אני ממתי בתחנה,או שמא עליי לקרוא לחור הזה סוג של קניון בחצור הגלילית.

שני השמות נראים כה לא מתאימים לחור הזה.

גולני מאחוריי מרעיל עוד חיילים טועים.

הערפל מתחיל להתאסף סביב רמת הגולן כבר מספר שעות ואני כבר יודע שהחורף הקצר הזה לא יספק את שמבקשת נפשי,שלג על בסיסי לשחק ולהתעטף בלובן שלו.

לחזור ולצחוק כמו ילד קטן עם עיניים כחולות ירוקות או מה שרק יבחרו להיות באותם רגעים.

זוהי פעם ראשונה כבר שנה בערך שמישהי מעירה לגבי העיניים שלי,שהן יפות,יכול להיות שרק עכשיו מישהו גרם להן לבהוק בצחוק ובאור?

לפני כשבוע הלכתי עם אחי ואחותי לאווטר בתלת מימד,פעם ראשונה נראה לי ששלושתנו יוצאים יחד למקום כלשהו.

חסר לי הצחוק הסתמי והחיבוקים של חיוך.

מה יש בלהיות עם בת זוג שמסרס קצת את הצחוק?

להתעטף בחורף,לחשוב על אוקטובר שלי.

בגעגועים תמידיים לריצה בגיל 7 בתחתונים בשלג שירד בסוכות בירושלים כשהייתי קטן.

מחפש את הצחוק,מה הדרך הכי טובה לשוב ולצחוק ולחייך כל רגע מהעיניים?

איך חוזרים לאור ולתום?