| 12/2006
 רצים בגשם
*Tool*
נגמר עוד אימון לפני שעה וקצת.
אימון של ריצות ספרינטים וריצת 3 ק"מ קלילה.
מה שתורם הכי הרבה הוא הגשם הקל שמעלינו.
שמצנן את החום הנוראי הממלא את בגדיי.
משוחח עם רן תוך כדי ריצה,מגלה דברים שלא ידעתי קודם לכן עליו .
מתפלא תמיד מתחושת העור אחרי אימון,משהו מרגיש חלק יותר בו אחרי כן.
מותח את הידיים והשרירים,נהנה מהתחושה ומהמראה שיעלם בטרם אשים לב ולכן יש עליי להנות ממנו כל עוד הוא קיים.
קשה שלא להעריך את הנעורים.
לפחות אחרי שנמוגו
הגיטרות כאן מטריפות,והאנרגיה שלהן נהדרת.
מרגיש נקי,בהיר יותר משהייתי לפני הריצה.
ואני מאמין שזוהי אחת הסיבות מדוע אני מתאמן עדיין,אחרי שלוש שנים ובידיעה מלאה שהכושר שלי הוא לא נתון ששווה לבחון בהקשר לתפקיד הצבאי
השנה הזאת עומדת בפני סיום,אלו 3 השעות האחרונות שלה.
השנה הזאת נתנה המון ולקחה ממני לא פחות.
אני מקווה שהשנים שיבואו יעניקו לנו יותר אושר משהשנה הזאת העניקה.
בתקווה שנשכיל לכלכל צעדינו.
שנה טובה שתהיה לנו.
| |
קיסם למול עיניי
*Metalica - Orion*
האוויר מלא בלחות כך אני קולט,בחצי עין אני שם לב שהאור המגיח מהתריסים הוא של יום גשום.
תוהה אם סיים המחשב את המשימה שהטלתי עליו,לאתר וירוסים במערכת הפעלה.
יותר מכך,אני תוהה אם מצא כמה שם.
זה היה לילה בלא מוזיקה,דבר שאיני רגיל אליו.
כששוחחנו על להישאר ידידים ברמה זאת או אחרת לא היתה בכוונתי שתביני שאני רוצה לחזור להיות הפסיכולוג שלך ,יותר מכך,אני אומנם ידידך אך לא מעניני מצבך עם הבחורים.
זה תמיד מפתיע להיתקל באנשים שנשאבו מחייך בפתאומיות.
ככה סתם להיתקל בהם בלא להיות מוכנים לכך.
ישנו דבר מחבר בלראות סרט עם אח אהוב ולצחוק על המבטא של ארלונד שוורצבורגר.
ולהתפלא כמה שהבן אדם היה קיר בתקופת שיא כושרו הפיזי.
ולחדר יש ריח של עמבה בקופסא,מרתק אותי כל פעם מחדש לריח האהוב,החמוץ מתוק.
השולחן מבולגן כי רק ככה אני מכיר אותו,עמוס בספרים מסוגים שונים ומשונים.
*Pearl Jam - Jeremy*
"ג'רמי דיבר היום בכיתה"
תמיד תהיתי למשמעות השיר,והיום אני עדיין תוהה לגביו מה מסתתר מעיניי בליריקה הזאת.
אצבעות קפואות,כמו שאני אוהב,בעת הכתיבה והתיקתוק על המקלדת הן מתקררות והופכות חסרות תחושה כמעט לחלוטין,מותירות אותי עם החוסר ביטחון של "האם באמת לחצתי על המקש או לא?,הרי לא חשתי דבר"
חולצה אדומה קצרה,מכנסיים ארוכים מטרנינג.
קרירות מבחוץ,חם מבפנים.
לא סתם זוהי התקופה הטובה ביותר לזוגיות.
אנשים רוצים לחוש גם מבחוץ את שהלב כבר חש.
ותמיד עולה בי המחשבה שבגלל הפוך אנחנו כל כך נהנים מלישון בתחושה של עטיפה.
או בכלל נהנים מהחיבוק,ובשינה זוגית.
תזכורת לפינוק הפוך,ששותל בכל אחד מאיתנו את התחושה הזאת.
"ג'רמי דיבר... "
| |
פורטריט עצמי
.flickr-photo { border: solid 2px #000000; }
.flickr-yourcomment { }
.flickr-frame { text-align: left; padding: 3px; }
.flickr-caption { font-size: 0.8em; margin-top: 0px; }
| |
קורבן אישי
*גן החטאים-אביב גפן*
המצולם זוכה בחיי נצח,התלויים בתנאי אחד פשוט-שמירה על התמונה שלמה.
אל תהיה זה שיזכר כזה שצילם,תהיה זה שיזכר לעד כבתור הנושא בתמונה,עטוף בצבעים ואורות שיעניקו לך מעמד נצחי בלבבות אחרים.
הגיעה השעה שאצטלם שוב,הרי מן הראוי רק שיהיו לי תמונות מכל תקופת חיי.
"פה מלאכים תלושי כנפיים
בשמיים בוערים
שומרים עלייך עם החרב
בגן החטאים"
חתימות ילדות מלוות בעבר של ילדי דשא וצחוק.
| |
לפרקון
*עמוק באדמה -לזכרם של ...*
עמית עלתה על הרכבת שלה מלפני כעשר דקות.
וחיוך על פניי,משום שהיה זה ביקור מלא צחוק ונעימות.
מאין ביקור פיצוי על ביקורים קודמים.
ישנו קסם מסויים בלנסוע בשעות הבוקר המוקדמות ולחטוף תפוזים מבעד לשמשת המכונית הפתוחה.
אנחנו יוצאים מביתי,והדבר הראשון שאני חש הוא אוויר של שלג,אוויר קר מתוק ונקי.
הגשם מתאסף בריאותיי,ואוויר החורף מנקה זיהום נפשי שהיה בי.
אנחנו מתעוררים,איש איש בשמיכתו,אני מביט בה,רואה שהיא ערה ומחבק אותה אליי.
שנינו אנשים שבכל מצב של היום,לא משנה מהו מצב רוחנו,כנראה שנקבל בשמחה כל הצעה ומחשבה להתחבק.
יש משהו בחיבוקים הללו,איסוף מחדש של אישות מחבקת ואוספת כלפיי פנים.
| |
ברחובות שלנו
*Crash Test Dummies - Mmm Mmm Mmm Mmm*
ישנם דברים מעטים שאני אוהב בתל אביב,מעטים עד כדי גיחוך והעלאת השאלה הברורה מכל-אם אין לך מה לחפש שם,מדוע אתה נוסע לשם פעמים כה רבות?
התשובה מתמקדת אני מניח בכך שבתל אביב אני צובר זמן עצמי,זמן מחשבות לבד.
שכן,כמעט ואיני לוקח אוטובוסים בתל אביב וחס ושלום איני נוסע שם ברכב פרטי.
יש משהו קסום יותר בלגמוע מרחקים בעיר בהליכה.
נכון,הדבר דורש שלא לתכנן כלום אך זה מאפשר לך להיות לבד מרצונך החופשי.
זהו לבד שונה משבלילות החורף הקרים בהם אתה חושק בגוף נוסף על ידיך.
שינשום לצידך ,ירווה את את צמאונך בתחושה של אינטימיות בלילות של ירח מתמלא.
דבר נוסף שאני אוהב נורא בתל אביב ,הוא שרק בתל אביב אני חש שאם אשב שתי דקות בפינת הרחוב או במקום אקראי לחלוטין אתקל בסצנות יום יומיות שתמיד נעלמות מעינינו.
שמורות לעד לצופים המוכנים להמתין ולצפות בהם מתרחשים.
אחת החוויות הנעימות יותר היא לעזוב את תל אביב ולהתיישב במושב הרכבת שמצאתי לבסוף בקרונות.*שוטי הנבואה-מי* תמיד יש את התחושה הזאת בעבורי של אוויר צח יותר במקום בו אני מניח את רגליי בצאתי מקרון הרכבת שלקחה אותי מתל אביב למקומות אחרים.
בדיוק כפי שבשובי מירושלים אני תמיד חש את הלחות הרבה באוויר שאיזור מגוריי.
וכמו תמיד,הדאגות היחידות שלי בחורף היא למצלמה שלא תירטב ,אוכל טוב,ומי לעטוף בחיבוק.
*London After Midnight - Psycho Magnet*
היא שוכבת במיטתי,לבושה בחולצת מאטל מצחיקה
ואני בטוח שאם אמתין טיפה היא תתחיל לנסר את האוויר בנחירות.
אומנם הדבר לא קרה עדיין,אבל יש לאנשים במיטה שלי נטייה לנחור.
*Liquido - Narcotic*
ישנו דבר מקסים בתל אביב,אני קורא לו ציר הזמן.
משום שבזמן שתתהלך ברחובתיה תוכל לעקוב אחרי הזמנים שעברו בה.
לראות את הרחובות הישנים שהפכו זה מכבר לשכונות עוני או יוקרה,תלוי מי חי בהן בזמנו ומי נתן את שמו להיות לרחוב.
יכול להיות שזוהי אחת הסיבות מדוע כל כך קל למצוא רגע לצלם ולתעד בתל אביב.
התחושה של זמן שנקוותה ברחובות העיר.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
