*The Sound of Silence (Original Version from 1964)*

שלום לך ידידי הישן והטוב,

שמכיר אותי יותר מכל אדם ואדם.

הרבה זמן שלא שוחחנו אני ואתה.

התגעגעתי אלייך המון אבל החיים משכו אותי במקום לדבר איתך, לדבר עם אחרים.

ליתר דיוק עם מי שבעתיד אסתכל תמיד אחורה ואשאל את עצמי :כמה נכון היה להיפרד ממנה?

אתה לא תכיר את שמה, לא הספקתי מעולם לספר לך עליה.

קוראים לה שירן, וחבר הכיר לי אותה בצורה מאוד מיוחדת.

ומשם הדברים התחברו.

היינו יזיזים,ואז היא עשתה את הדבר שקנה את ליבי,קנתה לי לי את הוויסקי שחשבתי שאותו אפתח רק בחתונה שלנו ונהינו לבני זוג. אמצנו זוג כלבים ביחד דון ונלה ועברנו לגור יחד- משפחה קטנה ומאושרת.בחיי שאני חושב שלא הייתי מאושר בחיי יותר מאשר כשהיינו יחדיו ארבעתנו יחד.

בעצה חכמה או טיפשה אני עדיין לא בטוח, קניתי טבעת - ואלוהים עדי כמה שהטבעת המושלמת הזו נועדה לידה של שירן.

תכננתי בבוקר של חגיגות 3 השנים שלנו להציע להינשא לי. שתהיה שלי.

להחביא את הטבעת בכיס קטן שאמא שלה תפרה כקולר לנלה שלי.

ולהביא שלט קטן , אבא רוצה שתהי שלו - לתמיד.

*Christina Aguilera - Say Something*

אבל המציאות היא כואבת , ואנשים לא משתנים.

ועל אהבה לבדה אי אפשר לבנות נישואים.

מסתבר שלטבעת אירוסין, יש כוח על מעבר להיותה יפה.

היא מזמינה ריבים , פחדים, וחושפת את האמת - האם באמת להתחתן עם האדם הזה - זה הדבר הנכון לעשות.

וכך יצא שבבוקר של ההצעה , במקום להיות על גג העולם, עם אישתי לעתיד.

מצאתי את עצמי עם חפצים אוספים.

כואב, פגוע. ובלי המשפחה שיצרתי.

עם דירה ריקה שתזכיר לי - עם מה נשארתי.

ועכשיו, חודשיים פחות 3 ימים.

אני שואל את עצמי, אם הייתי כל כך חשוב לה כמו שתמיד טענה. למה לא ניסתה אפילו קצת להילחם עלינו?

וכן, אני משדר שהכל בסדר , אבל שבור מבפנים.

אבל אתה יודע איך זה ידידי הוותיק.

ראית אותי כבר במצבים לא פשוטים בעבר.

אבל זה שיא עבור שנינו.

לילה טוב ידידי היקר.

לפעמים לאסוף את המחשבות שלך נעשה קשה מידי

לשאול את עצמך מחדש מה ניסית לומר.

האם זהו פסיק או נקודה הנדרש עכשיו.

ואתה שואל את עצמך, מה שוב הייתה הנקודה שלך?

חזרתי מיום לא קל, שעות רבות בלימודים וגם המלגה די הוציאה לי את האוויר מהמפרשים.

קשה להתחבר לאותם חלקים של נימי נפש שבעבר היו כה נגישים ברגע אחד של רצון.

תחושה של צורך להתפרק, להשתכר, לצחוק בצחוק גדול,לבכות מכאב גדול על חמש שנים שנפסקו בגלל החלטה שלי על זוגיות שהייתה טובה אבל שמשהו היה חסר בה נורא.

אני מנסה לחשוב האם גדלתי ממנה או בעצם קטנתי.

חשק לעמוד מול רוחות מן העבר, הנשים שגדלתי בזכותן, לשאול אותן האם גדלתי לטובה או לרעה.

האם עדיין רואות אותו בחור קסום שכה נהנו מחברתו.

אולי לכאוב אני מחפש, אולי סתם התפרצות של כאב.

אולי פשוט לא רצתי יותר מידי זמן והכל עולה?

אני חושד שהכאב מהפרידה עדיין לא צף, ממתין בשקט בשקט.

מחכה לשבור בי משהו,למרות שאני יודע מבפנים שעשיתי זאת לטובתי

העיניים כואבות, הלב מלא מעוקה.

ואני מרגיש שיש בפנים צורך למלא חלל.

מישהי לחלוק איתה את הכל, את אותם סיפורים שהופכים אותי למי שאני.

ללכת איתה יד ביד ברחוב ולעשות איתה אהבה בכל הזדמנות שיש לנו.

לא רגיל להיות כה לבד כשאני מוקף אנשים כה רבים.

תחושה קרה, לא אוהב את זה כלל

אני יודע שהרבה זמן לא הייתי פה,לשוחח איתך לדבר על כל מה שמטריד אותי.

לשחרר את מה שבפנים ומחכה לצאת.

זוהי תקופה שדורשת מאמצים,נפשיים ופיזיים.

להוציא את השדים מהארון אחרי כל כך הרבה זמן מרגיש שונה,בוודאי זכור לך איך זה.

דוד שלי נפטר השבת,דוד בנימין החמוד שתמיד היה מחייך חיוך שאפילו אם היית בוכה החיוך שלו היה מרגיע אותך.

נפטר מות צדיקים בשבת,ומה שבאמת הפריע לי שלא ראיתי אותו יותר מידי זמן.איזה מן משפחה אנחנו אם לא נפגשים? לא מתחבקים? לא מכירים את כל הילדים הנכדים והדודים? איזה משפחה אנחנו.

ובנתיים הגעגועים סודקים את חומות האדישות מבפנים.

זוהי תקופה לא פשוטה,בשבילנו שדורשת הרבה עבודה על הזוגיות על אהבה על הבנה ורצון להיות אחד למען השני.

הייתי מצפה שהתקופה אחרי הצבא תהיה קלה יותר אבל כתמיד טבעו של עולם הוא להפתיע.

אני מחפש לתקן דברים,לשפר אותם ולהכניס בהם משהו משלי ואולי כך גם להיות ראוי לכל האנשים המדהימים שבחיי.

חוסר מומנטום הוא בדרך כלל הדבר העיקרי שמונע מתהליכים גדולים לקרות בתוכנו,ולעיתים קרובות כל מה שדרוש בשביל להשיג את התנופה התחלתית הוא נאום מוטיבציה טוב. והנה אחד שתמיד נוגע בי.

Rocky Balboa: You ain't gonna believe this, but you used to fit right here.
[taps on the inside of his hand]
Rocky Balboa: I'd hold you up to say to your mother, "this kid's gonna be the best kid in the world. This kid's gonna be somebody better than anybody I ever knew." And you grew up good and wonderful. It was great just watching you, every day was like a privilige. Then the time come for you to be your own man and take on the world, and you did. But somewhere along the line, you changed. You stopped being you. You let people stick a finger in your face and tell you you're no good. And when things got hard, you started looking for something to blame, like a big shadow. Let me tell you something you already know. The world ain't all sunshine and rainbows. It's a very mean and nasty place and I don't care how tough you are it will beat you to your knees and keep you there permanently if you let it. You, me, or nobody is gonna hit as hard as life. But it ain't about how hard ya hit. It's about how hard you can get it and keep moving forward. How much you can take and keep moving forward. That's how winning is done! Now if you know what you're worth then go out and get what you're worth. But ya gotta be willing to take the hits, and not pointing fingers saying you ain't where you wanna be because of him, or her, or anybody! Cowards do that and that ain't you! You're better than that! I'm always gonna love you no matter what. No matter what happens. You're my son and you're my blood. You're the best thing in my life. But until you start believing in yourself, ya ain't gonna have a life. Don't forget to visit your mother.( Rocky Balboa script)

 חזרתי הביתה היום- חמישי 7.8.08

אני זוכר שאפילו חתמתי את התאריך בטופס הפיזוטרפיה שלמעשה ביטא תחילת סדרת טיפולים חדשה.

והשעה שבה בערך הגעתי לביתי,שהייתה כ-4 בצהריים,שזהו שיפור משמעותי לעומת המנהג להגיע ב5-6 בערב.

היום הזה נושא בתוכו דברים רבים מידי,מטענים רגשיים גדולים מידי,כמו ביקור בבית העלמין,לנקות את מצבות סבי,סבתי,דודי ודודותי- אישתו עליהם השלום.

ואף קפיצה לחמש דקות,לטעום אם המילה "אמא" עדיין זוהרת מסביב למצבת אימו של חברי הטוב עוגי.היום הוא ה8.8.08, שהוא תאריך מאוד יפה לעיניים.

ואם זאת גם התאריך שבו נולדה אימו של חברי הטוב,שהספיקה כבר לעזוב אותנו בתקווה ושלעולם טוב יותר.

היום הזה ממשיך,קטעים טובים לצד רעים,אני מספיק דברים במחשב,כמו לצרוב סרטים,לעבור על תמונות ילדות ואף להשלים זמן איכות עם בני הבית כמו שראוי לעשות.

ועם זאת,היפה שלי רק מתעצבנת יותר ויותר והסיבות בעיניי נותרו כמקודם,נראות לעיניי כמפגרות במקרה הרע וחסרות טעם במקרה הטוב.

השעה כבר עשרים לאחת בלילה,מה שאומר שכבר משהו כמו 3 שעות הריב המטופש הזה נמשך .

היא בביתה,מתבצרת בעקשנותה ואני ... אני כבר עיף מרוב איומים מפגרים ("תהיה לי רק שלווה כשלא נהיה יחד עוד").

כשאהובים מוותרים על דברים מסויימים כדי לשמור על קשר תקין,אבל אסור לתת לאהבה להיות לטיפשות ולמקור למעשים שאחרי כן מחרטים עליהם.

רציתי לשתף,רציתי שתדעו,שאני מתאבל היום,ועד צאת יום ראשון.

על אימו של עוגי,על מצב הרוח,ועל מקדשנו (שיבנה בקרוב)

בבוקר שלישי נסענו לגריסה במסגרת הצבא,להיפטר מכל המסמכים שאנשים עצלנים מכדי לעשות משהו איתם.

אחרי יום קשה של העמסת הרבה ארגזי נייר וסתם לסבול מהמפקד הישיר שלי נפרדנו לשתי מכוניות.

אני במשאית עם ולדימיר והם...הם כבר בדרך לבסיס.

עצרנו בדרך להתרענן בתחנה של דודות (אגודה למען החייל-אוכל ומשקה חינם לחיילים) ואחרי שישבנו שם קצת זמן,

ביקשתי מאחת האימהות שמתנדבות שם טובה קטנה,שבעבורי הייתה שיא של געגוע.

שתחתוך לי מלפפון כמו היפה שלי מכינה לי בארוחות,חתוך לפרוסות עגולות עם שמן זית,מלח ופלפל שחור גרוס דק.

היא הסכימה ואני נותרתי בלי יכולתי לבטא את התודה שחשתי באותם רגעים.

היא נתנה את המלפפון בקערונת קטנה, ואני חייכתי אליה יודע שעשתה לי את היום.

לקחתי את הקערה בעדינות ובגעגוע כמו שעושים לאוצר שחזר הביתה.

ובאותם רגעים ובין כל ביס שנתתי באחת הפרוסות האלה של געגוע טהור.

נצבט לי הלב,וקלטתי כמה זה חסר לי,כמה היא וביתי חסרים לי בתקופה הזאת בחיי.

מהסוג שתופס אותך חזק בלב ומייסר ומענג בו זמנית.

כי אנחנו אוהבים לסבול געגועים ולדעת שעוד מעט זה יגמר בדרכנו הביתה.

כשעלינו לאוטובוס לא יכולתי להתאפק,שלחתי לה הודעה שתדע כמה אני מתגעגע אליה.