חלליות  -ברי סחרוף
כמו נשמה אבודה ללא מחסה
מפליג אל האור על ספינת רפאים
העתיד רודף, ההווה הוא רובה
אני עומד למשפט והם לא מרחמים.

לסיים את היום,לקום בעוד 6:30 שעות,רבע שעה לפני השעון-משום שזה אני....

הצילומים מההופעה מטרידים למדי,כלומר הישג לא רע.

ציפיות למחר?

אני כבר לא בטוח.

ריכוז מירי-יש?

חלום כחול הוא שיר נהדר.

אני אוהב אותך תמיד מחדש
כמו בירח דבש כשאת אוחזת אותי
חזק כמו נחש מאבד שליטה רועד ונרגש

התחושה שאת נותנת וגופך שמבקש
אז קחי אותי למעלה אליך, אליך
האש שבך בוערת חלום שמרגש
הסיפוק שאת שואבת ממני אליך

גישתו של הסטוציונר התמידי?

כל יום אוהב אחרת מחדש

לנקות את השיער לבסוף,נקי מכינים,מחול,מעפר,ממערכת יחסים שלא עבדה.

יותר מידי זמן עבר מאז חפפתי את הראש.

כבר שכחתי מהי התחושה של עיסוי הקרקפת.

תחושה של עיסוי המוח,הירגעות רגעית מתוקה כל כך,

אי ביטחון לגבי האם חם או קר אבל עדיין הפנים לוהטות והגוף רועד מקור.

למה להמשיך לשאול את השאלות שאין להן מענה?

לפחות לא אלייך עוד...

כשאדם הופך את עצמו ללא לגיטימי לחייך אין לו זכות בעינייך לשאול שאלות אישיות.

אז למה להתעקש עליהן?

משונה שדווקא האדם שהכי מזכיר מלאך בהתנהגות שלו בחר להתחפש לשטן.

*ברי סחרוף+רמי פורטיס-תחת אש*

כל כך הרבה דברים לעשות לפני התום

למה יש לי כל כך הרבה שאלות,ולמרות שאני יודע שלא אקבל עליהן תשובה אמיתית אני עדיין מתעקש לשאול?

אני צומח תחת אש...

"באנו הגענו עשינו הלכנו והשלמנו את המשימה."

מישהו מכיר מספרה או חנות שקונה שיער של אנשים על מנת להפוך לפיאות?

פלוץ:

נפיחה, פליטת גזים, נאד (סלנג)

איזה תוכנה נהדרת היא הביבילון.

לכל הרוחות היא כזאת יפה.

חשבתי לנשק אותה ולעזאזל עם החבר,אבל בעצם היא לא הראתה יותר מידי עניין.

אני בתוך בית,מדבר עם אחי ואני מדבר איתו ואז נכנסים שתי דמויות המתחזות לקרובים שלי.

רק שהם למעשה מאין פרדי קרוגר (פרדי בא לשחק איתך...)

ואנחנו רבים ואני נועל את עצמי בתוך חדר על מנת שלא לפגוע בהם .

והם מנסים לגרום לי להרוג אותם ולפגוע בחברים שלי.

וומיד אחרי שאני נועל את עצמי בחדר הדלת נעלמת כאשר אני מביט עליה ואז אני רואה מאין שדים שאני בטוח שעומדים לפגוע בי.

אז אני תוקף אותם,במקום כלשהו אני יודע שמדובר באנשים אמיתיים אבל האשלייה כה חזקה שאני לא יכול להימנע מלתקוף ולפוגע בהם.

במודעות עמוקה יותר אני יודע שאותם שדים מנצלים את התקיפות שלי להראות כמה אני מסוכן וכמה צריך להרוג אותי.

בשלב מסויים ואחרי הרבה פעמים שכבר חלמתי את הסיוט הזה אני מבין שכל המכות שלי פוגעות בחברים שלי וכל פעם שהדלת נפתחת לאשלייה אני צועק במטרה לכפות על האשלייה להיעלם.

זה חלום קשה מידי.

קמתי עם סימנים אדומים וחום בכל הגוף.

אני שונא סיוטים.

אני די בטוח שהפעם את הצעקה החזקה בחלום אכן צעקתי במציאות.