפדיה
החודשים האחרונים לימדו אותי המון דברים,כמו סבלנות ואמונה פשוטה ,שבאמירה בקול של תודה ולבקש הסיכויים להתגשמות הרצונות גדלה עשרות מונים.
אני מביט בימים האחרונים לשמיים ומרגיש כאב מוכר של הערכה לכל מה שאני נתקל בו,ככה אני מניח שמוצאים סוג של רוגע,והשלמה עם מה שיקרה איתי.
אז נותרו לי עשרה ימים "גורליים" עד לתחילת הקורס (בהנחה ואתקבל כמובן),עד אז,שוב-ממתינים:)
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
20/12/2007 18:25
בקטגוריות בלילה...., בתחושה של חורף, התחלה, יהיה טוב..., יום טוב, יום שעבר טוב, כנות יתרה, כשיש צורך להגיד משהו, מאושר, ללכת לאיבוד, מחשבות, משעשע, מתרגש, נחמות אישיות, סתם יומן, סתם, אופטימי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סבא איוב השוטה התלוי הפוך ב-22/12/2007 17:54
|
תקשיב לאמא ,איכשהו,היא יודעת
*מאיר בנאי-לך אלי תשוקתי*
כדאי תמיד להקשיב לאמא.
במשך החודשים האחרונים אני חוויתי תקופה לא נעימה ביותר,תחושת חוסר משמעות בחיי,לקום בלא סיבה
במיוחד בגלל הצבא שלי,שהרי אני חודשים ללא תפקיד ,ועדין..נאלץ לקום בשעות דפוקות בשביל לא לעשות כלום.
אמא תמיד אמרה כשהייתי משוחח איתה שדברים ישתנו בעבורי בקרוב,רק צריך להיות מוכן,לחכות,זה יגיע אליי.
"הדרך הארוכה היא הדרך הקצרה" היא נוהגת לומר כשאני מתאר לה איך אחרים עושים כבר משהו בצ'יק צ'ק ואני ,מתבוסס במקומי.
יותר מ190 ימים הייתי מגיע לטכני שם לא הייתי עושה דבר מלבד לרבוץ ולהתבאס מזמני האבוד.
במהלך החודשים הכרתי שתי בחורות,האחת ר' שאזכור למשך זמן רב,כבתור משהו שהיה יכול להיות מעניין לו היה ממשיך,ויודע שארצה תמיד לראות האם יש מצב לשוב.
והשניה ג' שאותה היכרתי דרך ל' (שהיא בפני עצמה מישהי שראויה למספר מילים) שעל המפגש שלי איתי אתחרט עוד הרבה זמן.
אבל הנה הזדמנויות מגיעות,מנוצלות/מתבזבזות.
יצאתי מהטכני לבסוף,בתאריך 9.12.07 החתמתי את כל מי שדרוש על הקלירנס היקר,או הטופס הטיולים לירוקים.
וב10 לחודש כבר הגעתי ימ"מ שבו עשיתי שבוע חופש נהדר שנוצל לטיולים וצילומים,אפילו חלק פורסמו.
אני שמח שלא נקטתי בשיטות של חבריי לעונש של ההמתנה,שלא הלכתי לקב"ן ובכיתי לו כמו חמור שקרן,ושלא נפקדתי והגעתי לכלא כמו רובם.
כי אני רואה שהדברים מסתדרים לי כעת על הצד הטוב ביותר כשאני עד לאותם אנשים שהלכו על הדרך המהירה שחוזרים ובוכים.
יודעים שמי שאיים עליהם בזמנו,התכוון לכך,הם לא יוותרו עליהם בכזו קלות.
*קובי אפללו-ים הרחמים*
"הדרך הארוכה היא הדרך הקצרה."
אמא אמרה לי כבר עשרות פעמים בחיי,ורק היום אני מבין את נכונות האמירה.
אני כעת עומד בסוף המסדרון שבו הלכתי הרבה זמן,ומולי דלת שמאחוריה נפתחות כל האפשרויות מהתחלה.
מתפקיד חדש,ומאיך אתפוס את המצב שלי בעולם,איך אתנהג ואם אתאהב /אהיה מאושר,אסבול ועוד.
כל הדלתות נפתחות בקרוב למולי.
אני כבר יודע סבלנות מהי,אחרי כל החודשים של ההמתנה.
עוד כמה ימים לא ישרפו אותי,אחכה כתמיד.
אני רואה באופק סיכוי לזוגיות,ואני רוצה לזכות בה.
ורוצה להרוויח תפקיד אמיתי.
הלילה ימשך גשם המטאורים,שידוע גם כגשם של כוכבים נופלים.
אחרי כל התפילות שהתפללתי ,לצאת מהמתנה,מהטכני,לצאת לבק'ום.
להגיד תודה בלב שלם בלילה,בזמן צפיה בכוכבים נופלים ולהביע משאלה נוספת שתכלול אמירת תודה.
שאדע לנצל את ההזדמנות שנפלה לידי.
-
השבוע האחרון נוצל לצילומים,לטיולים ,בירושלים,בתל אביב,בבאר שבע-צרי וש.
בשתי הערים המרכזיות צילמתי גם,ישנן לא מעט תמונות,אפילו כמה נחמדות לעין.
ובבאר שבע מצאתי לי חיוך לזמן מה,לילה שלם שבו חייכתי ולא חשבתי לרגע על החיוך הצבוע שלפעמים אני חש על שפתיי.
כמה טוב להיות עם אנשים טובים סביבך.
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
14/12/2007 14:12
בקטגוריות בתחושה של חורף, דברים טובים שבאים בהפתעה, התחלה, חומר למחשבה&catdesc=אימרה שאומרת הכל, יהיה טוב..., יום טוב, יום שעבר טוב, יותר טוב, כנות יתרה, כשיש צורך להגיד משהו, ללכת לאיבוד, מאושר, מזל טוב/יום הולדת, מחשבות, מחשבות על אהבה, מרגיש משונה, מסע, מתרגש, נחמות אישיות, סוף, סתם, סתם יומן, עוד סיפור אחד של אהבה, עייף כל-כך, צבא, רוני, שוב בבית, שקיעה אחת&catdesc=זריחה אחרי זה, תחושה של סוף, אופטימי, אהבה ויחסים
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של jamoosa ב-16/12/2007 20:12
|
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
