תמיד אמרו לי שהצבא משנה הכל,חברויותאנשים,הרגלים ותוכניות.

מי שאמר לי את זה צדק לחלוטין,הכל השתנה בסופו של דבר.

אבל לפחות מידי פעם אני זוכה לנחמה של מקרה זה או אחר של שגרה ישנה,של הרגל טוב מלפני הצבא.

כמו היום שיצא לי לשבת בשווארמה עם חבר,דבר שלא עשיתי מאז שעזבתי את חיל האוויר בערך.

במהלך השיחה עלה העניין של הנשק האישי,הוא שאל למה אני לא לוקח אותו הביתה איתי.

חשבתי לעצמי קצת והדבר היחד שעלה לי בראש שנשק זה כמו קונדום,במקרה הצורך רוב הסיכויים שהוא יגן עלייך אבל בסופו של דבר, תמיד תעדיף להיות בלי.

אני מסיים את השבוע הזה בתחושה נחמדה ביותר, כנראה בזכות זה שלא הייתי בכלל בבסיס אלא רק בנסיעות.

שמרו על עצמם,אתם חשובים מכדי ליפול בקטנות

"לא סיפרתי לך את זה אבל לפני הצבא עבדתי במספרה,ולמדתי אתזה בתיכון"

אמר ולקח עוד שאכטה לריאותיו,אדם קפדן הוא בכל הנוגע לעצמו ולכבוד חבריו,כל השאר-שילך לעזאזל כמו שאומרים.

הוא במגדל משקיף מטה,רואה אותי מסתתר בחשיכה מן היתושים,ואולי מהאפשרות הקלושה של מחבלים.

ומפנה בחזרה את מבטו אל הפלאפון של,שםו מוקרן סרט פורנו ,מעסיק את עיניו ומחשבותיו.

אני תוהה על כל מה שהשארתי בבית ,כמו את הנייר טואלט הנורמלי ואת הספר שקראתי אותו כבר לפחות מספר גדול של פעמים.

סוטר לידי,הורג,או יותר נכון מקווה שהרגתי יתוש מנוול נוסף בטרם ימצוץ את דמי.

בסופו של דבר אני מוותר ומחליק את השרוולים עד כפות ידי,חושב שאני מוגן סוף סוף בזכות המדים,לפחות ממשהו אחד.

הנשק נמצא מאחור,בתנוחה שהמפקדות כה שונאות ואני כה אוהב:)

יודע,מקווה שהשמירות יעברו מהר יותר מעתה,כי כבר נמאס לעמוד שעתיים בלא לזוז.

חולם בהקיץ על נשים שהותרתי בבית,מאימא ואחות,ועד הבחורה שנהגתי לזיין עד שמצאה לה אהוב חדש.

האפוד כמעיל מגן מרוחות קרות,והמנורה מחממת ממעל,אוספת יתושים סביבה,מסכנת אותי כפי שמועילה.

מנקה את הנשק ממעצורים אפשריים,כי זה הדבר היחיד שמותר לבצע בנשק באופן רשמי בזמן שמירה,לוודא שיעבוד.

רואה תמונות עצובות ושמחות כאחת,כמו תמונות האקסית שבארנק,צופה ורואה במי התאהבתי ואת מי שנאתי.

ואת הפעם הראשונה שצפיתי בה מתפשטת למולי,כבר לא מתביישת ,צוחקת,מחייכת ומרוצה למול הזקפה שגרמה לי במידי.

ואת הבכי שלה כאשר הבינה לבסוף,קצת בעיכוב,שאינה אוהבת אותי יותר.

אני מישהו אחר,קשה להכיר אותי במלואי,אפשר להכיר מספר תווים אבל לא את כל המנגינה.

כך היא חשה ,במילים אחרות חושבת את אותם דברים בזמן שאני מביט בה.

 *עברי לידר-מלטף ומשקר*

אישה אחרת,צחוק אחר,סיבוב סביב המראה,מביטה בעצמה,לא יודעת על הסיפור שעכשיו סיפרתי.

חושבת לעצמה ,כמה יעלה הבוק שיעשו לה?,והאם,האם היא חשה באמת בטוחה בנוגע להצעה שלה,שיהיה גם בעירום חלקי.

ואני יודע,ואומר,לא לדאוג יקירה,לא באמת ציפיתי לכך,עירום מלא או עירום חלקי יהיה הפתעה נעימה בכל חלק של המערכת יחסים שלנו,אבל עד שלא הורדת אותם מתוך תחושה של ביטחון ורצון מלא,לא אעלה בדעתי אף לרגע את זה.

בדיות הן דבר קל ביותר לספר,משום שאז אין ספק של אמיתות חלקיות,הדבר ברור לקורא שיגלה לבד את מקורן,את אמיתותן ביחס לאמת האישית שלו.

"ובמקום האנשים,יהיו לי מכשירים שיעשו מה שאני אגיד"

אני בוחן אותה בזמן נסיעה,מעולם לא ראיתי אותה קודם לכן,קווים יפים ההולכים לאורך תווי פניה,עדינים משרים רוך ועדנה.

כזו שאני משוכנע שאוהבת לפנק את אהוביה בשעות הלילה שלהם יחדיו.

צבעים נעימים בעין,שאינם צורמים ואינם כואבים ,אלא זורמים בעדינות ,כמו השיחה איתה,כפי שמתברר לי אחרי שפתחתי איתה בשיחה,כי זה אופיי.

לבוש סרבל חדש,ישר מן השקית הוצאתי אותו,מתאים למידותיי הצנועות ומבליט תכונות אופי,כצחוק וידיים טובות.

"יושב עלייך היטב אחי,רואים עלייך שנועדת לתפקידים שכאלה" מחמיא לי חבר חדש,לא יודע עד כמה הוא צודק לגבי האופי שלי,והיותי בעל ידיים טובות מגע.

*Simon  Garfunkel - The Sound of Silence*