זה משונה,חוסר יכולת למצוא נקודת מוצא להתחיל ממנה את החיפוש אחר נתיב החשיבה  הנכון.

זה מתחיל מפליאה מוחלטת,להיות עד לריבוי של צירוף מקרים וחוסר היגיון מוחלט של התחברות של מקרים יחודיים.

כמו שהשבוע הייתי עם האישה היפה שלי בטבריה,בצימר שיש בו פוטנציאל עצום לחיוך וצחוק.

והשוק שנגרם מלהיתקל בזיכרונות מהלכים כמו מירב שמתהלכת לה 20 מטרים ממני ולא מזהה, או לילה שהולכת לידי בתחנה המרכזית בתל אביב בדרך לצפון כמוני.

הזיכרונות הופכים לבשר ודם מתגשמים כשאתה לא מוכן,