*Roger Waters - The Wall Live In Berlin\14 - Roger Waters - Hey You*

אני טיפוס קצת שונה מכם,המוח שלי קצת פועל אחרת משלך ושלה.

המחשובת מתגלגלות קצת אחרת,קצת יותר מבולגנות,קצת יותר נמצאות בכאוס כנראה ככה זה כשאתה מנסה להשליט סדר בחייך,תחילה יהיה עלייך להתחיל בראש שלך.

אתמול התנסתי בחוויה שלא מזדמנת לי רבות,להיות בכנס ביגור,אחרי מספר שנים שבו לא הלכתי.

והתחושה היא כמו לנסות לנעול נעליים של שניים קודמות אחרי שהסתובבת כל הזמן הזה בנעלי צבא (מה שבדיעבד די נכון).

מה שבעבר היה חוויה מרתקת -הכנס הפך למשהו לא מושך כמעט,חלק מזה היה מהדחיה הטבעית לגיקים,מהסוג שכבר מזילים ריר על עצמם בגלל החברה שלי.

הפכתי לטיפוס שיותר שופט אנשים ,בצבא כולם התיישרו באופן כללי על פי הסטטוס קוו,על בסיס המכנה משותף הנמוך ביותר,המדים,כללי התנהגות,המשימה.

עכשיו באזרחות - כמה שכיף לומר את זה...

העולם שוב מתחלק לתת קבוצות מזנים שונים ובהן איש לא מחוייב למסכת כללים בסיסית מלבד חוק המדינה,דבר שכל אחד מאיתנו יכול לציין שנאכף בצורה עלובה.

ועם כל הדברים האלה,כשנתקלתי בבני גילי,בחברים שמכבר הימים רואים שוב את ההנאה שבכנסים האלה,החברתיות ולא המוזרות.

ויתרה מכך,רואים מהי נדיבות לב . כמו המוכנות של אדם שלא ראיתי קרוב ל4 שנים לתת לי ולחברה טרמפ עד לבית ממש.

תודה יואב

תמיד אמרו לי שהצבא משנה הכל,חברויותאנשים,הרגלים ותוכניות.

מי שאמר לי את זה צדק לחלוטין,הכל השתנה בסופו של דבר.

אבל לפחות מידי פעם אני זוכה לנחמה של מקרה זה או אחר של שגרה ישנה,של הרגל טוב מלפני הצבא.

כמו היום שיצא לי לשבת בשווארמה עם חבר,דבר שלא עשיתי מאז שעזבתי את חיל האוויר בערך.

במהלך השיחה עלה העניין של הנשק האישי,הוא שאל למה אני לא לוקח אותו הביתה איתי.

חשבתי לעצמי קצת והדבר היחד שעלה לי בראש שנשק זה כמו קונדום,במקרה הצורך רוב הסיכויים שהוא יגן עלייך אבל בסופו של דבר, תמיד תעדיף להיות בלי.

אני מסיים את השבוע הזה בתחושה נחמדה ביותר, כנראה בזכות זה שלא הייתי בכלל בבסיס אלא רק בנסיעות.

שמרו על עצמם,אתם חשובים מכדי ליפול בקטנות

זה לקום בשעה סבירה ולא בשלוש שעות לפני הבוקר השפוי -5:30.

זה לחייך ולחפש תירוץ לקום מהמיטה בהקדם,כזה שהוא לא -צריך לאכול עוד מעט מכוחו של הרגל נרכש.

סיימתי שלב מסויים בשירות ואפילו קיבלתי סיכה בסופו (אני יודע שאומרים שהגודל זה לא מה שקובע אבל גאד היא פיצפונת!)

תחושה אחרת של השינה ואיך שהימים מתפרסים.

ישנם דברים להספיק אבל בלי כפייה עליי ולכן הדבר נעשה למעניין וחשוב יותר.

אפילו לחשוב,לנשום ,לדמיין ולצלם יש לי זמן.

כמה התגעגעתי לזה.

מחר דברים חדשים יקרו עבורי.

וכמו בכל פעם שמסיימים שלב בחיים,עם הסיום של אותו השלב מתחיל שלב אחר- חדש וכנראה שמרתק יותר ומאתגר יותר.

אני אחרי שבת של חטא עצמי שבזכות זה אני מבין את הרווח שבשבת אמיתית.

מכין את עצמי לקראת מחר והשיבוץ האפשרי.

השנה שלא כמו שבשנה שעברה חגגתי את החג עם המשפחה הקרובה.

איזה הפתעה נעימה עבורי.

להנות כל כך מסדר הפסח הקטן שלנו,בגרעין המתוק שלנו.

חג שמח לכולכם:)