|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
זה מפתיע,זה מטריד מדאיג ומפחיד
לגלות שמספיק בוידיאו אחד מסכן בשביל לשנות סדרי עולם בראש שלך.
זה מפחיד לחשוב שוב על אהבות ישנות לראותן מופיעות מול עינייך יפות יותר מכפי שעזבת אותן, מדהימות יותר. כמו הוכחה לכך שעצם הקשר איתך פרם את קשר חייהן.
ידעת שאם הייתה סיבה לכך שנפרדתם היא הייתה טובה,או לפחות חשובה.
ועכשיו אותה אישה צצה מול עינייך ואתה מוטרד מכך,יודע שהיא זכאית למלוא האישור שלך,ועם זאת אתה לא בטוח איך להגיב,מבפנים ומבחוץ.
כולך שואל את עצמך,איפה הרסתם ואיפה יכול היה להיות טוב יותר.
חוסר באמונה,תחושה שאתה נרדף בידי חברים של אנשים בחייך,עוד במקום שבו היה אמור להיות לך חופש הדיבור,המקום שבו אתה אמור להיות מסוגל לשקול את כל מעשייך בקול רם ולא לפחד שמא ינצלו את זה נגדך כסודות לשימוש אישי.
אני מרגיש מעורפל בעקבות הוידאו הזה,שמוצג ברשת ומזכיר נשכחות,גורם לי לתהות על טיב האהבה שלי עם היפה שלי,איפה אני טועה?
ולפעמים אני מצטער שלא ניתקתי את היחסים עם האקסיות שלי.
ולו רק משום המחשבה,עכשיו היא יפה יותר,עכשיו היא מושכת יותר ,ולא שלך- אז למה שחררת אותה?
ועדיין הידיעה שיש לך זוגיות מדהימה מבלבלת.
ככה זה כשיש לך מוח של בוטן שרוף.
ורגשות של נעל.
היו חזקים,צפויים ממטרים כבדים הלילה
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
26/11/2009 20:42
בקטגוריות בלילה...., דברים מן העבר שרודפים אותי, כנות יתרה, כשהעבר מוכיח שהוא עדיין רלוונטי, כשיש צורך להגיד משהו, מחשבות, מחשבות על אהבה, ללכת לאיבוד, מבולבל, משונה ועצוב
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *תות* ב-12/12/2009 13:10
|
יום קשה ביותר
חזרתי הביתה היום- חמישי 7.8.08
אני זוכר שאפילו חתמתי את התאריך בטופס הפיזוטרפיה שלמעשה ביטא תחילת סדרת טיפולים חדשה.
והשעה שבה בערך הגעתי לביתי,שהייתה כ-4 בצהריים,שזהו שיפור משמעותי לעומת המנהג להגיע ב5-6 בערב.
היום הזה נושא בתוכו דברים רבים מידי,מטענים רגשיים גדולים מידי,כמו ביקור בבית העלמין,לנקות את מצבות סבי,סבתי,דודי ודודותי- אישתו עליהם השלום.
ואף קפיצה לחמש דקות,לטעום אם המילה "אמא" עדיין זוהרת מסביב למצבת אימו של חברי הטוב עוגי.היום הוא ה8.8.08, שהוא תאריך מאוד יפה לעיניים.
ואם זאת גם התאריך שבו נולדה אימו של חברי הטוב,שהספיקה כבר לעזוב אותנו בתקווה ושלעולם טוב יותר.
היום הזה ממשיך,קטעים טובים לצד רעים,אני מספיק דברים במחשב,כמו לצרוב סרטים,לעבור על תמונות ילדות ואף להשלים זמן איכות עם בני הבית כמו שראוי לעשות.
ועם זאת,היפה שלי רק מתעצבנת יותר ויותר והסיבות בעיניי נותרו כמקודם,נראות לעיניי כמפגרות במקרה הרע וחסרות טעם במקרה הטוב.
השעה כבר עשרים לאחת בלילה,מה שאומר שכבר משהו כמו 3 שעות הריב המטופש הזה נמשך .
היא בביתה,מתבצרת בעקשנותה ואני ... אני כבר עיף מרוב איומים מפגרים ("תהיה לי רק שלווה כשלא נהיה יחד עוד").
כשאהובים מוותרים על דברים מסויימים כדי לשמור על קשר תקין,אבל אסור לתת לאהבה להיות לטיפשות ולמקור למעשים שאחרי כן מחרטים עליהם.
רציתי לשתף,רציתי שתדעו,שאני מתאבל היום,ועד צאת יום ראשון.
על אימו של עוגי,על מצב הרוח,ועל מקדשנו (שיבנה בקרוב)
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
8/8/2008 00:30
בקטגוריות בלילה...., בזמן כאב, היפה שלי, חוכמה אישית, יהיה טוב..., מבולבל, מחשבות, מרגיש משונה, משונה ועצוב, משונה לי, אהבה ויחסים, צבא, שחרור קיטור, פסימי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
20
ישנם דברים שתמיד ישאבו אותך לאותם רגעים בחיים,הלוך ושוב.
מילים,ריחות,חפצים והצורה שבה האור נוגע בדבר או אדם.
כמו הריח המלוח עם הריקות ועוף שמשיב אותי לבית סבי וסבתי,שם תמיד בארוחות שישי עמד ריחו של המרק הנהדר של סבתא.
מתערב עם ריח של נייר עתיק מספריו של סבי ודודי.
וגם איזה חפץ שחבר הרים בידו באחד מביקוריו אצלי והעיר הערה שלעד תגרום לי כשאביט באותו חפץ לחשוב על אותו אירוע בזמן מעלה האת הזכרון למול עיני רוחי.
שנים ואירועים יכולים לחלוף ביעף בלי אירוע שישתמר בהם.
כמו ימי הולדת שנותרו עצובים וגלמודים.
השנה חגגתי עשרים קייצים ,שכל מה שגורם לי לזכור שאנשים חיבקו אותי בו הוא ספר שליבי קנתה,כרטיס ברכה שאיתי בכיס המדים ששני כתבה לי ,וסט חברות משני אחיי,עוגי וריציו.
אלו הזכרונות שלי מהיום הולדת עשרים,כל השאר נותר בלא שום אחיזה בחיי.
מותיר אותי בלא המחשה של האירוע,יודע שלא אזכר בה כמעט.
| |
התחלה מחדש
החיים הם רצף עצום של של התחלות מחדש,שהאחרונה בהם,היא המוות.
מחר אני צפוי (בהנחה והכל יקרה כפי שצפוי,וכולנו יודעים שדברים שצפויים לקרות,קורים אחת לחמישים בערך בסופו של דבר) להחתים המון אנשים שלא היה להם קשר לחיי וגם כאלה שהיה להם משמעות בחיי במהלך החודשים האחרונים,בהיותי מסופח לטכני.
אז מחר מתחיל מחדש השירות,רק שכעת אני קצת יותר מבוגר,יותר מבין ויותר מכיר את המערכת הזאת.
שעד לא מזמן הייתה מכונה משומנת היטב בעיניי,וכעת מכונה הפעולת בידי פועלים לא מוכשרים.
מחר מתחילים מחדש את נושא השיבוץ,חיפוש התפקיד,חיפוש של עצמי בתוך המערכת הזאת.
אולי הפעם אתקל באנשים מוכשרים ומדהימים שיגרמו לי לרצות להאמין שבגלל אנשים כמוהם המדינה עדיין על הרגליים מבחינת הצבא ולא התמוטטה עדיין,כי היא בתכלאס עוד עשויה.
*אלוהים-מוקי*
מכין את עצמי ,להעניק מספר מתנות קטנות,חיבוקים ולהצטלם עם האנשים.
הבשורה לעזיבתי ניתנה לי אחרי שכבר אמרתי בלב שלם,קח אותי אלוהים בתוך ליבי.
ומי יודע,אולי הוא בחר בצורה הזאת להקשיב לי.
הרבה תפילות נהנו לנגד עיניי בשנה האחרונה.
טוב לדעת ולהיות עד.
לאמונה,לדעת בדת.
"מחר הוא היום הראשון של שארית חיי "
כך שמעתי פעם,מידי יום המשמעות של המשפט הזה מתחזקת בעבורי.
התחלה חדשה כך נראה,זה מרתק פשוט לראות שלשם שינוי הדלת להתחלה חדשה ,נפתחת בעבורי ולא בעבור ממתין אחר.
אבל כמו שאומרים,הסבלנות בסופו של דבר משתלמת.
לילה טוב ,חלומות נעימים,
חם יותר עכשיו בלב.
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
9/12/2007 01:37
בקטגוריות בלילה...., בתחושה של חורף, התחלה, חוכמה אישית, חומר למחשבה&catdesc=אימרה שאומרת הכל, יום שעבר טוב, יותר טוב, כנות יתרה, כשיש צורך להגיד משהו, ללכת לאיבוד, מאושר, מבולבל, מחשבות, מסע, משונה ועצוב, נחמות אישיות, מתרגש, סתם, סתם יומן, צבא, שקיעה אחת&catdesc=זריחה אחרי זה, תחושה של סוף, אופטימי, צבא
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
הוא שומע כל מילה
אולי כל הזמן שהמתנתי היה למעשה הכנה ?,לאיזה שלב או נקודת זמן שהייתי צריך להתכונן אליה בטרם תבוא שעתי אליה.
אולי פשוט הייתה לי מכסה של מעשים,מחשבות,חובות שהיה עליי לעשות.
ואולי בהמשך לאותו קו מחשבה,תמה הרשימה,ונגמרה תקופת ההמתנה.
החוטים שמקשרים אותי כעת לטכני מתחילים להשתחרר,לשנות את הקשר,מי יודע אולי אפילו בגעגועים?
| |
שאלות מציקות
ברכבת,עוצם עיניים ,מתנתק מן העולם ,שוקע בתחושות שלי,באמת שלי.
בתפילה העדינה לחיוך וצחוק שאפשר לקום איתו מתנומה טובה.,בקשה הגיונית לדעתי.לא כך?
"תכף ארצה שתלכו מפה"אני נזכר בשורה הזאת ברגע שמזהים אותי בבסיס,כממתין -עם הדגשה של חשיבות,כסבא,אני רואה בבסיס שלי מאין כלא וכפרת עוונות ישנים,שם אני לומד להעריך חסד אמיתי מהו.
אני נמנע מלהכיר באנשים ששואלים שאלות מפגרות,כמו האם זה לא מפריע לי להיות במצב שלי כל כך הרבה זמן ואיך עושים אתזה ואיך את זה,כמו בכל דבר שאלות מסויימות שמופנות אליך אפשר לקבל רק מספר מסויים של פעמים,ולצערי השאלות שמופנות אליי אינן מהסוג שאפשר להתמודד איתו בקלות,אחרי הכל,לא מדובר בהנחיות לתחנת רכבת,אלא בסיפור שירותי הצבאי השלם
ולמי יש כוח לספר את סיפורו כל פעם מחדש,לגלול אותו עבור אדם שלא יוותר מספיק זמן במקום על מנת שיהיה לך איכפת.
אז אני שותק,מעסיק את עצמי בכשרונות שאני מפתח ,את האומנות שלי.
זה השקט של העייפות והאופטימיות השקטה שבי,שמושך אותם לשוחח איתי,לנסות לשמוע את סיפורי.
אצלם לכם את הפרוייקט שלי
אתם עוד תראו מה אני עושה בצבא
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
