|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
לימודי צילום במשפחה
*בדרך המלך אל הגיהנום* היא אומרת שהתייחסות שלי לאנשים היא כאל חבריי הטובים ביותר,כמשפחה.
ואני מחייך לעצמי בשמחה שקטה שכזו,כי אני רואה בזה מחמאה עצומה.
יודע שלא כולם כאלה,ושזהו חיסרון באלו שאינם נוהגים כמוני.
ני יושב בחדרי,ואבי יושב איתי ושנינו משוחחים,על אה ודע,ואולי סתם צוחקים על רוסים ועוד עדות בשביל הצחוק.
אבל בעיקר בשביל לומר דה:) .
*וקטובר*
משוחחים על חיים,על מה שבעצם הורים שוחחו עליו עם ילדיהם יותר בעבר,לפני שהילדים היו מנותקים כל כך מההורים,
פני שגדלו על ידי בית ספר,תיכון,צבא וחיים מקצועיים.
כשעוד היה מפגש ודו שיח בין השניים. לשנינו אהבה מיוחדת לצילום,למצלמה,למנגון ולאור שנתפס ונהפך לתמונה שעתידה להיזכר ביתר שאת בראש.
"וקטובר הטוב עומד להתחיל, מכיוון נהר,הכל רגיל"
המזגן דולק לשם שינוי ,מעניק לי תחושה נעימה של נמנום ושלווה ,ככה זה הקור והשפעתיו עליי,משיבות אותי לאיזון.
הוא אוחז במצלמה שלנו,שהיא שלי שלו,ובעיקר יושבת אצלי.
מצלם,מחייך מביט בי בחיוך של אב שמתגאה בבנו,וזה עושה הכי חם בלב שבעולם לדעת שכך גרמתי לאבי לחוש.
אין הרבה דברים יותר טובים בעיניי מאשר ערבי משפחה,משכאלה שבהם הקשר מתהדק כמו חיבוק עוטף,מותיר משקעים של אהבה וצחוק באוויר.
ויותר מכך,זכרונות לעלות ולהרהר בהם בעתיד שאינו נמנע,כואב. ולחייך באהבה.
אני ואבי תמיד היינו דומים נורא,אולי בגלל זה אמי מתבלבלת לפעמים וקוראת לי בשמו של אבי.
משהו באופי וניצוץ בעיניים."שנינו קמים,רופא ערבי,זמר יהודי. מתחבקים והולכים" אני חש את הגשם הולך ומתקרב,משיב לי את הלילות ההם שאין זיעה שמקורה בלחות.
אני רואה בסופ"ש הזה עוד נקודה של אור בחיי,שנכון לרגע זה ,נראים לי כמו המשכיות ארוכה של שמחה ואושר.
שבת שלום יקרים שלי.
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
24/8/2007 19:17
בקטגוריות בתחושה של חורף, דברים טובים שבאים בהפתעה, יום טוב, יום שעבר טוב, יותר טוב, כנות יתרה, כשיש צורך להגיד משהו, מאושר, מחשבות, מחשבות על אהבה, מצלמה /בעדשה, משפחה, מתרגש, נחמות אישיות, סיפורי אב ובן, שיחות עם אנשים, אהבה ויחסים, אופטימי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
שיחת אב ובן *בדרך אל הים-משינה* "רק אני ואנוכי נורמלי מכולם" חוזר הביתה,מנצל היטב את השעות של הלילה ה13 של החודש בליל שישי. ערב סרטים עם אנשים שכנראה אחוזי סרטים במחשבותיהם. שב הביתה לגלות בית מוכן ,עם אב ער שעוסק בתחביבו-בולים בשעות הלילה/בוקר. יורד למטה אל המרתף,למקום העבודה שלו בשעות הפנאי. והנה שיחה נרקמת בחלל האוויר,חיוך עולה בלב,מהחיוכים האלה שמחייכים רק מדברים שמקווים להם,שרוצים בהם המון זמן ומתקיימים לבסוף. אין דבר יותר נעים מלגלות שאפשר לדבר עם ההורים שלך בכנות מוחלטת,בידיעה שיעשו כמוך. אם בסיפורים ואם במחשבות,נחמד לגלות עוד מסיפור חייו של אבי,של משפחתי. של מה שמקיף אותי במשך חיי. וטוב לדעת מה אבי חושב עליי באמת,לראות את האהבות שלנו נפגשות,בתחביבים במחשבות וברעיונות. וכך אני מגלה שהלילה השתפר פלאים בזכות השיחה הזאת,שניקתה הרבה מחשבות והרבה טרדות שהיו על ליבי. ושוב,אני מוודא שאבי ידע שאני אוהב אותו,רק למקרה ולא אקום מחר בבוקר(יותר נכון 6 שעות אחרי שארדם.) בוקר טוב שיהיה:)
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
14/7/2007 05:09
בקטגוריות בלילה...., בתחושה של חורף, דברים טובים שבאים בהפתעה, הארה?&catdesc=חידוש?התחלה חדשה ולמידה לעתיד, חומר למחשבה&catdesc=אימרה שאומרת הכל, יום טוב, כנות יתרה, כשיש צורך להגיד משהו, מאושר, מחשבות, מחשבות על אהבה, סיפורי אב ובן, שיחות לילה, שיחות עם אנשים, אהבה ויחסים, אופטימי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סבא איוב השוטה התלוי הפוך ב-15/7/2007 00:01
|
מחשבות לגבי פיקודיות *מתי נתנשק-אביתר בנאי* בשלב מסוים האיכות שלך בולטת ואחרים רואים. כבר לא איכות שקטה,אלא אחת בולטת בפעילות ברורה למטרת האושר הקרוב. "החובה האישית שלנו בחיים עוברת במסלול העובר דרך כמה שיותר אושר שניתן להפיק מהחיים ומהסובבים אותנו,זהו דבר אנוכי שמטרתו כללית,אושר של כל הסובבים אותנו,שכן ברגע שיהיו מאושרים יתנהגו אחרת וכולנו נחוש סיפוק מהחיים" אין הדבר טוען שאסור לסבול,אבל בתכלית אסור על אדם להטביע בחייו את חותם העצב,שלא יוכל להגיע לסיפוק ושמחת חיים בחיו.
אני פולט מילים ויודע שחלק יקבלו זאת במבט קל וידעו -כל זה ברור מאליו אין סיבה לטרוח ולכתוב זאת. השאר יגידו מניין הוא צץ החייזר הזה? הרי לא ניתן לבטל בכזאת קלות את העצב. *אביתר בנאי-מתנות* "אל תפחד מהפחד" מידי יום שעובר אני תוהה אולי להפוך את הגיוס שלי למאין שליחות זמנית,להפוך את שסביבי לאיכותיים יותר,שאלת האיכות שלי ביחס אליהם לא נתונה כאן לדיון,אני יודע שאני שונה לטובה מחלק מהאנשים שיקיפו אותי.
אני מצייר לה רגעי אושר אינטימיים,שיהיו רק שלה. תכבי את האור,תנעלי את הדלת. תתפשטי ותשכבי על המיטה את תשכבי על המיטה ותשמעי מוסיקה תעצמי עיניים ותהני מזרימת האוויר החם על הגוף שלך ואת סתם תפנקי את עצמך באוויר חם מפנק סביב הגוף תשירי לעצמך בחשכת החדר,כשהמחשב מכובה והפלאפון לא ירעיש
יודע שזה יעניק לכל אדם זמן רגוע לרגיעה נפשית. אבי שוכב במיטה שלי,מנמנם בזמן שאני יושב במחשב חושב מחשבות.
| |
שיריון *Steven Lynch - Kill a Kitten* אני עייף נורא לאחרונה,כנראה מחוסר צחוק טוב ותחושת אישה אהובה בין זרועותיי,כן אפשר לחוש עייפות ממחסור שכזה. אז אני צובר לעצמי דברים מצחיקים במחשב ,כמו השיר הזה. כמאתיים בחורות שסיימו קורס סמבציות ולפחות חצי מהן בחורות יפייפיות,בלא קשר למדים או לא-תמיד עדיף בלי מדים. זהו זמן איכות בן אב לבן,שניים האוחזים בציוד הצילום,לוכדים רגעים ,שובים אור וצל לצורות מוכרות . וביד לשיריון שבלטרון ישנו נוף מרהיב עין ופיסות פלדה שמעוררות מחשבות לגבי העתיד שלי.
אני מאבד את הריכוז שלי כאן,כנראה בגלל הרצון לחזור ולבדוק מה האפשרויות שלי לגבי יום הגיוס ושינוי המקום. נכון לעכשיו שיריון.
| |
ארוחת ערב *מוקי -אלוהים*
את עוטפת את עצמך בחלוק לבן,עם ציור של עוגיה עליו ואני תוהה איך עלה בידיך להשיג דבר כה מוזר. ואני יושב על האסלה במקלחת שלנו עוקב עם עיניי על טיפת מים המחליקה מצאוורך אל עבר כתפך,להסתתר תחת החלוק. את מחייכת אליי לאות הבנה,הרי תמיד הייתה כימיה עצומה ביננו . הדברים החשובים באמת נסתרים מהעין וחשופים רק בפני הלב הפתוח לרווחה.
הרגליים קצת עייפות מיום של ריצות בשטחים חדשים ישנים,והשיניים מבקשות להיתפס בבשרך ,לטעום את הטעם האהוב שוב. אני מעביר מבטי על גופך העטוף בחלוק,מנסה לעלות למול עיניי את שמסתתר תחתיו. מעביר יד בשערי ,מתפלא שוב על אורכו ועל שהוא עדיין איתי.
בנקיפת אצבע כך נדמה במבט לאחור,הזמן עבר,את בחדרי מתלבשת בשמלה שמחמיאה לפנייך ולגזרתך,מהסוג שגורמת לי לרצות להוריד אותה ממך ולהתענג איתך שוב במיטה.
אנחנו במסעדה אוכלים עם הוריי,זהו ערב השנה שלהם והם הזמינו אותנו לאכול עימם. ואני בתוך ראשי צועק על אבי שאני רוצה להיות אחד מאותם אנשים שמרשים לעצמם לצחוק בקול במסעדה,להיות רעשני ולהפסיק להתחשב בכול אותם אורחים אחרים שמסרבים להיות מאושרים בקול אלא נאלצים לפחד ולדבר בשקט במסעדה ושנמאס,מהיום אתן לצחוק שלי להתפרץ ואחלוק אותו עם כולם ,גם אם אלו שרואים בזה דבר לא מנומס. הוא מביט בעיניי תוך כדי אחיזה בידיה של אימי היקרה,אני רואה שהוא מבין את כוונתי ומהנהן,עדות שקטה להסכמה אילמת לא סתם אנשים אומרים שאנחנו דומים, הבן נולד בצלם האב.
עם קירבת הדם ואופי אולי גם הגורל ?
| |
על חלונות השבטים *Vicious Crusade - Requiem To Innocence* זה לקום בבוקר ולהיות מודע לכך ששוב השגתי את השעון,כל פעם מחדש אני מתפלא על היכולת הזאת,להתעורר לפני השעון המעורר. תוך כדי התכרבלות במיטה מעביר בגדים לכיוון ההסקה,לחמם אותם לפני שאכנס אליהם. מעטים הם הדברים המפנקים אותנו כמו להיכנס לתוך בגדים חמים בחורף. שלושים דקות לאחר מכן אני כבר בדרכי לירושלים,נדהם כל פעם מחדש מהיופי של היום שהתחיל. אני טיפוס שמח מידי וקופצני מידי בבקרים עבור אנשים מסויימים אז אני שומר את מחשבותיי לעצמי בזמן הנהיגה לכיוון העיר האהובה עליי. נסיעה בכביש בית שמש ירושלים,צופה בתופעה מרהיבה של ערפל ביערות בית שמש לכיוון הדסה עין כרם למזלי הייתה על ידי המצלמה ולכדתי מספר רגעים
אבי עובר בדיקה ואני צופה בחלונות שגאל המפורסמים בבית החולים הדסה. מרותק מחלון לחלון,עם היסטוריה מרתקת ביותר. יש משהו באוויר הקר הזה שמנקה את שלא ידעתי שהיה מלוכלך. והמון שקט שנמצא בהרים הללו. במרחק של מספר רגעים,או שמא עצימת עין לרגע ומוצא עצמי בעיר,ברחובות שלא טיילתי בהם זמן רב מידי וגדלתי בהם לפני יותר מעשר שנים. אני מאושר לגלות שבזכותי הוא הגשים חלום ישן נושן לצפות בחלונות האלה. ובעצם היה זה חלום שלי גם,מאז שאספתי לאלבום בוליי הקטן מספר חלונות בצורה של בולים,שבט שבט תוהה איך הם נראים במציאות .
אנחנו במעבדה לצילום,הבעלים מנסה את החיישן ואת העינית ,אני מאושר עד הגג ומוצא עצמי מצלם בעדשה חדשה שאבי קנה עבורי. זה מה שנקרא הבעת אמון אמיתית,לקנות ציוד צילום בעבור משהו שיכול היה להיראות כתחביב חולף,ובעצם כמו שהוא תמיד אומר אני מזכיר לו את אביו שלו. שהרי אי אפשר לסרב לשכאלה זכרונות בהיפגשם בהווה דרך הבן.
והגלגלים נעים והמכונית חולפת בין המקומות,רגע בבית חולים ובאחר בשכונת ילדותי,מעיר חבר ופוגש חברת ילדות,שכנת ילדות,היחידה שכאשר מכנים אותי בכינוי חיבה אני שומע את קולה כדבר ראשון לכל. מתפלא לגלות שהיא בצבא,או יותר נכון בגימלים מהצבא. ועם זאת מאושר לראות אותה,מארחת נהדרת בזמן מחלה אפילו. ישנם דברים שלא ישתנו כך נראה,בינהם אני מאמין גם חבריי משכונת ילדותי. המקום שבו אפשר להתרפק על כנפי זכרונות ולגלוש בזרם נינוח של חיים אחרים. של כאילו לא עזבתי מעולם.
ולחשוב שמספר דקות לפני הפגישה של הזכרונות ואנשים אכלתי במסעדת סימה, צוחק עם אבי ,מרגיש באמת כמו שצריך איתו. לחוש חברות בנוסף לאהבת אב ובן. טיפוח הקשר הזה יהיה צעד חשוב ביותר בזמן הזה .
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
8/1/2007 23:45
בקטגוריות מאושר, יום טוב, ירושלים שלי, כשהעבר מוכיח שהוא עדיין רלוונטי, מחשבות על אהבה, מחשבות, מצלמה /בעדשה, משפחה, אופטימי, אהבה ויחסים, סיפורי אב ובן, בלילה...., בתחושה של חורף, דברים טובים שבאים בהפתעה, חומר למחשבה&catdesc=אימרה שאומרת הכל, התחלה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
|