| 11/2007
אנאלי
אז אחרי שניסיתי להיכנס לה לתחת,הבנתי שאני לא אוהב אתזה.
לא יחזור על עצמו עוד
| |
שאלות מציקות
ברכבת,עוצם עיניים ,מתנתק מן העולם ,שוקע בתחושות שלי,באמת שלי.
בתפילה העדינה לחיוך וצחוק שאפשר לקום איתו מתנומה טובה.,בקשה הגיונית לדעתי.לא כך?
"תכף ארצה שתלכו מפה"אני נזכר בשורה הזאת ברגע שמזהים אותי בבסיס,כממתין -עם הדגשה של חשיבות,כסבא,אני רואה בבסיס שלי מאין כלא וכפרת עוונות ישנים,שם אני לומד להעריך חסד אמיתי מהו.
אני נמנע מלהכיר באנשים ששואלים שאלות מפגרות,כמו האם זה לא מפריע לי להיות במצב שלי כל כך הרבה זמן ואיך עושים אתזה ואיך את זה,כמו בכל דבר שאלות מסויימות שמופנות אליך אפשר לקבל רק מספר מסויים של פעמים,ולצערי השאלות שמופנות אליי אינן מהסוג שאפשר להתמודד איתו בקלות,אחרי הכל,לא מדובר בהנחיות לתחנת רכבת,אלא בסיפור שירותי הצבאי השלם
ולמי יש כוח לספר את סיפורו כל פעם מחדש,לגלול אותו עבור אדם שלא יוותר מספיק זמן במקום על מנת שיהיה לך איכפת.
אז אני שותק,מעסיק את עצמי בכשרונות שאני מפתח ,את האומנות שלי.
זה השקט של העייפות והאופטימיות השקטה שבי,שמושך אותם לשוחח איתי,לנסות לשמוע את סיפורי.
אצלם לכם את הפרוייקט שלי
אתם עוד תראו מה אני עושה בצבא
| |
המתנה מבולגנת
*אופרנד לנד*
לפעמים על מנת לרוקן את הראש אתה צריך להעסיק את עצמך במלאכה שנראית שתיקח נצח.
ואולי בעצם תברר כמלאכה שלוקחת פחות מכפי שהערכת.
לקחתי על עצמי לעבוד בעץ במהלך ההמתנה בבסיס,על מנת להעסיק את עצמי.
להציל קצת ממה שנותר מהשפיות שלי,ואולי גם בשביל לפתח את היצירתיות שבי.
בתחילה זה צורות ואחרי זה כבר דברים שבאמת אפשר להסתכל עליהם בגאווה מסויימת.
מי שלא יודע או מי שלא הבין עדיין,את שירותי הצבאי כבר מספר חודשים אני מעביר במה שנקרא המתנה.
מלשון להמתין כמובן.
בתחילה זה פשוט וכיפי ,פשוט מגיעים לחורשה ויושבים בה עד שמפקד אומר לך שאתה משוחרר-לאכול,למרפאה,לתור כלשהו,לחדר וכו' אבל עם הזמן כבר משתעממים,וזה לא הרבה זמן,אלא מעט.
אני מתכוון שאחרי יומיים בערך כבר רוב האנשים אומרים שלא יכולים לשרוד והם כבר רוצים לברוח.
עכשיו הם מתחלפים בערך כל יומיים עד שבוע בערך ואני נשארתי ,אחרון לדור הנפילים,הממתינים האמיתיים מה שנקרא.
זה לקום כל יום ולהישאל על ידי זר מוחלט מדוע אני כאן-בבסיס ומדוע אני ממתין ? כמה זמן? (שישה חודשים כבר?*פעירת עיניים-רובם אפילו לא מגוייסים יותר מחודש ולכן מדהים אותם להיתקל באדם שממתין כל כך הרבה זמן,ומגוייס!)
אז אני משתגע מכך שכל יום איזה מגוייס חדש שואל אותי את השאלה הזאת,יודע שהם יסתלקו מהמקום הזה לפניי כך שאין טעם אפילו לזכור את השמות שלהם.
זה קצת מריר אבל התחושה היא כמו הר או סלע שאדם מביט עליו,ההר לא רואה את האדם מבחינת תחושת הזמן שלו.
האדם זמני,רגעי לעומת ההר והסלע.
וכך אני מרגיש בבסיס,האנשים משתנים,מתחלפים ואני ,ובכן אני נשאר שם,קבוע כמו הספסלים והסלעים.
אז עשיתי לי מנהג,לחפש איך לשפר את עצמי,לחזק את עצמי,נפש ורוח,כי הגוף שומר על עצמו לבד ברגע שאלו חזקים.
אז אני לומד מחדש לעבוד,פיזית,ושכלית,כישורים שלא היו בי,כמו לעבוד בעץ ובחומר.
לסדר דברים ,ולהתחזק באמונה.
שסוף דברים לטובה.
כי אין דברים שמדכאים יותר מחוסר ודאות לגבי גורלי,שזה למעשה הסיבה להמתנה שלי.
החוסר יכולת של האחראים לשיבוץ שלי לקחת החלטה לגביי.
אז אני נותר מדוכא בגלל מה שחשפתי כאן,על ההמתנה של הזמן הזה,ששישית מהשירות כבר הלכה לי כך.
קצת מבולבל,לא מסודר אבל ממצא את התחושה.
לא כך תכננתי את הפסוט חזרה שלי לכאן,למקום שהוא כולו אני,לביתי.
אבל פחות אביב גפן מנחם אותי עם השיר -תמונה לשעת ערביים
מקווה שלא נפלתי עליכם בצורה לא צפויה,אבל היה לי משהו להוציא.
| |
מרידה קטנה
לפעמים החיים גוזרים עלייך לכפות את עצמך עליהם.
לומר פה אני עושה את המרד שלי.
אז הנה אני פה אחרי שכל היום טיילתי לי,עשיתי יום כיף מה שנקרא.
אז לנסוע לבקר חבר ולראות סרט ולבקר את החופרת הקטנה לכמה שעות,לנשום את הנסיעות בצורה שונה,בלא הלחץ שמציק תמיד
לעצור לנשום ולהבין ,לתת לדברים לשקוע.
| |
After a lot of work
מגיע הרגע שבו אתה מרגיש בשמיים
אני גאה בתוצאות
החורף הוא מקור עוצמה לנשמה כמו שלי
| |
היטמן עם חברים
זה רק אני או שזוהי לא העונה לסוטוצים?
אבל מה שכן,בלילות קרים שאין אף אחת להיות איתה,אפשר גם להתפשר במשהי לא מוכרת שתתחמם איתי במיטה.
אחי התימני,ריציו בן עשרים היום.
אין הרבה אנשים כמוהו בעולם,שיזכה לחיים טובים.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
