|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
חשיפה
ג.
היא עמדה לחבק אותי וכאשר ראתה שאיני משיב לה חיבוק שאלה מדוע?
עניתי לה שאני חולה,ומה כבר ציפתם?
שאודה בכך שמאז שזיינתי אותה בתחת בכל פעם שאני על ידה אני מריח חרא?
ל.
שיקרתי כשאמרתי לך שהחיוך שלך הוא זה שמלווה אותי לפעמים,
אלא הזכרון שלך מוצצת לי במיטתי,כשאני רוכב על הפנים שלך ומזיין את השדיים היפים שלך לפרקים.
קצת כנות עם צאת שבת,חשבתי לכתוב זאת קודם ,אבל נמנעתי-אחרי הכל שבת.
| |
20
ישנם דברים שתמיד ישאבו אותך לאותם רגעים בחיים,הלוך ושוב.
מילים,ריחות,חפצים והצורה שבה האור נוגע בדבר או אדם.
כמו הריח המלוח עם הריקות ועוף שמשיב אותי לבית סבי וסבתי,שם תמיד בארוחות שישי עמד ריחו של המרק הנהדר של סבתא.
מתערב עם ריח של נייר עתיק מספריו של סבי ודודי.
וגם איזה חפץ שחבר הרים בידו באחד מביקוריו אצלי והעיר הערה שלעד תגרום לי כשאביט באותו חפץ לחשוב על אותו אירוע בזמן מעלה האת הזכרון למול עיני רוחי.
שנים ואירועים יכולים לחלוף ביעף בלי אירוע שישתמר בהם.
כמו ימי הולדת שנותרו עצובים וגלמודים.
השנה חגגתי עשרים קייצים ,שכל מה שגורם לי לזכור שאנשים חיבקו אותי בו הוא ספר שליבי קנתה,כרטיס ברכה שאיתי בכיס המדים ששני כתבה לי ,וסט חברות משני אחיי,עוגי וריציו.
אלו הזכרונות שלי מהיום הולדת עשרים,כל השאר נותר בלא שום אחיזה בחיי.
מותיר אותי בלא המחשה של האירוע,יודע שלא אזכר בה כמעט.
| |
מספרים מספרים סיפורים
אה כן מספרים מספרים סיפורים
36,017 איש ביקרו כאן במשך יותר 3 שנים (עוד 11 ימים זה יהיה 4שנים)
אני בן 20 כיום,גדול ב4 שנים מהפעם הראשונה שבה שכבתי עם אישה.
שאז הייתי נער עם שיער ארוך ויפה והיום אני חייל עם חיוך שרואים מיד שיש בו פוטנאציל ליותר.
מספר הפוסטים שלי הוא יפה ונעים 2324 והקודם-משמעות השם שלי היה פוסט שמכיל את מספר המזל שלי פעמיים-23
במהלך החיים שלי עשיתי לא מעט שגיאות,כך שאותן לא אוכל למנות כאן,אבל דעו שזה יכסה ויגבור על סכום כל האצבעות בגוף,כן-גם אם תחברו אותו לסכום האצבעות שלכם ושל השכן יחדיו.
כן,זה אומר שמדובר ביותר מ40 עבור אלו שלא קיבלו תעודות בגרות או סיימו כיתה ו.
אני הייתי ממש לפני גיל 13 כשעברנו מהבית הקודם לבית בו אני גר כיום,שנה שביעית כבר.
מה שגורם לי להבין שבגיל בר המצווה שלי המדינה הייתה גם אז-בשנת שמיטה=שביעית.
כבר 8 חודשים,5 ימים ו12 שעות (נכון לרגע כתיבת השורה*) עברו מאז שהתגייסתי,
מתוכם 7 שבועות היו בטירונות 02 בזיקים,וכן-גם לי היו קסאמים בטירונות.
21/6 הוא התאריך שבו התחלתי להמתין ,במקום לשרת.
נותרו לי עוד שנתיים,3חודשים ועשרים חמישה ימים (נוותר על השעות,הפעם) עד לשחרור מן המערכת שמעכבת אותי בתוכה כבר 6 חודשים ללא מעש.
בן 17 הייתי כשחוויתי אהבה אמיתית ראשונה,3 חודשים היה משך הקשר באופן רשמי,באופן לא רשמי הוא נמשך עד שנה הבאה אחריו.
בחודש בו נפגשנו כתבתי 46 עמודים,שבכל אחד מהם יש 3 פוסטים,למישהו יש את האנרגיה לחשב כמה זה יוצא?
24 הם מספר הילדים שכבתור בדיחת אוהבים אמרנו שיהיו לנו.
כבר עשינו רשימת שמות,הם מקסימים אגב.
מספר הבלוג שלי ה20494,שזה כיום נחשב כבלוג ותיק נורא,בעוד שבתקופה שאני הצטרפתי לישרא הוא נחשב בין הצעירים במערכת.
יש בעולם 8 אנשים שאשכרה אוהבים אותי מספיק על מנת לרצות לקבל הודעה כתובה כשאני מעדכן.
ו20 שמקשרים אליי לבלוג.
אני מנוי ל14 בלוגים אחרים בישרא.
ואף לא 1 מהם הוא מגה בלוגר.
3 שעות זה משך הזמן הממוצע שלוקח לי להגיע לבסיס.
ו5 הוא מספר היום בו אני נוהג לצאת הביתה ממנו והשעה שבה אני בורח ממנו היא 7 בבוקר ליתר ביטחון:)
24 דקות זה הזמן שלוקח להגיע לרכבת מהבסיס.
30 דקות זה הזמן שלוקח מהרכבת לבסיס-רגליי כבדות בדרכי לשם.
2 הוא מספר האנשים שאני סומך עליהם לחלוטין,כחברים קרובים.
1 היא הידידה הכי טובה שלי ,שכיום אני מאמין שמדובר בארנבת חמודה מעפולה.
7 הוא מספר המזל של רוב האנושות,וגם מספר החרבות בחדר שלי.
מישהו מרגיש בר מזל פתאום?
4 הוא מספר הבחורות שבחרו לשכב איתי בחדרי במיטתי,בפעם הראשונה שלהן בו.
0 הוא מספר הפעמים שהן הכירו אותי בפאב או מסיבה.
0 זה מספר הפעמים שהנחתי שזה בזכות היותי רב זיין או יפה/מושך.
250+ הוא מספר האנשים שמכירים אותי דרך בית הספר הטכני של חיל האוויר.
150 פחות או יותר היו ברשימת מספרי הטלפון בנייד שלי לפני שמחקתי אותם
כיום אחרי שמחקתי,אני מבין שאני לא מתגעגע לפחות ל100 איש,קצת עצוב אבל נכון.
2 הורים ו2 אחים יש לי,שהאחים הם אח ואחות.
ארבעתם,הופכים את חיי למדהימים בכל יום מחדש.
1 הוא המקום מחוץ לבית,והוא החוף הים של אשדוד.
2 הן מספר האנשים שאני אוהב לחשוב עליהם כשאני בחוף בלילה.
אחת מהם גרה באשדוד.,השניה ובכן-זה כבר שמור במערכת.
6310 הוא מספר השירים שיש לי על המחשב לפי הבדיקה האחרונה שנעשתה לפני חודשים.
שזה מקביל ל19.8 ימים של נגינה רצופה.
שזה מקביל ל33.44GB,שזה סתם בשביל ההבהרה,המון:P
250 הוא סכום האותיות של השם הפרטי שלי.
2 אותיות זה מספר אותיות עצמן.
10 הוא מספר אנשים שאני מתגעגע לתחושה איתם כבר זמן מה.
חודש הוא הזמן שעבר מאז הביקור האחרון שלי בים כך נדמה.
3,הוא מספר הפעמים שיוצא לי לחשוב ולהרהר בבחורות בחיי במהלך היום.
7 זה מספר הפעמים שמצצו לי הסופ"ש,מישהו חושב שוב על מספרי מזל?
4 זה מספר האנשים מלבד המשפחה שאני מדבר איתם בשוטף במהלך השבוע בפלאפון.
(אם למישהו זה לא נוח,שיתקשר בעצמו גם:))
שעה זה מה שלקח לי לכתוב את הפסוט הזה.
6 זה מספר סרטי הרוקי שראיתי במהלך השבועיים האחרונים.
| |
כשזכרונות עבר נחשפים מחדש
עברתי כרגע על תמונות מהשיחות וידאו שלי ושלה,כשהכל היה חדש וקסום עוד.
אני מביט בתמונות,יודע שהיא הייתה הבחורה היפה ביותר שראיתי בחיי אז,ואולי גם בעתיד היופי שלה יעיב על העתיד שלי.
אני תוהה,אם הייתי פוגש שוב באותה בחורה,
כמו שהיא נראית בתמונות ההן שתפסתי אז,האם שוב הייתי מתאהב בה?
כנראה ולא הייתי צריך להביט בתמונות האלה שוב
סליחה על העידכון הכפול
| |
עיסוי חזה
*תקווה-גלעד ויטל*
אני חש כאב חד בראשי בזמן שאני מביט לשם,
המראות לפעמים מתבטאים פיזית בתחושות ולא רק ברגשות.
הסתובבתי במוסך,כשהתפרים ברגל מציקים לי בהליכה.
נושם עמוק את הריח של המוסך,מזהה חלקיקים של חומרים שאינם בריאים לאיש.
חש את הכאב המוכר בראש מצטלצל,וממשיך להביט על היצירה הזאת שמסוגלת לעשות דברים מדהימים בשמיים.
אני יכול להבין את אהבה של הטכנאים למטוס,למסוק,לרכב.
אתה נותן את הכל מעצמך
*מורן גמליאל-מקום בלילה*
הלילות האלה,שמלאים בכאבי ראש של האפשרויות שעומדות בפניי.
אולי אלו המילים,או שמא המילים שמתאימות לתחושה הנוכחית שלי.
הבית הוא המקום שאליו אתה רוצה ללכת ,ובו נמצא המיטה בה אתה מוצא שלווה.
אני טיפוס של אהבת חורף,מהחיבוקים והמסאג' שמותירים אותך מתנשפת קלות.
מחכה למגע הבא.
מנסה למצוא מקום,של שלווה,של מגע,של שמחה טובה.
מחר עליי לקום לעניין שעשוי מאוד ויקבע סופית את מה שיקרה איתי בזמן הקרוב עם הצבא.
מודאג,כן למדי.
נחיה ונראה לגבי התוצאות.
ובסוף היום ,אני נדהם מכך שאני יודע שהכותרת קשורה לליבי בצורה כזו מובהקת.
מעניין איזה עוד נקודות מחשבה יש לי לגביה עדיין.
| |
שעה אחרונה
*Ode to Solitude-Estatic Fear*
זוהי השעה האחרונה של גיל 19 על פי לוח השנה הנוצרי.
אמור להיות שינוי בצורת ההתנהלות בחיים שלי בזמן הקרוב.
כך אמא אומרת ואפילו גם ויוי שאיני יודע את שמה האמיתי (עדיין?)
זוהי השעה אחרונה כך כבר ציינתי,במקום להיות בחוץ ולחגוג אני כאן עצוב קצת למען האמת,אפילו המון.
הפלאפון מלא במספרים שמתברר שמיותרים קצת.
אז אני מוחק אותם לאט לאט,יום אחרי יום.
נפטר מעוד מספר של אדם שהיה חבר,היה מכר,היה משהו וכעת אין לו ערך בחיי עוד.
מביט ברשימה במקום של -פה הייתה קרן כתם ופה הייתה ורד מרחובות.
השמות נמוגים,אל תחתית המחשבות,פגים להם .
הייתי רוצה לגלות שלמישהו איכפת באמת,מאותם אנשים שברשימת "החברים"
למרות שזה מדהים לראות את איכפתיות של אנשים שלא פגשתי מעולם
ליבי עשתה לי נקודה של אור החודש,היא האדם היחיד שחשב חודש לפני היום הולדת מה לקנות לי,ומה לכתוב.
והכי חשוב,התעקשה על זה שאקבל אתזה בהקדם.
מכל האנשים ,אפילו ההורים לא יודעים מה לקנות,והיא היחידה שידעה מה יקלע לטעם שלי.
מדהים.
נקודת אור קטנה לסיום פוסט מדוכא למדי.
ככה צריך לעשות דברים לפעמים
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
