| 1/2007
כלובי פלדה
*אריק ברמן-בינוני*
מוזר לי שהוא קורא את שמו כפי שהאמריקאים קוראים אותו,למרות שזה הגיוני אם זהו המוצא שלו.
זה היה יום מעייף למדי,הרבה התרוצצויות בעיר ירושלים ולחלקה המזרחי -הערבי למדי.
כן אני עושה הפרדה,כנראה אי אפשר לחמוק מכך.
מרים מחשבים וכלובי פלדה בין לבין משחרר קול קינוח אף לאוויר ותוהה היכן אזרוק את הנייר.
מוקף באזרחים שונים של המדינה,מהסוג שלפעמים אני תוהה מה הקשר שלהם איתי?
*אפשר לחשוב-אריק ברמן*
כתפיים קצת תפוסות ,מהרמות בלתי פוסקות.
אנשים באמת צריכים להודות על כל יום שבו אינם משמשים כסבלים,הרי לא סתם השורש הוא מהמילה סבל.
אין לי אנרגיה לנסוע למרחק גדול מעשר ק"מ הלילה,כנראה משום שאחזור לבד הביתה וזה תמיד לא משהו.
"המון מחשבות עכשיו ,המון מחשבות עכשיו"
מתחשק לי לצאת ולהירדם על סלע קריר עם שמש חמימה שקורנת עליי מאורה.
"לא בא לי להיות בהריון עכשיו"
לא נראה לי שאת בנויה לכך.
אני זוכר את הספסל במצפה רמון שנרדמתי עליו להזיות ארוכות בציפיה לחזרה הביתה.
זה היה טיול לפני מספר שנים,אולי בכיתה יוד אולי יוד אלף,איני זוכר.
משהו בשנים האלה בעל טעם נעים של עבר נקי,שבו הנאיביות והתמימות היו חלקת קבע בחיי,מאז הם קצת קטנו במחוזות נפשי.
שזוהי צורה אחרת לומר שאני קצת פחות תמים בימים אלו של התבגרות פיזית נפשית.
לפחות נפטרתי לבנתיים מהעמסה של כלובי הפלדה שהם השתמשו בהם על מנת לאבטח את המחשבים
| |
רוב הסיכויים שנפרוק את שעל ליבנו בפני הזר מאשר בפניי חברנו הטוב ביותר
*Genesis - Tonight Tonight Tonight*
הריצה היא אחת מאבות המזון הבסיסיים עבור נפש כמו שלי.
אוכל ,שינה פעילות גופנית וצחוק-המון ממנו.
אני מתרגז מהצבא מהיכולת של לשכות הגיוס ששואפת לאפס.
והעובדה שדווקא במקום שמגייסים את הטובים ואת החזקים שולטים אלו שלא ראויים להיות אחראים על השקיית העציצים במשרד.
מחר מתוכנן לי יום אורך של עבודה שתגרום לי לתהות אם הועלתי במשהו,האם בזכותי נוצר שינוי,העברת סניף של משרד התעסוקה בירושלים.*Ginuwine - Same Ol' G*
הפנים שאתם מכירים אינם אלו שנמצאות בפנים,ותמיד נחמד לקרוא תגובה מלאת אהבה כמו של דר.
*Goo Goo Dolls - Black Balloon*
ישנה נחמה עצומה בלהכיר זרים חדשים,אותם אלו שלא תראו שוב בחיים ולעד תשחו במחשבותיכם במחשבה שהוא לא הכיר אותנו ולא יהיה לו תועלת בשימוש בסיפורנו.
ואנחנו נהנים מהידיעה שיכלנו לחלוק את סיפורנו עם אדם ששופט אותנו בצורה יחסית אובייקטיבית ביחס לסיפורנו.
מה נעימה היא האנונימיות.
יורד גשם ,אני מאושר בגללו
*Greenwheel - Shelter*
היא נרמחת בקרם ואני מביט במילים שנכתבות מן האצבעות המוכרות שלי.
התמונות צצות למול עיניי,מתכנן תמונה ועוד תמונה בזמן שהגשם נוחת על ראשי שעדיין באימון בגבעת ברנר.
*HIM - Join me*
יש משהו שונה בלהתאמן בגשם קל,שהטיפות מוחות את הזיעה מהחרכי העיניים ומרעננות את הנשימה.
תצחקו יותר בעיקר כשחבר שלכם עושה פרצופים של סבל בזמן מתח ומקבילים.
*Hole - Malibu*
חובה על כל אדם לעשות הכל ובאמת הכל על מנת שכל יום בצלחתו יהיה צחוק,רעות,ושמחת אמת
שכן בלא כל אלה,מה שווים בעצם החיים?
תמתחו את עצמכם,תריחו את האוויר של אחרי הגשם,הזיעה מן המאמץ עדיין על עורכם אך היא קרירה ונעימה כי הגוף חם,הנשמה חיה כמו שמעולם לא חייתה קודם לכן.*Incubus - I Wish You Were Here*
לחשתי לה באוזן שאני חושב עליה בלילות ולא מסוגל להירדם,כמתוך פנטזיה עיניי נעצמות והתשוקה נעמדת בין רגליי.
אני זוכר שבמיטתה בהיצמדי אליה לא הייתי מסוגל להירדם,כי מי יכול להירדם כשהוא חושק ?
אני תמיד נזכר באנשים כשאני מקשיב לשירים שכאלה,כמו לשירן ולליבי ולעמית וללילה ולנשמות שלעד זכו במקום בזכרוני ובנשמתי.
העיניים נעצמות,נזכר בחול ים,אני חושב שעם כל האנשים שבעלי חשיבות בזכרוני הייתי בים.
*Incubus - Dig*
זהו שיר נהדר,שכזה שגורם לך לרצות לרוץ להופעה שלהם.
בעיניים עצומות וראש שרוקד עם המנגינה.
מולל מילים אל חלל האוויר .
אני רוצה שבזמן הסקס היא תצחק כי הגופות המזיעים משמעים קולות של הפלצה.
אני רוצה שהיא תדע שכשאני מצלם אני עושה את זה עבורי וגם קצת בעבור האומנות.
שהיא לא תצעק לי בוא הנה כשהיא רואה שאני מצלם,אלא תחייך ותחשוב הנה זה שוב מתחיל.
כל כך סבלתי מאותה ילדה /בחורה שתמיד התעצלה .
נכון לעכשיו אני שיריונר,מה אתם אומרים?
| |
Rush Of Blood To The Head
מחשבותיי מלאות צמר גפן,ככה זה כהשינה אינה מוצלחת כפי שהייתי רוצה שתיהיה
*אהוד חיטמן-תגידי לו*
לפעמים נדמה שרק The Rush Of Blood To The Head הוא זה שבאמת מזכיר לי שאני חיי
מחשבות ועוד מחשבות ,תמונות רצות מול עיניי ואני צוחק מתפלא מכל רגע בו אני חיי עדיין.
כי צריך לחיות כל רגע בתחושה של סיפוק והישג.
כי זהו רגע אחד נוסף בחייך שלא יחזרו עליהם שוב.
ריקדו אנשים.
תפסיקו להביט בעולם מבעד לחלונות
ותצאו לתביטו בו באמת,תחוו אותו.
החיים הם לא רק כאן.
כי יש המון אנשים מופלאים שמחכים לנו בחוץ
שישמחו להכירנו.
החיים כה יפים.
בין אלבום לאלבום חושב שכמה אני אומר דברים ברורים מאליהם.
אולי הגיעה השעה שבאמת תעריכו את דבריי.
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
29/1/2007 19:55
בקטגוריות יום טוב, כנות יתרה, כשיש צורך להגיד משהו, מחשבות, מסע, מצלמה /בעדשה, תמונות, אופטימי, תחושה של סוף, תחילת חודש
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של s.m ב-31/1/2007 22:54
|
התחנה מרכזית
אט אט הם עוזבים אותי,המנויים היקרים שלי,כנראה הם עוזבים אותי משום המחסור במכתבים אישיים.
(או שזה בגלל שאני מציף להם את תיבת הדואר בעידכונים,יכול להיות,לא?)
זה היה יום מתיש,באמת שכך הנסיעות לירושלים להאימון שמיד אחרי כן הרגו אותי מעייפות והתחושה של הספק חוגגת אצלי בוורידים.
יש בי צורך בישן ,במוסיקה שיש בה המון רבדים של עבר ותחושות בעבורי,כמו קול גלגל של שוטי הנבואה שנדמה שלא שמעתיו כבר שנים.
עם העצב העמוק והשלווה המתוקה של שירת הלהקה.
עיניים נעצמות,נפקחות כבור רגע,טעימה של אוויר.
הנה שיר ,שלא ראיתיה מאז מסיבת סיום התיכון שלי,ואו איך היא פרחה במדים,במדי החאקי ושרוך המשקי'ת.
אם ישנם אנשים שנולדו למלא תפקיד היא אחת מהם ,תחושת שליחות מבפנים ויחס אנושי ומתוק כלפי אנשים.
ולחשוב שכמעט והצעתי לה נישואים בו במקום כשהיא סיפרה לי שתמיד התעניינה בצילום ורצתה ללמוד.
תמיד חשקתי בה,יפה ואדיבה,בלונדינית אמיתית בשורשיה ואופיה נבון בניגוד לסטיגמה הרווחת שאני כה נהנה לנצל בעיתות הצורך.
מצחיק לגלות את החיבה שיש לה כלפיי,אני מניח שזוהי תנובתה של אדיבות וסובלנות .
*יומן מסע-אביב גפן ואריק איינשטיין*
זהו שאני אוהב ביותר,לא סתם אוהב,אלא אוהב ביותר.
שהמוסיקה שלו ישר מעלה חיוך של שמחה ועונג על פניי.
במהלך היום הזה שמתי ליבי לכך שהעדה האתיופית היא עדה חמה ביותר,נעימה ביותר,ונשותיהם חמודות להפליא בעיניי.
האוטובוס לבסוף מגיע,באיחור מה אני מציין בראשי אבל לי לא איכפת ישנה עוד הנסיעה להנות ממנה .
ערפילים עוטפים אותנו והשדה ראייה מוגבל לתחום של כ-40 מטרים אולי פחות תחושה של בריאת עולם חדש הנגלה לעיניי כל 40 מטרים,משהו שצריך להילמד בשיעורי פילוסופיה,על התודעה והכרה.
בזמן שאני רוכב על עננים ומתקשה למצוא תנוחה נוחה משום שהאוטובס מלא עד אפס מקום מישהי שקודם לא היכרתי ולאחר מכן נעשה לאישה אתיופית למראה בשם "לי" ואדיבות קורנת ממנה.
ושפתיים שחורות אדומות ושפתון בוהק שגרמו לי לתהות איך זה לנשק שפתיים שכאלה.
לעיתים רחקות אני לא יוצא עם פרצוף מחייך מנסיעה באוטובוס,כלי תחבורה חברתי מה שנקרא.
וזוג קונסרבטיבים בדרכם לתחנה המרכזית ,עם כרטיסיות נוער בכיסיהם וקמטי גיל וצחוק בעיניהם.
שיחה קצרה והנחיות ברורות,הגעתי למקום שביקשתי להגיע אליו.
| |
שק של אושר
*אביתר בנאי תחרות כלבים*
זה היה לילה ארוך עם חברים טובים,צופים בטלוויזיה רואים מלחמה נבנית למול העיניים,תוהים וטועמים ריחו של צבא לעומת האזרחות שלנו.
*אביתר בנאי -אקדח*
כשנסעתי להחזיר את דרבי הביתה היו הערפילים המסוכנים ביותר שראיתי בחיי,דורשים יצורי אופל וחשיכה שירבצו בהם.
4 בנות החוזרות בשעות לא הגיוניות לביתם,מסיע אותן טרמפ לא הייתי רוצה לשמוע למחרת על מספר בנות שנרצחו בקור לב ואימה.
ישנם רגשות שניתן להכרית בקלות יתרה,כאשר שוקלים את הכל מנקודת מבט החוסכת בזמן.
שכן אין דבר יותר גרוע מלתפוס כמה שניות,דקות,שעות בוזבזו על שגורם לנו צער ולא אושר.
מה מוזר ששתי המילים הכה שונות הללו חולקות יחדיו את האות ריש בסופן.
*Tom Waits- romeo is bleeding*
קול רווי סקס אפיל,רואה למול בעיניי רוחי אדם מבוגר בגיל בעמידה המאוחר עם קמטים של כיווץ עיניים ושירה בעיניים עצומות,שעדיין רואות את הקהל מבעד לעפעפיים הסגורים.
ניתן לקרוא בין השורות שלכם אנשים,אפשר לראות את העצב העצום שכל אחד כה נהנה לסחוב עימו לכל מקום,כי הרי העצב מתקבל בשמחה בפתח כל דלת ,כי כולם מכירים את העצב ,כמו שכולם מכירים את הכאבים של הילדות שבם נפלנו עשרות פעמים על הברכיים והשיפשופים של המרפקים מן הנפילות,אלו נחלת הכלל.
איש לא מסתובב עם שק האושר שלו שיילך לפניו.אנשים לא מקבלים בקלות שמחה חדשה לתוך חייהם,עליהם קודם להכיר אדם בצערו על מנת להרגיש חופשיים מספיק להיות גם קרובים לשמחתו.
אנחנו נוסעים ברכבת ,הוא מביט למקום לא נראה ,קמטים נוצרים ונעלמים בארובות עיניו ומצחו.
ואני שקט תוהה למחשבותיו,בעוד שאני את הרגעים בתמונותיי
26,900
| |
אישה בלבוש שחור
*Coldplay - The Scientist*
ישנם דברים שצצים בלא להכין אותי מראש,כמו לחץ הגיוס שצץ בלא להודיע ושאלת ההריון שצצה פתאום ביחסים שלנו .
מפחיד משהו שאני מצליח לחבר את שתי הצרות הללו באותו משפטץ
ישנם המון דברים שעשויים לעודד אותי,כמו החיוך של זינו בים.
היא מצחיקה,ואין לי בעיה לצחוק איתה בחופשיות יתרה,אפילו בדיחות הפלוצים התקבלו בחיבה.
Come up to meet you, tell you I'm sorry
You don't know how lovely you are
אני חשוב על הקטנטונת בחיבה יתרה ,יותר משחשבתי עליה בעבר.
משהו בחיבוק שלה כשהיא קפצה עליי בביקור שלי בברנר שעשה לי את היום.
לו יכולתי הייתי שולח כבר את ההודעה שתדע אתזה.
היא נהדרת,באמת.
כשכולם מבאסים,מייאשים ,יש צורך למצוא דברים ישנים חדשים,לאפשר לעצמך לצמוח למקומות חדשים,להתחיל בלשאול להיכן ומתי,ולא פחות חשוב -למה?
יצאתי לריצה היום,בשביל להשלים את האימון השלישי בשבוע שאנחנו צריכים לשמור עליו.
משום מה בשלב מוקדם יותר חשתי שאין לי את המוזה לריצה,כמובן שהמשכתי כי זה טיפשי לצאת ולחזור כעבור מספר דקות בלא להזיע כמו שצריך.
בין צעד לצעד ,בזינוקים קטנים מעל שיחים וחפצים לא מזוהים המחשבות נמשכות אחרי מה שבאמת מדאיג,ושאלת הכאבים כבר נמוגה מהראש.
*London After Midnight - Psycho Magnet*
למה בכלל ביקרתי אותה בשבוע ההוא?
למה בכלל שכבתי איתה?
שאלות שאני עדיין מנסה להבין ולהשיב עליהן בכנות.
"אני רוצה מישהי שתצחק בזמן הסקס,שהקול חיכוך הגוף יצחיק אותה ולא יטריד אותה אם זהו פלוץ או לא,אני רוצה שהיא תצחק הכי שבעולם,כן בזוהי התחושה של קלילות וחוסר דגשים על הפרטים הלא חשובים כמו דקדוק צר אופקים.
שתדע לנשק ושתדע שכשאני מניח את הראש בין היריכיים שלה היא צריכה ללטף את הפנים שלי ולאפשר לי לנשום אותה ,להירגע בחברתה."
היא השיבה לי מבט של חיוך ואמרה לי שהדבריי יפים,וגורמים לה לתהות מדוע בכלל בחרתי אם כך באותה בחורה פסיכוטית למשמע.
לא הייתה לי תשובה אמיתית,מלבד אולי זיקה אל רשמיי בעבר כלפיה.
כשעוד צחקה,וחיוכה היה עוד הדבר הכי יפה שהיכרתי.
בסוף הריצה עברתי במתנ"ס של הישוב שלנו,רואה אישה בהירת שיער,בלונד נקי,כזה השמור לזכרונות ילדותי ,של אישה יפה שהשרתה עליי תחושה של טוּב שכל ילד זוכר במשך ימי חיי.
בימים שבהם אהבה באמת נראתה ככוח טהור שאין איש שיצליח להורסה.
"אהבה לא ניתן להמית בחרב,אלא בדקירות קטנות של סיכות רבות מספור"
רציתי לעקוב אחרי אותה אישה,אך חשתי שאם זהו גורלי לפוגש בה שוב,דרכינו יפגשו שוב בעתיד .
עד לפעם הבאה,
אני.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
