אומנם רק בעוד ימים מספר יקראו השופרים בקולם,והתפילות יסתיימו והשנה החדשה תחל ,וספר החיים יפתח מחדש לשנה נוספת.

אבל הנה עבורי כבר השנה החלה,באותו טקס אהוב משנים עברו.

כשהכתפיים דואבות מחוסר חילוף ואלונקה שלא עזבה את הכתף וחיוך אחד ארוך שלא עוזב את הפנים.

מתנשף ,הכתפיים בוערות והחיוך חזק בפנים.

מנגב את התפוח בפניי,מלטף בעזרתו את המצח והלחיים עובר באף ומנגב עוד קצת זיעה מהפנים.

מוריד אותו אל פי ולוקח נגיסה גדולה.

חש את המליחות המוכרת והחמיצות המתוקה של התפוח והזיעת המאמץ שלי בפי.

מחייך נשום נשימה עמוקה ואומר בליבי,שנה טובה.

ואני אומר לו בפה מלא עדיין,מעולם האלונקה לא הייתה כה טובה אליי

ישנה מסורת ארוכת שנים אצלנו כשהשנה החדשה מגיעה לפתח דלתנו.

המסורת הזאת תמיד הייתה קצת מלוחה,עמוסת מאמצים.

בעיקר זיעה עם המון התנשפות וכאב של מאמץ בשרירים עד לרמה שרוצים לפעמים לקרוס.

זה הולך בערך כך,האדרינלין פורץ בגוף והתנועה מתחילה,אתה במדים שוב,אבל מדים אחרים.

לא אותם מדי א' שבהם אין את האפשרות לחוש מבצעי,אלא במדי עבודה,במדי ריצה.

באותם מדים שבהם הזעת מאות פעמים כבר,והשפשוף שעליהם אינו מהמכונת כביסה.

אתה אפילו קצת רוקד לעצמך תוך כדי התנשפות בריצה,יודע שכולם חולקים איתך את תחושת הסחרחורת הזאת.

את הזיעה שנוטפת במורד הגב והחול,הו החול שתמיד נדבק לגוף.

זה מתחיל במשהו קטן,בדופק מהיר,בקצת הזעה בכפות ידיים .

זהו חיוך שאתה חווה אותו רק פעם אחת בשנה,וכמו רוב הדברים שאתה מחכה להם זמן ארוך,אתה חש סיפוק ארוך יותר כשהם מגיעים לבסוף.

ישנן פציעות שהגוף חייב לקבל על מנת לחנוך את עצמו מחדש,כבכל שנה,ישנו משהו מחטא בכאב,מטהר.

וזהו כאב המאמץ,ההשקעה.

אני יכול לראות אותי כמו פעם,רץ בין האנשים,צחוק עומד בעיניי,והם עסוקים בלהזיע:)

אני מרגיש טוב כך אומר השיר,אין פלא שג'יימס בראוןנחשב אבי הנשמה.

כמו תמיד,במסע אני חושב על התפוח שמחכה בסופו,מלוח,מתוק מאין כמותו,בזיעת אפי.

שיהיו אלה הדברים היחידים שיהיה לנו לדבר עליהם בחג הזה.

שנה טובה שתהיה לנו.

"לא סיפרתי לך את זה אבל לפני הצבא עבדתי במספרה,ולמדתי אתזה בתיכון"

אמר ולקח עוד שאכטה לריאותיו,אדם קפדן הוא בכל הנוגע לעצמו ולכבוד חבריו,כל השאר-שילך לעזאזל כמו שאומרים.

הוא במגדל משקיף מטה,רואה אותי מסתתר בחשיכה מן היתושים,ואולי מהאפשרות הקלושה של מחבלים.

ומפנה בחזרה את מבטו אל הפלאפון של,שםו מוקרן סרט פורנו ,מעסיק את עיניו ומחשבותיו.

אני תוהה על כל מה שהשארתי בבית ,כמו את הנייר טואלט הנורמלי ואת הספר שקראתי אותו כבר לפחות מספר גדול של פעמים.

סוטר לידי,הורג,או יותר נכון מקווה שהרגתי יתוש מנוול נוסף בטרם ימצוץ את דמי.

בסופו של דבר אני מוותר ומחליק את השרוולים עד כפות ידי,חושב שאני מוגן סוף סוף בזכות המדים,לפחות ממשהו אחד.

הנשק נמצא מאחור,בתנוחה שהמפקדות כה שונאות ואני כה אוהב:)

יודע,מקווה שהשמירות יעברו מהר יותר מעתה,כי כבר נמאס לעמוד שעתיים בלא לזוז.

חולם בהקיץ על נשים שהותרתי בבית,מאימא ואחות,ועד הבחורה שנהגתי לזיין עד שמצאה לה אהוב חדש.

האפוד כמעיל מגן מרוחות קרות,והמנורה מחממת ממעל,אוספת יתושים סביבה,מסכנת אותי כפי שמועילה.

מנקה את הנשק ממעצורים אפשריים,כי זה הדבר היחיד שמותר לבצע בנשק באופן רשמי בזמן שמירה,לוודא שיעבוד.

רואה תמונות עצובות ושמחות כאחת,כמו תמונות האקסית שבארנק,צופה ורואה במי התאהבתי ואת מי שנאתי.

ואת הפעם הראשונה שצפיתי בה מתפשטת למולי,כבר לא מתביישת ,צוחקת,מחייכת ומרוצה למול הזקפה שגרמה לי במידי.

ואת הבכי שלה כאשר הבינה לבסוף,קצת בעיכוב,שאינה אוהבת אותי יותר.

אני מישהו אחר,קשה להכיר אותי במלואי,אפשר להכיר מספר תווים אבל לא את כל המנגינה.

כך היא חשה ,במילים אחרות חושבת את אותם דברים בזמן שאני מביט בה.

 *עברי לידר-מלטף ומשקר*

אישה אחרת,צחוק אחר,סיבוב סביב המראה,מביטה בעצמה,לא יודעת על הסיפור שעכשיו סיפרתי.

חושבת לעצמה ,כמה יעלה הבוק שיעשו לה?,והאם,האם היא חשה באמת בטוחה בנוגע להצעה שלה,שיהיה גם בעירום חלקי.

ואני יודע,ואומר,לא לדאוג יקירה,לא באמת ציפיתי לכך,עירום מלא או עירום חלקי יהיה הפתעה נעימה בכל חלק של המערכת יחסים שלנו,אבל עד שלא הורדת אותם מתוך תחושה של ביטחון ורצון מלא,לא אעלה בדעתי אף לרגע את זה.

בדיות הן דבר קל ביותר לספר,משום שאז אין ספק של אמיתות חלקיות,הדבר ברור לקורא שיגלה לבד את מקורן,את אמיתותן ביחס לאמת האישית שלו.

"ובמקום האנשים,יהיו לי מכשירים שיעשו מה שאני אגיד"

אני בוחן אותה בזמן נסיעה,מעולם לא ראיתי אותה קודם לכן,קווים יפים ההולכים לאורך תווי פניה,עדינים משרים רוך ועדנה.

כזו שאני משוכנע שאוהבת לפנק את אהוביה בשעות הלילה שלהם יחדיו.

צבעים נעימים בעין,שאינם צורמים ואינם כואבים ,אלא זורמים בעדינות ,כמו השיחה איתה,כפי שמתברר לי אחרי שפתחתי איתה בשיחה,כי זה אופיי.

לבוש סרבל חדש,ישר מן השקית הוצאתי אותו,מתאים למידותיי הצנועות ומבליט תכונות אופי,כצחוק וידיים טובות.

"יושב עלייך היטב אחי,רואים עלייך שנועדת לתפקידים שכאלה" מחמיא לי חבר חדש,לא יודע עד כמה הוא צודק לגבי האופי שלי,והיותי בעל ידיים טובות מגע.

*Simon  Garfunkel - The Sound of Silence*