*Trans Sib Orch f/ Metallica-Carol Of The Bells*

עם עיניים בספר אני מעביר את הנסיעה,קורא וגומע את המילים הללו שבו נכתבו.

תמיד נהנתי מספרים שבהם ישנם משלים וסיפורים שמחזקים אותך.

הנסיעה נמשכת,חולפת ועיניי מתעמקות סיפור שיש בו את היכולת לגרום לליבך לבקש לפרוץ מבעד לחזה.

הקילומטרים זורמים תחת הרגליים באין מודע לקורה סביב.

וכעבור חמישים דקות שנראו כדקות בודדות הגעתי לירושלים,העיר שתמיד מושכת אותי אליה,לטייל ברחובותיה ולנשום עברה המקיף מכל עבר.הלב פועם בניגון שונה ברחובתיה.

והנה אני כבר תוך מספר שניות באוטובוס נוסף אל העיר העתיקה,אל הכותל.

אני מביט,מתרשם בכל רגע,נדהם מהמקיף אותי,

*Rock You Like a Hurricane-Scorpions*

הקמטים בעיני אנשי ירושלים שונים בעיניי מאשר הקמטים בעיני שאר האנשים,משהו שאני לא מסוגל להניח עליו את האצבע ולסמנו בבהירות.

אני כבר לומד את העיר דרך הנסיעה בה,בהולכי בה והכרת רחובותיה,סימטותיה.

*תמונה אימפרסיוניסטית*

אני מטייל ברחבת הכותל,נדהם מן ההערב רב הזה שסובב אותי,מקהילות כה רבות,מגוונות כל כך.

נושם את האוויר,חש אחרת כשמשב רוח קריר ונטול לחות,טהור עוטף אותי ומעניק תחושה של שטיפת פנים טובה.

תוך כדי אני מביט,רואה את הנחמן מאומן שתמיד מעלה חיוך וצחוק בשירתו ופועלו .

הטקס מתחיל,הסיבה העיקרית לבואי אותו יום ולא בכל מועד אחר.

טקס ההשבעה לחברי הטוב ריציו.

והקהל מסתיר,כי המקום אינו ערוך לקהל כה עצום שמנסה לראות חת אחת גדולה.

ורק בתום הטקס עצמו אני חש פעיל,בזמן שירת ההמנון הלאומי שלנו,התקווה.

ואני כבתור החייל שאני,שתמיד ממהר להיפרד מהמדים,להורידם בזריזות כי המגע לא נעים וצורב בחלק מהזמן.

חש גאווה שכזו,עם כומתה על ראשי עומד יציב,שר את ההמנון,ומביט בכותל בית מקדשנו.

וחש שבאלו הדברים העם מתאחד סביב.

ובמחשבותיי עלה הציטוט-"הר הבית בידינו."

שישוב אלינו בקרוב.

ובאותם רגעים באמת חשתי גאווה על שהתגייסתי,למרות שהתפקיד שלי בצבא הינו כלום שבכלום.

בת שנות אלפיים נאמר,קצת זקנה אבל עדיין יכולה לבעוט:)

מזל טוב לכל הנשבעים אתמול.