|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 עוד חמל
השעה כבר 17:26 כל רמת הגולן מלאה בערפילים,בחרמון יש שלג ויש לי דחף לטפס עד לשם ברגל ולהנות מהיופי הזה,מהקור שמצפה לחמם לי את הנשמה.
אני משתוקק כבר לנקות את עצמי מריח המדים.
יש בי קצת עצבות על זה שאני תקוע כאן,וחסרה לי המצלמה והאישה שאני אוהב (שאגב ב27.12 אנחנו נחגוג בס"ד שנה מאושרת יחדיו).
אני מתגעגע לחברים שלי ,ולאלה שלא מתקשרים בכלל או מספיק,כמו SM היקרה ודרצו'ק שאני מתגעגע לשוחח איתן אבל מרגיש שיש משהו ביחסים שלי עם האוהבתי שהקטין את כל השיח שלי עם נשים.
יהיה בסדר ברגע שירד השלג והמצלמה תהיה ביד.
ומי יודע אולי מחר אצא הביתה ואראה את פסגת החרמון (שלשם שינוי לא תהיה עטופה בשמיכת הערפל) ואצלם את היופי הזה.
אבל מי יודע,אחרי הכל כשמוקפים באנשים טובים הכל עובר בצורה קלה יותר
מתגעגע,אוהב.
ומת כבר לצלם
סבא
נ.ב
יש למישהו מושג למה זה מרגיש כל כך משונה? לכתוב מספר עלוב של שורות ולהרגיש שיותר מזה לא אצליח להוציא עכשיו?
וזה אחרי שפעם יכולתי לנקז הכל במילה הכתובה כאן.
מה השתנה בי?
| |
יום קשה ביותר
חזרתי הביתה היום- חמישי 7.8.08
אני זוכר שאפילו חתמתי את התאריך בטופס הפיזוטרפיה שלמעשה ביטא תחילת סדרת טיפולים חדשה.
והשעה שבה בערך הגעתי לביתי,שהייתה כ-4 בצהריים,שזהו שיפור משמעותי לעומת המנהג להגיע ב5-6 בערב.
היום הזה נושא בתוכו דברים רבים מידי,מטענים רגשיים גדולים מידי,כמו ביקור בבית העלמין,לנקות את מצבות סבי,סבתי,דודי ודודותי- אישתו עליהם השלום.
ואף קפיצה לחמש דקות,לטעום אם המילה "אמא" עדיין זוהרת מסביב למצבת אימו של חברי הטוב עוגי.היום הוא ה8.8.08, שהוא תאריך מאוד יפה לעיניים.
ואם זאת גם התאריך שבו נולדה אימו של חברי הטוב,שהספיקה כבר לעזוב אותנו בתקווה ושלעולם טוב יותר.
היום הזה ממשיך,קטעים טובים לצד רעים,אני מספיק דברים במחשב,כמו לצרוב סרטים,לעבור על תמונות ילדות ואף להשלים זמן איכות עם בני הבית כמו שראוי לעשות.
ועם זאת,היפה שלי רק מתעצבנת יותר ויותר והסיבות בעיניי נותרו כמקודם,נראות לעיניי כמפגרות במקרה הרע וחסרות טעם במקרה הטוב.
השעה כבר עשרים לאחת בלילה,מה שאומר שכבר משהו כמו 3 שעות הריב המטופש הזה נמשך .
היא בביתה,מתבצרת בעקשנותה ואני ... אני כבר עיף מרוב איומים מפגרים ("תהיה לי רק שלווה כשלא נהיה יחד עוד").
כשאהובים מוותרים על דברים מסויימים כדי לשמור על קשר תקין,אבל אסור לתת לאהבה להיות לטיפשות ולמקור למעשים שאחרי כן מחרטים עליהם.
רציתי לשתף,רציתי שתדעו,שאני מתאבל היום,ועד צאת יום ראשון.
על אימו של עוגי,על מצב הרוח,ועל מקדשנו (שיבנה בקרוב)
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
8/8/2008 00:30
בקטגוריות בלילה...., בזמן כאב, היפה שלי, חוכמה אישית, יהיה טוב..., מבולבל, מחשבות, מרגיש משונה, משונה ועצוב, משונה לי, אהבה ויחסים, צבא, שחרור קיטור, פסימי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
דברים שמדאיגים אותי
מצוקת המים בישראל הפכה כבר מזמן להיות ממשית ומשמעותית ,אבל רק עכשיו פותחים עיניים,שונא כשאנשים לא חושבים לפרק זמן ארוך אלא רק לטווח קצר.
וכעת כל האיזור יסבול בגלל זה שנים .
אין לי יותר מידי מה להרחיב מעבר לזה.
היה צפוי,התעלמו,לא עשו מספיק,כולנו נסבול .
אופטימי משהו,אני יודע אבל זה קשה מידי מכדי להישאר מחוייך לגבי זה.
דבר נוסף שמטריד אותי הוא שאני מביט בתמונות שצילמתי מלפני חודשים,שנה ויותר אפילו ואני כבר לא רואה בהן הצלחה גבוהה כמו בעבר.
אולי זה התבגרות ,אולי כחלק מהכרה שיש לי המון לפתח בעצמי מבחינת יכולת צילום וכישרון.
אבל כרגע אני מאוכזב מעצמי שלא הגעתי לרמות מסויימות שאני שואף אליהן.
חבל לי על כך.
אני מתנחם בעובדה שיש לי אישה שאני אוהב בכל ליבי,אבל לצערי זה לא מבטל את הצורך הנפשי שלי,לצלם,לכתוב.
חסרים לי התחביבים שלי והאנשים שהייתי מסתובב איתם.
כנראה שהייתי זקוק לשעות הקשות האלה בשביל לחשוב על הדברים הללו.
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
11/7/2008 04:42
בקטגוריות בלילה...., חומר למחשבה&catdesc=אימרה שאומרת הכל, כנות יתרה, כשיש צורך להגיד משהו, ללכת לאיבוד, מבולבל, מחשבות, מחשבות של בוקר, מרגיש משונה, פסימי, צבא
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
יום ג'
אני מנסה לנשום בין לבין כל הדברים שעליי לעשות מידי יום.
לנקות את הנשק,להתפלל כמו שצריך וראוי,לישון 6 שעות אמיתיות ולא 5 שעות שאחרי כבר יומיים מותירות אותך גמור לחלוטין ברוב שעות היממה.
לסיים את הלימודים בהספק גבוה,לראות שהתוצאות שלי לא גבוהות כמו שאני יכול לתת,כי אני מכיר את עצמי ויודע שאני פרודקטיבי להפליא ברגע שיש לי את התנאים והכוחות הנכונים.
אני יודע שהתנאים שלא לא רעים בכלל,אבל משהו לא מסתדר כי עובדה שאני לא מגיע למקסימום שאני יכול,תוהה איפה אני יכול לשפר את ההישגים שלי למול מה שיש לי.
השיעמום דואג למתוח כל רגע והעומס מקצר כל שעה.
ונותרים בלא כל יכולת להתנגד.
יש לי את רגעי השלווה האלה שאני תופס לעצמי,כשאני בזמן שמירה או במיטה מחכה לאחים ואון שלאף שירדימו אותי בקסם.
שבהם אני סוף סוף חושב בשביל עצמי ומהרהר בדברים הקשורים לבית,למיטה,לתחביבים שלי,למוסיקה שלי,למצלמה היפייפיה שלי,לחברים שלי שלא ראיתי כבר חודשים כמו שצריך.
אפילו יוצא להרהר באנשים בחיי שהיו ואינם עוד בחיי.
מאין חשבון נפש שקורה רק בפרקים של עצירה מלימודים,מטלות ובשירותים ובמקלחות.
כן אני חושב על אנשים בחיי בשירותים ובמקלחת,זה מראה אני מניח כמה מעט זמן "עצמי" יש לי .
ועדיין עם כל העומס הזה,שגורם לי להיות תשוש חצי מהזמן עם לא רובו המוחלט.
כשנשאלתי האם אני מעדיף לצאת את השבת ולהיות עם החברה היפה שלי להעביר את הדירה ,או ולצאת בחמישי ולחזור בשישי בבוקר,לא יכולתי לדמיין תשובה אחרת מלבד זאת שתבטא את זה שאני רוצה להיות איתה ,בחמישי שישי ולהיות עם החברים שלי בשישי שבת,לסגור איתם.
משפחה קטנה עם דודים קרובים,אחים,ואפילו קרובים שהיית רוצה לשכוח שקיימים,שעדיין אוהבים -כי הם משפחה.
אז טוב לי כעת,שאני נח קצת,במיטה שלי בבית,מחכה למחר לסיור שלנו בירושלים,לראות את החברים ,ועדיין להנות מכל העולמות.
לא בדיוק כמו שהייתי,קצת שונה.
נאלץ להתבגר בגלל ההכרה בדרישות התפקיד שאני אגיע אליו בסוף הקורס,מנסה למצוא מקומות תמימים שוב בחיי,למען השפיות שלי.
אבל ככה זה כשמבקשים אחריות,צריכים להתמודד איתה.
רק רציתי לומר משהו,שתדעו מה בערך עובר עליי,בלא לפלוט יותר מידי.
רק רציתי לומר שאני מתגעגע לכאן.
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
3/2/2008 18:14
בקטגוריות ירושלים שלי, יותר טוב, יהיה טוב..., כשיש צורך להגיד משהו, ללכת לאיבוד, מבולבל, מחשבות, מסע, מרגיש משונה, סתם יומן, צבא, צבא, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של s.m ב-22/2/2008 01:36
|
לעיתים קרובות במהלך חייך אתה ניזון משמועות לגבי כל דבר שיעמוד לפנייך,הדבר בולט במיוחד בצבא.
מן הרגע שבו אתה קולט-ואוי איזה קטע אני אתגייס עוד X זמן.
ומתחיל לתהות ,מה אני רוצה לעשות,איפה יהיה לי טוב ,מה המקום שהכי כדאי להיות בו.
ולהגיד את האמת? (טוב,אני אצא מנקודת הנחה שאיש מכל השלושה כאן לא ירצה שאשקר לו בפנים,אז אומר את האמת)
שמועות שאינן מכילות מידע ברור של מספרים לעיתים מכילות פחות אמת משקר פשוט.
למה התכוונו חכמים בדבריהם בטח ישאלו,הכוונה היא פשוטה,כאשר אדם מדבר איתך על תפקיד כלשהו,כל עוד הוא לא ביצע אותו בעצמו כנראה ניזון גם בעצמו משמועה,וכמו שכבר למדנו בכיתה ב' כששיחקנו טלפון שבור,רואים שהמידע די משתנה עם כל אדם ששומע את הסיפור ואת השמועה.
מספר חודשים לפני הגיוס שלי (מרץ) התוודתי לאפשרות שאולי אהיה בשיריון בגלל הפרופיל הגבולי שלי -לא מספיק נמוך בשביל לפסול קרבי שהוא לא חי'ר ולא מספיק גבוה בשביל להיות ח'יר או להתמודד על האפשרות ליחידות התנדבויות ולא נמוך מספיק בשביל היחידות שעוסקות בעורף ובטכנולוגיה עצמה)
אכלתי לא מעט סרטים לגבי איך זה שיריון,ואיך זה תותחנים,היום אני יודע שמה ששמעתי זה שטויות במיץ ואפשר בקלות למצוא שם תחושת סיפוק,תוהה האם כיום הייתי מעלה פרופיל ומוותר על האפשרות שיצרתי לעצמי עם כוח ההתמדה שלי וניגש לאותו תפיקד שאז ויתרתי עליו ונאבקתי להימנע ממנו.
להיכן הייתי הולך היום.
אני לא בטוח.
מידי יום ויומו אנחנו נחשפים לאנשים שאומרים דברים שהאמת שבדבריהם שונתה,קוצצה לרמה שבין האדם שסיפר את הסיפור בראשונה לבין האגדה שסיפר האדם לכם ישנו דמיון מוגבל ביותר.
אלא בעיקר תחושתו של האדם המספר לכם.
רק חבל שבגלל החוסר האמונה הבסיסית שלנו באנשים וביכולת שלהם להעביר מסר,מידע בלי לפגום בו עם דעותיהם שלהם,אנחנו חייבים לנסות את מזלנו באפשרות שהם מדברים לטובתה/לרעתה.
הלוואי ואנשים ידעו להעביר מסר כראוי,והיו מנסים להכניס מוטיבציה במקום לפגוע בה.
-היום ישבתי עם אנשים שיהיו בתחת שלי במשך 4 חודשים ממחר,אלא אם מישהו מהם יפול או אני מהקורס.
וקלטתי,שאותם אנשים בלא קשר לאופי שלהם עצמו ואיך הם כבני אדם,אסור יהיה לי לקוות לחיזוקים מהם אם אגיע לשלב בו יהיה לי קשה בקורס,הם מהסוג שלא אומר-קשה אז מנסים יותר,אלא קשה עוברים מקום,וזה מסוכן להיות מוקף בשכאלה שכאתה רוצה להגיע למקום טוב.
הילדה מחר מתגייסת,היא מתחילה מסגרת ומחליפה בגדים,אני מחליף מסגרת ומדים גם כן.
תאחלו לנו בהצלחה.
| |
20
ישנם דברים שתמיד ישאבו אותך לאותם רגעים בחיים,הלוך ושוב.
מילים,ריחות,חפצים והצורה שבה האור נוגע בדבר או אדם.
כמו הריח המלוח עם הריקות ועוף שמשיב אותי לבית סבי וסבתי,שם תמיד בארוחות שישי עמד ריחו של המרק הנהדר של סבתא.
מתערב עם ריח של נייר עתיק מספריו של סבי ודודי.
וגם איזה חפץ שחבר הרים בידו באחד מביקוריו אצלי והעיר הערה שלעד תגרום לי כשאביט באותו חפץ לחשוב על אותו אירוע בזמן מעלה האת הזכרון למול עיני רוחי.
שנים ואירועים יכולים לחלוף ביעף בלי אירוע שישתמר בהם.
כמו ימי הולדת שנותרו עצובים וגלמודים.
השנה חגגתי עשרים קייצים ,שכל מה שגורם לי לזכור שאנשים חיבקו אותי בו הוא ספר שליבי קנתה,כרטיס ברכה שאיתי בכיס המדים ששני כתבה לי ,וסט חברות משני אחיי,עוגי וריציו.
אלו הזכרונות שלי מהיום הולדת עשרים,כל השאר נותר בלא שום אחיזה בחיי.
מותיר אותי בלא המחשה של האירוע,יודע שלא אזכר בה כמעט.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
