|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
זה מפתיע,זה מטריד מדאיג ומפחיד
לגלות שמספיק בוידיאו אחד מסכן בשביל לשנות סדרי עולם בראש שלך.
זה מפחיד לחשוב שוב על אהבות ישנות לראותן מופיעות מול עינייך יפות יותר מכפי שעזבת אותן, מדהימות יותר. כמו הוכחה לכך שעצם הקשר איתך פרם את קשר חייהן.
ידעת שאם הייתה סיבה לכך שנפרדתם היא הייתה טובה,או לפחות חשובה.
ועכשיו אותה אישה צצה מול עינייך ואתה מוטרד מכך,יודע שהיא זכאית למלוא האישור שלך,ועם זאת אתה לא בטוח איך להגיב,מבפנים ומבחוץ.
כולך שואל את עצמך,איפה הרסתם ואיפה יכול היה להיות טוב יותר.
חוסר באמונה,תחושה שאתה נרדף בידי חברים של אנשים בחייך,עוד במקום שבו היה אמור להיות לך חופש הדיבור,המקום שבו אתה אמור להיות מסוגל לשקול את כל מעשייך בקול רם ולא לפחד שמא ינצלו את זה נגדך כסודות לשימוש אישי.
אני מרגיש מעורפל בעקבות הוידאו הזה,שמוצג ברשת ומזכיר נשכחות,גורם לי לתהות על טיב האהבה שלי עם היפה שלי,איפה אני טועה?
ולפעמים אני מצטער שלא ניתקתי את היחסים עם האקסיות שלי.
ולו רק משום המחשבה,עכשיו היא יפה יותר,עכשיו היא מושכת יותר ,ולא שלך- אז למה שחררת אותה?
ועדיין הידיעה שיש לך זוגיות מדהימה מבלבלת.
ככה זה כשיש לך מוח של בוטן שרוף.
ורגשות של נעל.
היו חזקים,צפויים ממטרים כבדים הלילה
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
26/11/2009 20:42
בקטגוריות בלילה...., דברים מן העבר שרודפים אותי, כנות יתרה, כשהעבר מוכיח שהוא עדיין רלוונטי, כשיש צורך להגיד משהו, מחשבות, מחשבות על אהבה, ללכת לאיבוד, מבולבל, משונה ועצוב
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *תות* ב-12/12/2009 13:10
|
פחד קטן
אחרי נבירה בחיים של לפני ההפסקה מכתיבה.
אתה מביט אחורה,קולט שהתאריכים וחייך התבלבלו לחלוטין.
ואחרי כל המחשבות האלה אתה שואל את עצמך כשאתה מביט בעבר וצמרמורת עוברת בגבך.
ושואל שאלה אחת קטנה.
איפה אותו אדם שכתב את השורות האלה?האם הוא עדיין קיים?
פוחד בשעות הלילה,שסבא כבר לא מזהה את עצמו
| |
עופרת יצוקה
זהו כבר היום 12 אני מאמין של המבצע בדרום,מידי יום ויומו אני חושב על המשפחה שלי והחברה שלי בדרום שאני נאלץ בגלל הצבא להפקיר.
אני חושב על חברים שלי שנמצאים בעזה,על אחים למשא המוטל עלינו כחיילי צבא הגנה לישראל לשמור על אזרחיה.
לומר את האמת? כאזרח המדינה,וכתושב הדרום -טווח ה40 ק"מ אני שמח שיצאנו למבצע הזה,
למרות שאני יודע שהחמאס ירצה לחטוף כמה שיותר חיילים/אחים במטרה ליצור קלפי מיקוח ובמטרה ברורה לקחת תג מחיר לפעולה הצודקת שלנו ברחבי עיר הפלשתים עזה.
אין מדינה מוסרית יותר ממדינת ישראל בעולם שלנו,ינאמו אומות העולם כרצונן אבל איזה מדינה מלבדנו נותנת דין וחשבון על מעשיה בצורה שיכולה לעמוד למול כל מבחן מוסריות אמיתי וכנה?
איזה צבא באמת טורח לברר האם יש אזרחים באזור הלחימה כאשר מדובר במלחמת הישרדות.
אין שום מדינה בעולם שמוכנה לסכן חייליה על מנת למנוע אבדות אזרחיות/מוסווה טרור מלבד ישראל,איך אפשר שלא לחוש גאווה אמיתית על הידיעה והביטחון בצדקת הדרך?
לאחרונה ישראל פתחה את פיה,הפסיקה להיות פרייירית ומתחילה לעשות את מה שהייתה צריכה לעשות עוד בתחילת הפיגועים.
להראות לעולם מה עושים המרצחים הללו לנו.
אפילו נפתחו קבוצות איכות בפייסבוק שמטרתן לחשוף את שקרים של הפלסטינאים בנוגע לתקיפה בעזה.
היום התאריך 9.1.09,תאריך שישראלי יכול לחוש קצת יותר גאווה עצמית לגבי הידיעה שצדקת הדרך עומדת לצידו,ומוליכה את צעדיו.
בחודשים האחרונים לשנת 2008 תהיתי על הקברניטים המובילים את המבצע הקדוש הזה,אז לא הערכתי אותם במיוחד,היום אני רוצה לומר שאני מעריך אותם הרבה יותר כעת ורוצה לחזק את ידיהם.
בני ישראל היקרים,התפללו למען החיילים שבדרום הנלחמים למען בטחוננו,למען השמדת קופת השרצים הזאת. התחזקו בבתיכם ותדעו שצה"ל מוכן ובנוי לתפארת ויעשה הכל על מנת שהשלווה תשוב לבתיכם.
התחזקו ודעו שלא ננוח עד שאויבנו ידעו שעל כל רגע של פחד שיתנו בלב יהודי נעניק להם את העונג המפוקפק לפחד לכל שארית חייהם,הקצרים בגלל מעשיהם.
קצת אמת-פוליווד
http://www.youtube.com/watch?v=t_B1H-1opys
| |
הירהורים קלים
היה לי פוסט נחמד שתיאר את התחושות שלי,שתיאר קצת את המצב במחלקה שלי.
איזה כיף שישרא אוהב לדפוק אותנו,אה?:/
אבל מצד שני אומרים שהדברים אמורים להסתיים בטוב,אז נישאר אופטימיים עוד קצת.
אחרי הכל- בסופו של היום תזרח שוב השמש והקור ימוג עם אור בהיר שמסנוור אותנו מחוזקו אחרי שהדמדומים בורחים ממנו.
הצבא שלי עובר שינויים,העברתי שבוע שלם בחיי בנסיעה בנגמ"ש ולישון בשק"ש על האדמה בלי לדעת בוודאת מתי תבוא הארוחה הבאה שלי,ועם זאת זה היה השבוע האוהב עליי בכל השירות.
*אל נורא עלילה-מאיר בנאי*
המצא לנו מחילה בשעת הנעילה.
אתמול מצאתי את עצמי מתפלל לכיוון השקיעה לבד,שר לעצי מנגינות ילדות מנסה לשיר את שיר השירים לבד במנגינה ספרדית.
והצטערתי לגלות שהקול שלי שמעולם לא חשבתי שהוא נעים הוא אפילו רחוק מכך בשירה.
אבל לפחות הרגשתי שהניסיון היה טוב,עובדה שחשתי שזה היה נכון.
אני מתפלל לגשם כבר שנים,ונעצב בכל גשם שמתחיל בשצף מלא חיזוק ונגמר בזרזוף עצוב שאומר- ניסיתי אך ללא הועיל.
המים שלנו נגמרים וזה כואב לי,כי במים ראשית כל חי,במיוחד החיוך תלוי בזה.
הצבא משתנה,אני מחפש להעניק לשירות שלי משמעות וערך נוספים,על ידי חיזוק החיילים החדשים ,על ידי הכנסת תוכן לתפקיד שלי.
אני רוצה לקום בבוקר ולגלות שפקחתי עיניים בציפייה ליום הבוקר בידיעה שהיום אני אפעל למען מדינתי.
ישנם דברים טובים שקורים במשמרות חמ"ל ארוכות להפליא,כמו לסיים את הספרים שציפיתי כבר לסיימם.
בניהם היה ספר שהיה במשמרתי יותר מ7 חודשים,התחלתי אותו בינואר ועכשיו ממש לפני סוף השנה סיימתי אותו,כנראה בגלל תכניו לקח לי זמן רב,ואולי בעצם העצלות והזמן.
שמו הוא -לך שמיים לך ארץ- עזר וייצמן .
אני מאמין שיש להוסיף ספר זה כספר הדרכה לכל קצין בצבאנו.
להכניס תוכן ומשמעות לערכנו.
אני נזכר בדברים הכתובים בספר ופוחדהי
השמאל מכרו את זכותם לחיים תמורת שלום השקר בעיוורונם לרצון ערבי עולם
*המצא לנו מחילה אל נורא עלילה*
| |
יום קשה ביותר
חזרתי הביתה היום- חמישי 7.8.08
אני זוכר שאפילו חתמתי את התאריך בטופס הפיזוטרפיה שלמעשה ביטא תחילת סדרת טיפולים חדשה.
והשעה שבה בערך הגעתי לביתי,שהייתה כ-4 בצהריים,שזהו שיפור משמעותי לעומת המנהג להגיע ב5-6 בערב.
היום הזה נושא בתוכו דברים רבים מידי,מטענים רגשיים גדולים מידי,כמו ביקור בבית העלמין,לנקות את מצבות סבי,סבתי,דודי ודודותי- אישתו עליהם השלום.
ואף קפיצה לחמש דקות,לטעום אם המילה "אמא" עדיין זוהרת מסביב למצבת אימו של חברי הטוב עוגי.היום הוא ה8.8.08, שהוא תאריך מאוד יפה לעיניים.
ואם זאת גם התאריך שבו נולדה אימו של חברי הטוב,שהספיקה כבר לעזוב אותנו בתקווה ושלעולם טוב יותר.
היום הזה ממשיך,קטעים טובים לצד רעים,אני מספיק דברים במחשב,כמו לצרוב סרטים,לעבור על תמונות ילדות ואף להשלים זמן איכות עם בני הבית כמו שראוי לעשות.
ועם זאת,היפה שלי רק מתעצבנת יותר ויותר והסיבות בעיניי נותרו כמקודם,נראות לעיניי כמפגרות במקרה הרע וחסרות טעם במקרה הטוב.
השעה כבר עשרים לאחת בלילה,מה שאומר שכבר משהו כמו 3 שעות הריב המטופש הזה נמשך .
היא בביתה,מתבצרת בעקשנותה ואני ... אני כבר עיף מרוב איומים מפגרים ("תהיה לי רק שלווה כשלא נהיה יחד עוד").
כשאהובים מוותרים על דברים מסויימים כדי לשמור על קשר תקין,אבל אסור לתת לאהבה להיות לטיפשות ולמקור למעשים שאחרי כן מחרטים עליהם.
רציתי לשתף,רציתי שתדעו,שאני מתאבל היום,ועד צאת יום ראשון.
על אימו של עוגי,על מצב הרוח,ועל מקדשנו (שיבנה בקרוב)
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
8/8/2008 00:30
בקטגוריות בלילה...., בזמן כאב, היפה שלי, חוכמה אישית, יהיה טוב..., מבולבל, מחשבות, מרגיש משונה, משונה ועצוב, משונה לי, אהבה ויחסים, צבא, שחרור קיטור, פסימי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
שתיקה קלה
הראש עובד קצת אחרת בשנתיים האחרונות
המחשבות מסתדרות בצורה שונה,לומדים להכיר את עצמנו על ידי התבוננות ב'לבד' הזה .
אני מוצא את עצמי כבר חודשים בלי צורך לשבת ולכתוב,דבר שמטריד ומעודד בו זמנית.
מצד אחד זה חסר,העניין הזה להתיישב ולתת למחשבות לדהור יחד עם צלילי המקלדת והאויות הרצות על המסך בזמן שהעיניים מאבדות ממיקודן.
אני כבר שנה ו5 חודשים משרת בצה"ל, מאז שהתגייסתי רציתי להיות קצין.
לנסות לעלות את רמת הכבוד שמגיעה לקצין כאדם בפני עצמו על ידי כך שאהיה אחד מצויין.
ובחודשים האחרונים,מתחילת שירותי באוגדה אני תוהה מידי יום ויומו האם זה מה שאני רוצה כעת,ולומר את האמת המוטיבציה ברצפה ככל שאני נכסף לקצינים כאן באוגדה.
אני מתאכזב כל פעם מחדש על כך שאנשים יכולים להיות אחלה אנשים לשבת איתם על קולה ופיצה ,אבל חסרי כל יכולת פיקודית או היגיון בריא בסדר פעולות.
זה מבטל את הרצון להיות לקצין,לשמחתי מידי פעם אני נופל בשיחה עם אנשים טובים שמעלים את המוטיבציה ומחזקים את הרוח בדברים נכונים.*
*
*
אני מביט על המילים,הן התחושות שלי,אחת לאחת ועדיין אני מביט על 5 שורות המסכנות הללו ומתבאס מכך שכל זה יצא מהתחושות שלי.
אין דבר יותר מצער מאשר לגלות שלא כל המחשבות יצאו אל הדף,מה קרה ליכולת לבטא את הרגשות באריכות.
אולי ככה זה כשאומרים לך שאתה חופר יותר מידי.
השתיקה מגיעה למקומות הלא צפויים.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
