|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
עייפות כללית קשה להיות עייף מכלום כשאתה רגיל להיות אדם פעלתן. יכול למצוא את עצמו מביט אל השמיים ערני לחלוטין גם בשעה 4 לפנות בקור עם 5 שעות שינה עומדות לזכותו. זהו כבר יום מי יודע כמה שאני עייף ככה סתם בלא סיבה אמיתית. אנשים סבבי אומרים שזה מוכר;ככה זה כשאין סיבה לקום בעבורה בבוקר המחרת. דיברתי עם רוני היום,והמבט שלו כשסיפרתי לו את התחושה שלי עורר בי את התחושה שהוא חושב על אישתו זכרונה לברכה, אוסנת . לאחר מותה אני יודע שגם הוא חש אותם דברים. התעצבתי,וחיבקתי אותו בלב,אין דבר יותר כואב מלהזכיר לאדם יקר לליבך נושאים רגישים וכאובים.
נ.ב,אדם כך נראה הודח למרות רצונו מהטכני,וכעת זהו רק אני נותר מהממתינים שיודעים את הסיפורים הישנים. one by on they leave this place, and i am staying there all alone.
אני עדיין במסע אחר סיבה לקום מחר בבוקר,מקווה למצוא אותה.
| |
חדשות על הבוקר
קצת אחרי שפקחתי עיניים לבוקרו של יום נוסף ניגשתי לבדוק הודעות,לראות מה התחדש.
אכן קיבלתי הודעה,מבחורה מאוד חמודה ,מאוד מתוקה.
שמרוב התחשבות ישר שלחה לי את הידיעה הזאת ,כי היא יודעת שזה תמיד נושא שחשוב לי,ואולי גם לרוב החיילים.
-הדברים הקורים בבסיס הטירונות שלהם.
ובמקרה שלי ,זה היה זיקים.
אותו בסיס שתמיד היינו בצל הקאסמים,ואפילו נחתנו כמה באיזור אבל מעולם לא בכזה קנה מידה.
67 חיילים שחלקם עשוי להיות חברים שלי ופשוט לא ידוע לי האם מדובר בהם.
מוזר שדווקא בזמן שהיינו שם,הפלוגה שלי לא פחדנו עד כדי כך מהקאסמים,משום מה הייתה לנו את התחושה שאנחנו בטוחים.
טוב,כעת אנחנו יודעים שאנחנו היינו ברי המזל שבהם זה לא פגע.
אולי לבסוף הצבא יעביר את הטירונים למגורי במבנה ולא רק את הסגל של הבסיס.
חיי טירונים,ניתן לבזבוז?
גם כן דרך להתחיל את הבוקר.
| |
לצאת מוקדם
"חלק מהתקרה נפל עליי" דיווחתי לחובשת ולאות הוכחה הראתי לה את הנפיחות בראש והאדמומיות שם.
ומיד לקצין העיר ומשם בדקות למיון.
שעות במיון ובסוף בדרך בחזרה לבסיס,הלילה נראה יותר מצחיק כשאתה מעביר אותו במיון.
חזרתי הביתה וקלטתי שהמוסר שלי ושל המקיפים אותי לוקה בחסר,ובא לי להקיא מהם,מהמעשים שעשיתי.
אני זוכר ימים שבהם רציתי לתלוש את השיער שלי בכל פעם ששמעתי אדם שנתקע בתירוצים,שמספר חצאי אמיתות ומערבב דברים שיכלו לקרות ולבין המציאות.
אז הגיע זמן טהרה,לנקות קצת טיפשות והרבה גועל מהנפש ומהמעשים,אולי בהשראת הימים הנוראים שאנחנו חווים בימים אלו.
אבל בעיקר בגלל התחושה שבאמת עשיתי משהו שלא היה צריך להיעשות.
ג',עד לנקודה מסויימת.
| |
גלי האשפה בתל אביב
איני יודע אם את עוד זוכרת או האם כבר סיפרתי לך זאת או לא.
בזמן שטיילנו בתל אביב זה לא מכבר ."כולם אומרים שאין הבדל בין זבל לזבל,האחד דומה לשני והרי שניהם זבל במהותם" כך פתחתי בטון של אדם המוכן לשאת נאום חוצב להבות ולסחוף אחריו אנשים לקרב.
"אך איש לא מציין שכמו בכל דבר,גם בזבל ניתן לתת סימנים ואבחנות,אפילו בלא לתת מבט ,לבחון כל מה שדרוש לנו הינו האף.
שכן הזבל של העשיר יסריח עשרות מונים מאשר הזבל של העני.
מזונו של העשיר אם לא שמת לב לכך עדיין,עשיר ורווי הוא בנוזלים ורטבים רבים מספור,שהם כמו כל דבר שמגע העושר הטמא ,נרקבים הם ומותירים את ריחם שבועות וימים אחר כך.
מזונו של העני אם שמת לב,לעולם לא ישאיר ריחות רעים אחריו,מהסיבות הפשוטות ביותר:
לעולם לא ישאר מספיק על מנת שירקב,מזונו של העני כמעט תמיד יהיה יבש לחלוטין,כבאר יבשה.
מזונו של העני לעיתים לא יכיל רטבים משום שהם דורשים מחיר נוסף.
אז כעת שנתנו בהם סימנים,את יודעת איך לזהות כל בית ומעמדו הכלכלי.
איך תצליחי לישון בלילה כעת?
ואיך תוכלי להסתובב ברחובות תל אביב,כשאת יודעת שלפח שאין ריח אופיינו סביבו שייך הוא כנראה לאנשים שלא שפר עליהם מזלם?
| |
הכי קל לכתוב שהיא נהנת
אתה מנשק
אתה מלטף
אתה מנסה לענג ככל האפשר.
שיהיה לה חיוך על הפנים היפות האלה שלה.
נוגע,מעביר ליטוף,מחבק,מנסה לגרום לחיוך של "אני רוצה עוד".
אתה מנשק אתה מחבק.
היא מחבקת,מלטפת,מענגת.
בסופו של היום,דיבורים על היזיז שלה.
על שהוא יותר טוב,וזה לא טוב לה שזה ככה.
בסופו של היום,המגע שלך צורם לה,מעצבן אותה.
אתה זוכר ימים בהם היא הייתה כּמֵהַּ למגע שלך.
הכי קל לכתוב שהיא נהנתה.
הכי קל לכתוב שהיא גמרה.
הכי קל לשקר,
ש:"אז במה אני טוב אם כך?"
ת:"בשתיקה..."
| |
כבר לא אומר לי זה לא יקרה. היא נטמנה באדמה,חיוך זהוב שנמוג עם נסיעה הביתה בכי,דמעות,מילים נזעמות. מדוע היא? מדוע מישהו נאלץ לקבור בת? לכל הרוחות,זה לא כזה רחוק ממני. דמעות זולגות,נשען על הברך,מדבר אליה. כי בוכה עליה שנטמנה כאן בקבר. ואביה ואימה לא יוכלו לבקר אפילו את אחותה בבית החולים. היא מתה,לכל הרוחות,היא מתה. כולם בוכים ואני איתם-עם עיניים אדומות מדמעות. מחבק,כי לחבק זה הדבר היחידי שאפשר. להציע נחמה לחברה שלה,שאיני מכיר . נטלי מרקו. תיהי נשמתך צרורה בצרור הברכות.
רק בבית הקברות אני באמת חש צורך באלוהים,ומקווה בכל ליבי שהוא רחמן כפי שמתארים.
| |
דפים:
|