אני יודע שהרבה זמן לא הייתי פה,לשוחח איתך לדבר על כל מה שמטריד אותי.

לשחרר את מה שבפנים ומחכה לצאת.

זוהי תקופה שדורשת מאמצים,נפשיים ופיזיים.

להוציא את השדים מהארון אחרי כל כך הרבה זמן מרגיש שונה,בוודאי זכור לך איך זה.

דוד שלי נפטר השבת,דוד בנימין החמוד שתמיד היה מחייך חיוך שאפילו אם היית בוכה החיוך שלו היה מרגיע אותך.

נפטר מות צדיקים בשבת,ומה שבאמת הפריע לי שלא ראיתי אותו יותר מידי זמן.איזה מן משפחה אנחנו אם לא נפגשים? לא מתחבקים? לא מכירים את כל הילדים הנכדים והדודים? איזה משפחה אנחנו.

ובנתיים הגעגועים סודקים את חומות האדישות מבפנים.

זוהי תקופה לא פשוטה,בשבילנו שדורשת הרבה עבודה על הזוגיות על אהבה על הבנה ורצון להיות אחד למען השני.

הייתי מצפה שהתקופה אחרי הצבא תהיה קלה יותר אבל כתמיד טבעו של עולם הוא להפתיע.

אני מחפש לתקן דברים,לשפר אותם ולהכניס בהם משהו משלי ואולי כך גם להיות ראוי לכל האנשים המדהימים שבחיי.

חוסר מומנטום הוא בדרך כלל הדבר העיקרי שמונע מתהליכים גדולים לקרות בתוכנו,ולעיתים קרובות כל מה שדרוש בשביל להשיג את התנופה התחלתית הוא נאום מוטיבציה טוב. והנה אחד שתמיד נוגע בי.

Rocky Balboa: You ain't gonna believe this, but you used to fit right here.
[taps on the inside of his hand]
Rocky Balboa: I'd hold you up to say to your mother, "this kid's gonna be the best kid in the world. This kid's gonna be somebody better than anybody I ever knew." And you grew up good and wonderful. It was great just watching you, every day was like a privilige. Then the time come for you to be your own man and take on the world, and you did. But somewhere along the line, you changed. You stopped being you. You let people stick a finger in your face and tell you you're no good. And when things got hard, you started looking for something to blame, like a big shadow. Let me tell you something you already know. The world ain't all sunshine and rainbows. It's a very mean and nasty place and I don't care how tough you are it will beat you to your knees and keep you there permanently if you let it. You, me, or nobody is gonna hit as hard as life. But it ain't about how hard ya hit. It's about how hard you can get it and keep moving forward. How much you can take and keep moving forward. That's how winning is done! Now if you know what you're worth then go out and get what you're worth. But ya gotta be willing to take the hits, and not pointing fingers saying you ain't where you wanna be because of him, or her, or anybody! Cowards do that and that ain't you! You're better than that! I'm always gonna love you no matter what. No matter what happens. You're my son and you're my blood. You're the best thing in my life. But until you start believing in yourself, ya ain't gonna have a life. Don't forget to visit your mother.( Rocky Balboa script)

היא מתחילה להציק לי במהלך הליכה לאורך המסלול,מפריעה לי בהליכה שנעשתה למוכרת מידי במהלך החודשים הללו.

מעבירה בי תחושה של חולשה ,של חוסר ביטחון.

דברים שאסור שנחוש מאיברי גופנו,במיוחד כשאתה מודע כל כך לכמה שאתה תלוי בהם על מנת להתקדם.

ככה זה לגבי הברכיים,כך הדברים לגבי כל האיברים כולם.

*אביתר בנאי-יש לי סיכוי*

זה עובר בנסיעות בעיקר,כך עניתי לשאלה שלו לגבי איך עובר השירות שלי נכון לימים אלו.

ואיך הסופ"ש המשיך בסקרנותו,ובכן היה קל לספר שבהנאה מרובה,אך לא יכולתי לספר לו ששעות מעטות לפני שיצאתי לבסיס,

כשעוד החשכה עמדה באוויר וקרירות הלילה שלטה ופינקה אותנו במגעה.

אצבועתיי טיילו על עורה שאני כה אוהב לחוש ולנשק.ושאת פניה ראיתי בשעת התענגות כשאצבעותיי,כבר לא היו עליה אלא בתוכה.

ושאת עיניה עצמה בזמן שהתעמקה בתחושה שחוותה באותן רגעים.

אחרי הכל,לא את הכל אפשר לספר לחבר,לא משנה עד כמה הוא קרוב.

בדיוק כמו שלא יכולתי לחלוק עמו את העונג שלי מלראות אותה כך,מאבדת שליטה בגלל מעשיי,בגלל מגעי.

והשיחה הזאת בעצם לא קרתה כלל,רק רציתי לחלוק.

נרדמתי בחיקה לדקות ספורות,וכשקמתי חשתי שלווה נעימה שכמוה לא חשתי זמן רב,ערני יותר,

עם ידיעה  שכאשר אפקח עיניי וארים את מבטי ,אראה אותה מביטה בי בחיוך,ואנשק לה וזה ירגיש לי נכון.

ואנשק לה.

                    "אני מרגיש שמשהו משתנה            

                            העייפות תחלוף האור יעלה                   

                                         ואז אכיר אותך יקירתי       

                                                 ומיד תכירי את אותי"

אני חש שלווה איתה,וחיבה עמוקה,שכמוה לא חשתי זמן רב.

"התגעגעתי"

לחשתי באוזנה כשחיבקתי אותה בהיכנסי לביתה.

*בדרך המלך אל הגיהנום* היא אומרת שהתייחסות שלי לאנשים היא כאל חבריי הטובים ביותר,כמשפחה.

ואני מחייך לעצמי בשמחה שקטה שכזו,כי אני רואה בזה מחמאה עצומה.

 יודע שלא כולם כאלה,ושזהו חיסרון באלו שאינם נוהגים כמוני.

 ני יושב בחדרי,ואבי יושב איתי ושנינו משוחחים,על אה ודע,ואולי סתם צוחקים על רוסים ועוד עדות בשביל הצחוק.

 אבל בעיקר בשביל לומר דה:) .

*וקטובר*

משוחחים על חיים,על מה שבעצם הורים שוחחו עליו עם ילדיהם יותר בעבר,לפני שהילדים היו מנותקים כל כך מההורים,

פני שגדלו על ידי בית ספר,תיכון,צבא וחיים מקצועיים.

 כשעוד היה מפגש ודו שיח בין השניים. לשנינו אהבה מיוחדת לצילום,למצלמה,למנגון ולאור שנתפס ונהפך לתמונה שעתידה להיזכר ביתר שאת בראש.

"וקטובר הטוב עומד להתחיל, מכיוון נהר,הכל רגיל"

המזגן דולק לשם שינוי ,מעניק לי תחושה נעימה של נמנום ושלווה ,ככה זה הקור והשפעתיו עליי,משיבות אותי לאיזון.

הוא אוחז במצלמה שלנו,שהיא שלי שלו,ובעיקר יושבת אצלי.

מצלם,מחייך מביט בי בחיוך של אב שמתגאה בבנו,וזה עושה הכי חם בלב שבעולם לדעת שכך גרמתי לאבי לחוש.

אין הרבה דברים יותר טובים בעיניי מאשר ערבי משפחה,משכאלה שבהם הקשר מתהדק כמו חיבוק עוטף,מותיר משקעים של אהבה וצחוק באוויר.

ויותר מכך,זכרונות לעלות ולהרהר בהם בעתיד שאינו נמנע,כואב. ולחייך באהבה.

אני ואבי תמיד היינו דומים נורא,אולי בגלל זה אמי מתבלבלת לפעמים וקוראת לי בשמו של אבי.

משהו באופי וניצוץ בעיניים."שנינו קמים,רופא ערבי,זמר יהודי. מתחבקים והולכים" אני חש את הגשם הולך ומתקרב,משיב לי את הלילות ההם שאין זיעה שמקורה בלחות.

אני רואה בסופ"ש הזה עוד נקודה של אור בחיי,שנכון לרגע זה ,נראים לי כמו המשכיות ארוכה של שמחה ואושר.

 שבת שלום יקרים שלי.