מידי יום ויומו אני נתקל במצבים בהם אני נדרש לשנות, להשפיע.

כמו לנקוט עמדה לגבי עשיית שקית זבל או בכלל להביאו אל הפח.

תמיד כשמדברים על זמן במשל, משתמשים בו כמים/נהר.

והיום עלה בדעתי שכך זה גם היכולת להשפיע.

כשאדם עושה משהו פעם אחת , ההשפעה שלו נמוכה יחסית (אלא אם הדבר מעורר גלים) דומה לעלה שצף במים.

צף ,מפריע לחלק העליון לנוע ומחייב אותם לסטות בזמן שהוא עצמו נסחף הלאה.

ואילו כשאדם מתמיד,מתעקש להשפיע בכל כוחו זה כמו להיות אבן ששקעה במים,מכריחה אותם לנוע בנתיב שהיא מחייבת אותם.

וככה דברים נעים במסלול אחר.

ואם אשקיע מספיק מעצמי אולי אחרים גם יבינו,בתחילה ימנעו מלכלכך,אחרי כן אף יאספו בעצמם.

ומי יודע אולי בזכות מעשים שאעשה והתמדה הילדים שלי יקבלו עולם יותר טוב מאשר היה יכול להיות בלי מעשה זה

(מחשבות לגבי למה חייב להיות ראשון בחבורה שיעשה צעד בעל חשיבות ,כמו להותיר חלקת חוף נקיה יותר מכפי שקיבלתי אותה)

גילוי נאות להסבר המחשבות

(את ל"ג בעומר עשינו יחד,אני והיפה שלי,וחבריה בפלמחים,אוהלים זה טוב ליהודים,ושקיות זבל מלאות וחוף נקי אף יותר)

"חלק מהתקרה נפל עליי" דיווחתי לחובשת ולאות הוכחה הראתי לה את הנפיחות בראש והאדמומיות שם.

ומיד לקצין העיר ומשם בדקות למיון.

שעות במיון ובסוף בדרך בחזרה לבסיס,הלילה נראה יותר מצחיק כשאתה מעביר אותו במיון.

חזרתי הביתה וקלטתי שהמוסר שלי ושל המקיפים אותי לוקה בחסר,ובא לי להקיא מהם,מהמעשים שעשיתי.

אני זוכר ימים שבהם רציתי לתלוש את השיער שלי בכל פעם ששמעתי אדם שנתקע בתירוצים,שמספר חצאי אמיתות ומערבב דברים שיכלו לקרות ולבין המציאות.

אז הגיע זמן טהרה,לנקות קצת טיפשות והרבה גועל מהנפש ומהמעשים,אולי בהשראת הימים הנוראים שאנחנו חווים בימים אלו.

אבל בעיקר בגלל התחושה שבאמת עשיתי משהו שלא היה צריך להיעשות.

ג',עד לנקודה מסויימת.

לעיתים קרובות דברים שלא ציפית להם עולים בדעתך.

חלקם הם חלומות על אקסיות שאתה מנסה בכוח חסר שפיות למצוא זכרונות מתוקים לצד הידיעה שהם בטוח שם.

וחלקם הם,מבט על קישור למקום שכבר לא מחזיק בתוכו שום דבר בעבורך.

התחושה של -זהו נגמר העניין וכעת יש למצוא מקום אחר.

היא צוחקת ואומרת שעליי להתבגר,ואני מקווה שאף פעם לא באמת אתבגר.

אבל לפחות דבר אחד יוותר לי ,בעולם שכולו צער וכסף אני אשאר עם החיוך ושמחת החיים שהיא תטען שהיא משובת נעורים וטיפשות.

להילחם במדורים גבוהים של מחשבה,עליונים מתוך אמונה שהם כך וכמעט בהכרח איבדו את עצמם לאידיאלים חסרי משמעות כשאין הם חיים באמת כבני האדם.

ריחו של בושם עף אל חדרי ,איני בטוח מנין אבל הוא מרגיע אותי .

שער השתיקה,אתחיל לנצל אותו לגביה.

הכל מתחיל בקטן,גם השתיקה צריכה להיבנות מתוך עוצמה.

למקום שאני אוהב לשם מוליכות אותי רגליי.

מצחיק שחלמתי שאני מאונן לה,אך לא חודר אליה.

משונה שבכלל חלמתי על אדם שבעיקר רע עבורי,וכל מה שנותר ממנו בעבורי זה שירה סבירה וגזרה מתחלפת.