|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
כשאר האורות כבים
*חלליות-ברי סחרוף+רמי פורטיס*
חלליות
"על אדמה רטובה "
האימונים תמיד נעשים כך נדמה על השטחים הרטובים ביותר שבנמצא באותן דקות.
והעייפות המוכרת של שרירים גמורים,כל יום שנגמר מביא את הכנסת זכויות האזרח שלי למקפיא עד לסוף השירות הצבאי.
ושיחות בלתי נפסקות על דרך פעולה לגבי השיבוץ הנוכחי.
העיפות שהורגת את מצב הרוח ומקצרת את פתיל הכעסים המודחקים.
אני לא נהנה מהעובדה שאני מסתיר בדרך קבע את העייפות שלי בצורה שכזו שאחרים לא מבינים עד כמה אין לי כוח לדברים הללו,שניתן ואפשר בנוחות לדחותם למחר.
ומחר עבודה שתעייף ותעורר תהיות.
אם אין באפשרותי באמת ובתמים לשנות,מדוע להתעכב ולחשוב על כך?
עכשיו רק נותר לחזור ולהבין מה בכוחי ומה לא.
לפעמים יש להזכיר לאנשים מה ניתן לעשות בבקרים פנויים,מצחיק לגלות שאני כזה מורה יעיל בתחום הזה-הבקרים חסרי המעש.
לא לקח יותר מידי זמן לשכנע אותו לעשות משהו ואף למצוא משהו בעבורו.
ועכשיו,לישון:)
| |
כלובי פלדה
*אריק ברמן-בינוני*
מוזר לי שהוא קורא את שמו כפי שהאמריקאים קוראים אותו,למרות שזה הגיוני אם זהו המוצא שלו.
זה היה יום מעייף למדי,הרבה התרוצצויות בעיר ירושלים ולחלקה המזרחי -הערבי למדי.
כן אני עושה הפרדה,כנראה אי אפשר לחמוק מכך.
מרים מחשבים וכלובי פלדה בין לבין משחרר קול קינוח אף לאוויר ותוהה היכן אזרוק את הנייר.
מוקף באזרחים שונים של המדינה,מהסוג שלפעמים אני תוהה מה הקשר שלהם איתי?
*אפשר לחשוב-אריק ברמן*
כתפיים קצת תפוסות ,מהרמות בלתי פוסקות.
אנשים באמת צריכים להודות על כל יום שבו אינם משמשים כסבלים,הרי לא סתם השורש הוא מהמילה סבל.
אין לי אנרגיה לנסוע למרחק גדול מעשר ק"מ הלילה,כנראה משום שאחזור לבד הביתה וזה תמיד לא משהו.
"המון מחשבות עכשיו ,המון מחשבות עכשיו"
מתחשק לי לצאת ולהירדם על סלע קריר עם שמש חמימה שקורנת עליי מאורה.
"לא בא לי להיות בהריון עכשיו"
לא נראה לי שאת בנויה לכך.
אני זוכר את הספסל במצפה רמון שנרדמתי עליו להזיות ארוכות בציפיה לחזרה הביתה.
זה היה טיול לפני מספר שנים,אולי בכיתה יוד אולי יוד אלף,איני זוכר.
משהו בשנים האלה בעל טעם נעים של עבר נקי,שבו הנאיביות והתמימות היו חלקת קבע בחיי,מאז הם קצת קטנו במחוזות נפשי.
שזוהי צורה אחרת לומר שאני קצת פחות תמים בימים אלו של התבגרות פיזית נפשית.
לפחות נפטרתי לבנתיים מהעמסה של כלובי הפלדה שהם השתמשו בהם על מנת לאבטח את המחשבים
| |
התחנה מרכזית
אט אט הם עוזבים אותי,המנויים היקרים שלי,כנראה הם עוזבים אותי משום המחסור במכתבים אישיים.
(או שזה בגלל שאני מציף להם את תיבת הדואר בעידכונים,יכול להיות,לא?)
זה היה יום מתיש,באמת שכך הנסיעות לירושלים להאימון שמיד אחרי כן הרגו אותי מעייפות והתחושה של הספק חוגגת אצלי בוורידים.
יש בי צורך בישן ,במוסיקה שיש בה המון רבדים של עבר ותחושות בעבורי,כמו קול גלגל של שוטי הנבואה שנדמה שלא שמעתיו כבר שנים.
עם העצב העמוק והשלווה המתוקה של שירת הלהקה.
עיניים נעצמות,נפקחות כבור רגע,טעימה של אוויר.
הנה שיר ,שלא ראיתיה מאז מסיבת סיום התיכון שלי,ואו איך היא פרחה במדים,במדי החאקי ושרוך המשקי'ת.
אם ישנם אנשים שנולדו למלא תפקיד היא אחת מהם ,תחושת שליחות מבפנים ויחס אנושי ומתוק כלפי אנשים.
ולחשוב שכמעט והצעתי לה נישואים בו במקום כשהיא סיפרה לי שתמיד התעניינה בצילום ורצתה ללמוד.
תמיד חשקתי בה,יפה ואדיבה,בלונדינית אמיתית בשורשיה ואופיה נבון בניגוד לסטיגמה הרווחת שאני כה נהנה לנצל בעיתות הצורך.
מצחיק לגלות את החיבה שיש לה כלפיי,אני מניח שזוהי תנובתה של אדיבות וסובלנות .
*יומן מסע-אביב גפן ואריק איינשטיין*
זהו שאני אוהב ביותר,לא סתם אוהב,אלא אוהב ביותר.
שהמוסיקה שלו ישר מעלה חיוך של שמחה ועונג על פניי.
במהלך היום הזה שמתי ליבי לכך שהעדה האתיופית היא עדה חמה ביותר,נעימה ביותר,ונשותיהם חמודות להפליא בעיניי.
האוטובוס לבסוף מגיע,באיחור מה אני מציין בראשי אבל לי לא איכפת ישנה עוד הנסיעה להנות ממנה .
ערפילים עוטפים אותנו והשדה ראייה מוגבל לתחום של כ-40 מטרים אולי פחות תחושה של בריאת עולם חדש הנגלה לעיניי כל 40 מטרים,משהו שצריך להילמד בשיעורי פילוסופיה,על התודעה והכרה.
בזמן שאני רוכב על עננים ומתקשה למצוא תנוחה נוחה משום שהאוטובס מלא עד אפס מקום מישהי שקודם לא היכרתי ולאחר מכן נעשה לאישה אתיופית למראה בשם "לי" ואדיבות קורנת ממנה.
ושפתיים שחורות אדומות ושפתון בוהק שגרמו לי לתהות איך זה לנשק שפתיים שכאלה.
לעיתים רחקות אני לא יוצא עם פרצוף מחייך מנסיעה באוטובוס,כלי תחבורה חברתי מה שנקרא.
וזוג קונסרבטיבים בדרכם לתחנה המרכזית ,עם כרטיסיות נוער בכיסיהם וקמטי גיל וצחוק בעיניהם.
שיחה קצרה והנחיות ברורות,הגעתי למקום שביקשתי להגיע אליו.
| |
הגותית שלי
*15 דקות*
זה היה יום מתיש,שמלא בעבודה ובפגישה שלא נתקיימה.
ובעצם התמלא גם בפגישה לא צפויה ועם זאת,מתבקשת.
זוהי כימיה מוכרת,של הכמעט נשיקה עוד מחיבוק ראשון.
כשהחזה שלה מורגש והתחושה הנעימה של עור פניה על עורי שלי.
עיניים נעצמות מעצמן,הרי סיפרתיח כבר שהיה זה יום מתיש.
מעולם לא הייתם טובים בלהקשיב אני רואה,קל וחומר בלזכור את שכתוב שורה אחת או שתיים קודם לכן.
עם קילו וחצי של בורקסים ושני בקבוקי קולה חמוש הייתי בדרכי לנצח את הרעב שלנו בעבודה.
ולמוכרת היה מאין זיהום אדום,אולי דלקת בעין ימין שלה.
אני מקווה שהיא תחלים בקרוב,למענה.
אז היא טיפה גותית,וטיפה מאוהבת בצבע הוורוד,שזה עדיין מטריד אותי.
פגישה ראשונה ,בהחלט מהסוג היותר מוצלח.
וחזרה לכיוון עזריאלי ,ואישה יפה,הנושאת זר פרחים עבור אחותה,שבמבט ראשון חשבתי שמדובר בצורה מקורית לנהוג במערכת היחסים,שהבחורה תביא לבחור את הפרחים לדייט.*יקרתי*
היא באמת הייתה נחמדה,מענייין איך הייתה באמת המסיבה של אחותה .
וידיים וופנים צורבות קלות,מחומר שבכינוי אוהב נקרא גם צמר סלעים.
הרבה זמן שלא חשתי שריפה בגוף ממשהו ,הייתי שמח לא להכיר את התחושה ההיא.
"בקרוב את תדברי אליי שוב,וגופי ירגיש את כולך ואת נשימותייך."
אני מחבק אותה,כי זה מרגיש לי נכון,כי זה מרגיש טוב.
כי אני יודע שאם ארצה אוכל לנשוק לה ,ולחייך בשקט.
כי אין משחקים של התנהגות ומסכות בנינו.
הופתעתי לטובה,תודה לך .
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
5/1/2007 04:44
בקטגוריות בתחושה של חורף, בלילה...., אהבה ויחסים, אופטימי, שוב בבית, עייף כל-כך, עוד סיפור אחד של אהבה, סתם יומן, נחמות אישיות, מתרגש, מחשבות, מושבה זה טוב&catdesc=בשר זה נהדר:), יום טוב, עבודה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סבא איוב השוטה התלוי הפוך ב-5/1/2007 19:17
|
חתכים מזוייפים מלהבי סכינים
*אוקטובר-עמיר לב*
הגב שלי כואב,מעומס לא רגיל.
תל אביב מלאה באוויר של גשם,שמנחם אותי בזמן שאני שם.
והליכה קלה,באוויר בוקר,כשערפל האיכסה של העיר לא מספיק עדיין להיות עומד ומסתיר.
אנחנו בבניין משרדים,שבו כל אדם שלישי הוא עורך דין,או רואה חשבון.
מטריד איך הם ממלאים בניינים שלמים.
מדהים שמישהו השאיר במשך יותר מ10 שנים מעטפה עם שם וצ'ק בלא שיגעו בה.
כמה הם עיוורים למתרחש סביבם?
בבניין שבו עבדתי היום מצאתי מעטפה,ובה צ'ק שנכתב לחודש לא ידוע בשנת 97,מישהו רוצה ללכת לפדות אותו?
"הנה מגיע המשלוח של הקרמיקה" אמר כך הנהג הטנדר וחיוך נשמע בקולו,שומעים שהוא מת להיפטר מהמשקל הזה מעליו.
פוגשים אותו בשער,משום שלא מאפשרים לנהגים הללו להיכנס בלא אישור לבניין שכסף רב זורם בו,ככה היא דרכו של עולם.
בין משטח של קרמיקות ותקרה אני חושב,אולי בעצם כן נועדתי לתותחנים,אחרי הכל כבר יש לי את כאבי הגב
משטח של תקרה שמתפורר בין האצבעות,לכל הרוחות חשבתי שעם משקל שכזה החוזק יהיה דומה .לפחות בכמות:.
קריר לי כרגע,וטיפה שורפות לי הידיים,כי החיתוך של המרצפות חד ומסוכן אם לא נזהרים..
אני מזדקף במושבי,מותח את ידיי ואת גבי.
מעריך את האימונים שמאפשרים לי להתמיד בשכזאת עבודה,שלפעמים קורים דברים בלתי צפויים והפוכים אותי לסבל מהשורה הראשונה..
בלא לשים לב,את השנה החדשה שלי חגגתי בצורה די פשוטה,לעבוד .ולקחת כרטיס רכבת עם החותמת 1.1.2007 גם זוהי דרך,לא?
| |
שיכחת הפלאפון
בדיוק הגעתי לתחנת הרכבת ובשניה שעלתה בדעתי המחשבה על הפלאפון שלי,ועל השאלה -האם הוא נמצא אצלי או לא.
התברר שלא..
אחרי חשיבה מהירה וצלצול מהיר נעשה תיאום בין הבוס ובין שעת הגעתי לתחנה.
סודר
עבודה בחיפה,בנצרת,בעכו,בקריון.
ואני בלי הפלאפון שלי,תענוג...
לפגוש אנשים מיוחדים ברכבת
לפגוש אנשים שחשבתי שנעלמו מחיי .
הדבר מעודד :)
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
