| 10/2006
*אנולה ג'י-ילד קטן*
שוב השירים שלהם קופצים,לא משנה מה אעשה,עדיין יעלו.
אני משוכנע שכל כתיבה הנוגעת לליבי בזמן שיחה או אחרי שיחה פשוט תצא איומה.
מספר דקות של נשימה עמוקה,להרגיע את מצב הרוח שתמיד נעשה מעורער בשיחות איתה
| |
יפות יפות
*ניצוצות-ברי סחרוף+רמי פורטיס*
שבתי מאימון ,למעשה ממבחן ברור,לשמחתי כמו תמיד אני רואה שיפור בהכל כמעט.
ללא כל עידוד הפעם היה הברור עבורי.
שני ק"מ:7:44:63 דקות
שכיבות שמיכה:65
כפיפות בטן-החולשה היחידה שלי כפי הנראה 45
אני מתכוון בקרוב לצאת לעוד מסע קצר,נראה איך הוא יצא.
שותפים אפשריים מוזמנים ביותר .
המיקום?
אני לא יודע.
התאריכים,איש לא יודע.
העיקר שישנם אנשים שיודעים לחייך
זה נחמד שכאשר אני חושב על המילה חיוך אני חושב על עדי והשמיינה.
אדאג שהן ידעו שהן עושות לי לחייך תמיד.
*Epica - Cry for the moon*
אני בודק מוזיקה חדשה בעבורי,בעזרת פנדורה כמובן.
כלי נהדר להכרת מוזיקה בנוסף למה שאתה כבר מכיר.
התאוששתי היום במהירות מפתיעה מהריצה,זה דבר נהדר עבורי.
והשרירים נראים טוב יותר אחרי אימון איכותי.
אני אחסוך לכם ולכן את הדיבורים על השירירים ועל היופי שנחשף ברגע שחשים הכי אמיתיים שרק אפשר-המצב בו אני נמצא כרגע.
אמשיך יותר מאוחר,המשך יום נהדר לכם
| |
מתקדמים
*Metalica-The Ecstasy of Gold*
ביקרתי היום בבית הספר הישן,תחושה שונה וקירות צבועים בצבעים שונים מכפי שהשארתי אותם קודם ,בעזבתי.רוגלך עם שוקלד יותר כיף לאכילה מאשר קוראסון לדעתי.
הם ניגנו על סירים ופחים עם גיטרות ומפוחית,אווירה של צחוק וקרקסנות.
ונערות יפות שגדלו לבחורות מושכות מראה,עם חזה שופע ועומד.
פנים נאות וצחוק נעים,מה חבל שחשים כה מנותקים מהן ו"נאלצים" רק להנות ממראן ולא תחושתן.*Orion*
לקחתי מצלמה לשם וצילמתי אותה מחייכת ,זוהי יום הולדתה והיא אדם נהדר.
מחובקים ,מחליפים מבטים מלאי משמעות (כן ,גם זוהי דרך לומר שלו לא היה לה חבר,עשויים היו לקרות דברים שלא מן הראוי לאפשר לקטינים לקרוא).
צלילי סגירת צמצם ופתיחתו עשרות פעמים,לכל הרוחות מה גרם לכל התלמידים להביא מצלמות היום דווקא,מה קרה לימים שאני הייתי היחידי?
האם הם למדו ממני בשיטוטיי הבלתי נגמרים עם מצלמתי המתוקה?
ומישהי שרצה וקופצת עליי מרוב אושר לראותי,איזה תענוג הוא זה.
כמעט כמו ביום הולדת כך נדמה.
אני חייב לציין שכך קיוותי בסתר ליבי לסיים את החודש הזה,זהו יומו האחרון ,אוקטובר הטוב שלי.
*אלג'יר-נאמנות ותשוקה*
מידי יום ויומו אני מגלה שהקשרים הבלתי צפויים של אנשים בארץ מרתקים אותי.
עד להיכן ה"חוסר קשר" מגיע?
עובדה שלוטם מכירה את הבנות מאשדוד דרך פליקר.
בעקבות אירוע קצר היום של בדיקת הודעות בלוח מודעות של ברנר ומציאת מודעה הנוגעת לישיבה החילונית אני חושב שאגש לשם,אולי ואפילו אפתיע מישהו.
"אצבע על הדופק,רק רוצים בעיניים"
יש משהו מיוחד ביכולת להיות בבית בלילות ולהנות לבד,בלא שום גורם חיצוני-גם לא פורנו.
וסתם להתענג על הזמן שלי עם עצמי,בלא הסחות ואמירות מטופשות.
יוצא החוצה ולוחץ פעמיים שלוש,לוכד רגע ושומר.
השיר מאיץ,הגיטרות מעלות אנרגיות.
עדיין מציקה לי השאלה,מנין לה היה לדעת שכתבתי את הסיפור דלתות מסתובבות,מי אמר לה.
אני מרים אותה בזרועותיי,מקפיץ אותה באוויר כמנהג הרווח של להניף את כלת השמחה באוויר,תופס את עצמי מחייך,ואומר מגיע לי לחוש ככה,הרווחתי זאת.
מדהים איך הנשים נעשות כה יפות בגילאים האלה, 17 20,פשוט מדהימות
"בודק את הדופק,הדופק נעלם"
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
31/10/2006 16:56
בקטגוריות בית ספר, אהבה ויחסים, אופטימי, יום טוב, יום שעבר טוב, מבולבל, מחשבות, מצחיק לי, משעשע, מתרגש, נחמות אישיות, סתם יומן, תחילת חודש
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
הייתי עם אבא אחי הגדול בים
החששות הקבועים חזורים אליי,כמו שבכל שנה ביום הזה.
זהו הזמן שבו אני תופס,הנה נגמר החודש שלו אני מצפה כל השנה ,בכל שנה.
בכל שנה אני מגלה עד כמה שיניתי מדרכיי,ועד כמה התפתחתי,על פי משוב פנימי וחיצוני שאני מקבל ממקורות השונים.
מחר היום הולדת לעדיש,או שמא עליי לומר היום,כי אני לא יודע מתי בדיוק אסיים את הפוסט.
לא מזמן עברתי למשאף ונטולין חדש,מדהים לגלות כמה זמן הדבר הזה יכול להחזיק אצלך,ועד כמה אתה מתרגל לקחתו לכל מקום,ממש כאילו היה חלק ממך.
אני מרגיש את פקעת הצמר גפן המוכרת של החוסר אדרינלין בגוף.אני מניח שבקרוב אצא לבחוץ ואעשה משהו עם עצמי,השאיפה היא לצחוק כמה שיותר.
אני נהנה לשחק סנוקר ופול,הם מעסיקים אותי היטב ומאתגרים אותי כל פעם מחדש.
משום מה היום נכנסו 54 אנשים לבלוג שלי,ועוד היד נטויה.
ישנם 5 בלוגים העונים לשם העולם מצחיק אז צוחקים,אני הוותיק מכולם.
אני יודע זאת משום שבכל יום בערך ישנו לפחות אדם אחד שמחפש את השם הזה,וזה מתמיה אותי כל פעם מחדש,לא יותר קל כבר לרשום את המספר או משהו?
ישנם שירים שלא מעוררים,וזה עצוב -בשבילם.
*why mommy left us Stephen Lynch*
אז החלטתי להעביר לשיר שיש בו הומור ולעג:)
המצלמה שלי משרתת אותי היטב,ואני מאושר בכך שאני לומד להפיק דברים יפים בעזרתה
השעה כבר 00:06,מזל טוב עדיש:)
בסופו של היום אין מחשבות שמונעות שינה,בסופו של היום אתה נרדם עם חיוך קלוש על השפתיים,יודע שעשית בשביל לחיות
| |
דלתות מסתובבות
כבר 4 שעות שאנחנו מטיילים בשנקין ונדמה שזה לא שעומד להסתיים.
מחפשים בגדים בשבילה ובשבילי.
אישתי רואה בקניות כסוג של תרפיה או שמא ספורט,וכאדם שדואג לעצמו היא משקיעה בבריאות שלה...
כל שנה בסוף אוקטובר אנחנו נוסעים למקום אחר על מנת לקנות בגדים,אישית אני הייתי מסתדר עם אותם בגדים שיש לי אך כרגיל,אישתי מושכת אותי לקניות בהתלהבות שלצערי לא מדבקת אלא דוחה יותר ויותר.
היא מודדת שמלה ויוצאת מתא ההלבשה ,מחייכת ומאירה את המקום בחיוכה "זהו היום המאושר בחיי" היא פולטת לחלל הבוטיק ושולחת אליי נשיקה באוויר.
אני עושה מחווה של תפיסת הנשיקה באוויר ומחייך אליה בחיוך מלא .
זה תמיד נחמד לראות שאתה מספק את שאיפותיה של אישתך ,אפילו שאלו הן שאיפות קטנות,אופי חייה של אישתי תמיד היה דורש יותר מכפי שיש לנו ולכן במקום אותה חצי משרה מספקת ונעימה שהייתה לי ולימודים באחת הישיבות פניתי אל עבודה משתלמת ובינונית בסיפוק ובאתגר שהיא מספקת,הכל בשביל לספק את האישה.
לאחרונה אני תוהה אם עשיתי את החלטה הנכונה כשהתחתנתי עם לוסיליה,כן היא הייתה עורכת דין מבריקה ובעלת ראש פתוח הן בשיחה והן במיטה.
אך עם השנים הברק של החדש ירד והסקס השתנה לזה שאני הוא זה שעושה את כל העבודה בזמן שהיא נאנחת וגומרת עליי ,ואני ? נשאר ללא כל סיפוק ושמחה.
בספטמבר הזה יהיה 4 שנים מאז שמישהי ירדה לי ובלעה.
היא נוגעת לי בכתף ואומרת שהיא קונה את השמלה,אני מתנער מערעוריי וחוזר לחושיי ועונה לה שהשמלה יפייפיה עליה והיא מדהימה,בקיצור-תומך בה בקניה .
אני מוציא את כרטיס האשראי שלי ומשלם על השמלה.
אנחנו יוצאים מן הבוטיק וממשיכים לטייל בשנקין ,לא הייתי עובר לעיר הזאת ללא אישתי.
בכל שנה אני אומר בשנה הבאה בירושלים (שכבר בנויה) ומקווה שאוכל למצוא את הרגע בו היא תהיה נתונה לשכנוע שנעבור מהדירת פנטאוהוז שלנו לדירה נעימה ואינטימית בירושלים.
אנחנו ממשיכים ללכת במדרכות שנקין ,זהו רחוב מלא בהכל כך נדמה,תמיד מדהים אותי בתוכנו ובעירבוב שבו,חנויות תקליטים לצד חנויות אבטחה ומספרות לעשירים.
בין לבין אני רואה שלטים ופוסטרים המפרסמים הופעות,אני נזכר בימים שבהם אני הייתי הולך להופעות ומתענג על אותם רגעים של אושר מוזיקלי ומנסה להיזכר בהופעה האחרונה שבה הייתי.ממשיך לצעוד עימה וטועם את שמות הלהקות והזמרים החדשים בלשוני ,מנסה לקלוט אם השמות מוכרים או שמא לא.אני נזכר לבסוף מישהי שהיכרתי שהחלום שלה היה להיות זמרת גדולה שהייתה החברה שלי תקופה מסויימת ,אהבה הראשונה שלי אני חושב.מעניין מה קרה איתה עם מעבר הזמן,האם היא הגשימה את החלום שלה,מה היה קורה לו היינו נשארים ביחד עד היום?
האם הייתי עדיין נמצא כאן בחור הזה שנקרא תל אביב?
אני מרגיש עיניים שמביטות בי ומחפש אותן,אני רואה אישה קרן הרחוב,הנקודה יחידה ברחוב שעוד נותרה בה חלקת טבע ששרה ומביטה בי תוך כדי שירתה.
היא מאוד יפה,עם קול ישן ומוכר.ישנם מספר אנשים שעומדים על ידה מוקסמים משירתה,מניחים שטרות ומטבעות של כסף על ידה,בתוך ארגז של כינור.
את הכינור היא מחזיקה בידה ומידי פעם מנגנת בו מספר תווים.
אני מושיט את ידי אל אישתי ומוליך אותה אל אותה זמרת .אני שואל אותה לשמה ,היא ענתה כך "שמי אנג'ליקה ווקס".לאחר מכן שאלתיה האם יש סיבה לכך שהיא הביטה בי כך קודם לכן וענתה לי שאני הגבר היפה ביותר שהיא ראתה בחיה.
משמה הבנתי שלא היכרנו מעולם ואני אומר לה שבעקבות המבט שלה תהיתי האם יש בינינו קשר כלשהו שבגללו היא מביטה בי כך,היא צחקה בצחוק מתוק ומשכר ואמרה שאולי בגילגול אחר.
אני ואישתי נפרדנו ממנה בחביבות ובדרכנו הביתה סיפרתי לאישתי בזמן ששכבנו במיטתנו על מחשבותיי על מישהי שהיכרתי בשם ליבי רוז.
| |
כימים אחדים
כתיבה מצורך,כשהמחשבות משתלטות ואין דבר בראש מלבד ניסוחים מדהימים שכל מה שהיית רוצה באותם רגעים הוא את היכולת לגרום למילים לעבור מיד אל המקלדת ,אל המחשב.
א' מאשדוד ביקרה כאן,היה נחמד היא בדיוק ההפך מליבי (אני אשווה אותן לעד?)
לאור התחושות של השכיבה יחד במיטה,ללא מגע ללא החשק.
בהחלט הייתי מעדיף את התחושה שהשרתה עליי ליבי במיטה-פשוט אווירה שונה.
אריק ברמן,בעקשנות משהו אני מאזין לו.
מריבות על הפוך,כי אני לא מוכן לחלוק בו,באישה שלי כן (היא מסוגלת לקבוע את גורלה לבד) אבל לפוך את היכולת לעקר אנשים כמו לנשים.
יש לי שלושה ספרים לקרוא.
שניים של מאיר שלו,מקווה שירתק אותי שוב בכבלים לשפת כתיבתו.
הערצה לכותב מישהו?
צריך לסיים הרבה מהפרוייקט שלי ,אני שמח שלקחתי על עצמי משהו שכזה.
ללמוד משהו על המשפחה שלי.
הריחוק עושה טוב ליחסים בין אנשים,ידעת אתזה?
נתראה בעתיד אני מניח,אחרי הכל מתישהו חייבים להתראות המדינה קטנה מכדי לחמוק מכך.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
