מידי יום ויומו אני נתקל במצבים בהם אני נדרש לשנות, להשפיע.

כמו לנקוט עמדה לגבי עשיית שקית זבל או בכלל להביאו אל הפח.

תמיד כשמדברים על זמן במשל, משתמשים בו כמים/נהר.

והיום עלה בדעתי שכך זה גם היכולת להשפיע.

כשאדם עושה משהו פעם אחת , ההשפעה שלו נמוכה יחסית (אלא אם הדבר מעורר גלים) דומה לעלה שצף במים.

צף ,מפריע לחלק העליון לנוע ומחייב אותם לסטות בזמן שהוא עצמו נסחף הלאה.

ואילו כשאדם מתמיד,מתעקש להשפיע בכל כוחו זה כמו להיות אבן ששקעה במים,מכריחה אותם לנוע בנתיב שהיא מחייבת אותם.

וככה דברים נעים במסלול אחר.

ואם אשקיע מספיק מעצמי אולי אחרים גם יבינו,בתחילה ימנעו מלכלכך,אחרי כן אף יאספו בעצמם.

ומי יודע אולי בזכות מעשים שאעשה והתמדה הילדים שלי יקבלו עולם יותר טוב מאשר היה יכול להיות בלי מעשה זה

(מחשבות לגבי למה חייב להיות ראשון בחבורה שיעשה צעד בעל חשיבות ,כמו להותיר חלקת חוף נקיה יותר מכפי שקיבלתי אותה)

גילוי נאות להסבר המחשבות

(את ל"ג בעומר עשינו יחד,אני והיפה שלי,וחבריה בפלמחים,אוהלים זה טוב ליהודים,ושקיות זבל מלאות וחוף נקי אף יותר)

ואו,אז כך נראה חודש חדש:)

כבר הרבה זמן עבר מאז זכיתי לכתוב פוסט של ראש חודש.

נעים להיות כאן בזמן שכזה,בבית קריר והרוח נעימה.

ואני מקווה שהתוכניות של מחר יצלחו ויהיה נעים יותר מכפי שהיה עד כה.

אני מרשה לעצמי דברים קטנים,מנסה להימנע מלהכניס לראשי מחשבות שאינן ראויות,כמו לתהות על מגע שפתיה של אחרת.

או על משמעות מילותיה,אלא נצמד למחשבה האחת,שיש מישהי שאותה אנשק מחר לקראת ערב,והיא שווה את כל ההמתנה.

אני מתפלא כל פעם מחדש לראות את ההודעות טקסט הללו המתחלפות ביננו,חש שיש המון מחכה רק להתגשם..

אני אחרי ביקור בחוף הים,הפעם בחוף הסגור של בני הקהילה הדתית.

החוף ריק כמעט לחלוטין,הקבוצה שלנו וקבוצה קטנה אחרת,כל אחת התאספה סביב סיבה אחרת.

הלילה מלא ברוח וקולות הים.

ואני בזמן שעשיתי מסאג' לאחרת,חשבתי עליה,יודע שזוהי הצורה הנכונה לחשוב.

להתמקד בנתיב שיביא שמחה,ולא להרוס משהו טוב.

חודש שמח שזה יהיה לנו,אני מתחיל אותו ברגשות חדשים.

בתחושה שאני פתוח לאהבה שוב.