| 4/2007
לילה מהיר
*רחוק ממך-ברי סחרוף ויהודית רביץ*
זה היה לילה שקט,בלא דברים חשובים,קצת רוגע בעיניים שורפות מעייפות שמקורה במעט שעות שינה מוצלחות.
והחלטה פשוטה שכבר לפני אחת בלילה אלך לישון,מדהים אותי לישון יותר מ6 שעות בלילה,הצבא משנה את הרגלי השינה,פתאום יש לי צורך ביותר משש שעות,משונה.
מעולם לא ישנתי כמו הלילה עם 15 שעות שינה במצטבר
תחושה של מרחק,עם שמיים חוורים בצורה מדאיגה ומחשבות על קרחונים הנמסים בסוף עולם.
למולי ספר תמונות שצולמו לפני שנים כה רבות,כמעט עשור.
ושם אני נמצא בסוף לימודי היסודי.
מושיט יד ומתרומם מהכיסא,לוקח בידי את האלבום וצופה בעצמי,בילדותי הקרובה ,עם שיער שאינו עונה לשום תיאור מלבד קצר מידי.
*ברי סחרוף+רמי פורטיס-חלום כחול*
ישנם פנים ישנים שנעשו חדשים בעבורי.
כמו תמיר מכיתת ילדותי שהופיע לי משום מקום ומחשבה בבסיס.
מגלה אותו סמוך לפלוגתי.
ואין כמו מפגש חברי ילדות.
לא ראיתי אותו כמעט עשר שנים והנה הוא צץ לי כאן על המדים,מדהים איך אנשים משתנים אך בדיוק ברמה שעדיין תוכל לזהות אותם.
הזקן גדל,השיער מתארך,כמובן הכל במסגרת הצבאית.
הצחוק בעיניים מקורו באושר שונה,קצת גמרא ותפילה.
צוחק לאור יום שמסנוור חבר שעיניו לא מוכנות לדבר.
וצחוק ילדות,שנשאר בנו עוד מימי רמות הקטנה.
ולבסוף אנחנו נפגשים בשנית אחי,נתקלים בחברים ישנים שלא שמענו שמותיהם שנים.
וצוחקים המון לאור הזכרונות
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
28/4/2007 12:24
בקטגוריות דברים טובים שבאים בהפתעה, יום טוב, ירושלים שלי, כשהעבר מוכיח שהוא עדיין רלוונטי, כשיש צורך להגיד משהו, מאושר, מחשבות, נחמות אישיות, צבא, אופטימי, צבא
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של †=]Mechanic Girl=[† ב-29/4/2007 19:28
|
חזרה בלא שינה
*I see You, You see Me - The Magic Numbers*אני אוהב ימי שישי,תמיד טובלים בתחושה של אור שונה.
וכמעט תמיד,כאשר אני קם לבוקר יום שישי אני קם לגלות שמזג האוויר השתפר והאווירה שונה ,טובה יותר מלעומת כל שאר השבוע.
אין דבר קל יותר מלהעביר יום שלם במטווחים,צופים על הגדרות וחושבים אם תהיה אזעקה,הם באמת מצפים שלא נכניס מחסנית לתוך הנשק?
עם תוצאות יותר מטובות אפילו טובות מהממוצע עם עיניים דומעות אני יצאתי מרוצה,עם לחם ובורקסים למניהם בבטן שלי (כאילו שמישהו באמת מתכוון להסתמך על מנות הרעב הללו)
אני צוחק,למרות משקל האפוד שעליי.
"הגב יכאב ימים שלמים בעקבות היום הזה" אני חושב לעצמי בזמן שהמפקדות פוקדות עלינו להדק אותם עלינו והמחשבה יוצאת עם נשיפת האוויר מן ריאותיי.
יש משהו מדהים בטירונות הזאת,לגלות שכל הזמן של האימונים לא מכין אותך לבטלה,מוצא את עצמי מתבלט כאדיוט בגלל המעשים במקומות קרביים יערכו אותי.
והכאבים הכי גרועים,של משקל שאינו זז ,קבור בעומדו בבטלה.
זה הכי הורס את היום,התחושה של הביזבוז עצמי שם.
אני זוכר את הכלל המטכ"לי שאומר שלכל חייל צריך להיות 7 שעות שינה לפני כל יציאה,טוב שלי נהרסו בעקבות הקפצות מטונפות,שינה כה מתוקה היא הייתה,ואין דבר שמרגיז אותי משהורסים לי דבר מוצלח.
אך לפחות דבר אחד טוב יצא מה"שעה ביציאה" (זמן שק"ם איכותי) וזמן תפילה מעולה.
תחילת סוף שבוע,נשמע מעולה.
| |
עצמאות 59
זה היה יום נהדר
משלב בתוכו את כל האלמנטים האוהבים עליי.*בין הצלילים -מוש בן ארי*
מוזיקה מדהימה שמנגנים מספר אומנים שהתאספו לכבוד חזרה של חברם לארץ .
מעלים את כשרונם מן העבר ומזכירים לי בנגינתם את פינק פלויד,שאותם אני כה מעריך.
מפתיע איך קל כל כך ללכת בעקבות רגלייך,בעקבות מוסיקה שרוכבת על גבי האוויר.
"ובשתיקות ובצלילים,תמיד חלום מאיר מהמם את החושים"
ולהתקבל בכזו התלהבות בעקבות הסבר להגעתי.
הבשר מתבשל על המנגל,מעלה בי את הזכרונות הילדות שבהם דודי עדיין בין החיים.
תמיד מפתיע אותי הזכרון שעולה בכל פעם שאנחנו עושים על האש.
לראות דמות חסרה בשולחן.
קשה לעכל אבדון של אדם יקר וקרוב,ולפעמים אפשר לדמיין את נוכחותו בשולחן באין משגיח.
המוזיקה רקדה במשך שעות באוזניי,ופעם ראשונה זה שנים שלא היה צורך במחשב למוסיקה כי במשך שמונה שעות אותם אנשים יקרים ניגנו,מספר בתים מכאן,בן משה שם משפחתם.
לעיתים כל מה שנותר לי זה לצחוק מרוב אושר,על תמונת פרפר שמעלה בי אושר.
ועל בשר בפי וקול מתוק שמאזין לי.
ואין טוב מלשבת עם חברים כמוטי ודורס בשעות הלילה,לשוחח ולצחוק כחבר רעים
יום עצמאות הם קראו ליום הזה,לשמחתי הבנתי למה התכוונו בדבריהם.
| |
זכרון וזכרונות
זוהי הפעם הראשונה שלי בטקס על מדים,זוכר את חובותיי.
כלפי עצמי וכלפי שאר תושביי הסביבה.
זוכר את מתנת חייהם שהושקעה כל אחת בצורה יחודית במקום שבו אני גר וחיי.
השמות נקראים אחד אחד,מעלים בי מחשבות.
תוהה אם הדמיון שאני רואה באותם פרצופים לעומת פרצופי מכריי אמיתי או שמא רק דמיון שהמוח כופה עליי בעקבות השמות משפחה הזהים.
השמות מלווים בצלילי נגינת גיטרה וחליל צד,המעניקים צליל מתוק ועצוב של שכול,כראוי לטקס זיכרון.
במקרה אני שם לב שהשיר הקיץ האחרון מתנגן בלא מילים ואני מצטרף בשירה שקטה,מקבל את הכאב בהזדהות לנופלים ולמשפחות.
אני תמיד מוצא את עצמי כואב בליבי ודומע בעיניי בטקסים הללו,אלו שבוצעו כראוי.
כך תמיד חשבתי על הטקסים,באלה שנעשו כראוי תבכה בכי,תתחבר לעצב הזכרונות שעוטפים אותך.
מאות אנשים מקיפים אותך,עוטפים אותך בסיפורם האישי,בשכול ובכאב שהם מכירים עד לנקודה שאתה מתחבר ובוכה.
השמות מגיעים לסיומם,הנוכחי.
שמות של אחי חבריי תמיד האחרונים,אחרוניי הנופלים.
ואני יודע שבעתיד יכול מאוד להיות שיהיו אלה חבריי שיקראו שמותיהם בטקס,מוחה דמעה על המחשבה הכואבת.
השמות מסתיימים לבסוף,אחרי עשרים דקות שבהן לא הייתי בטוח אם אני מנסה לשנן את סיפורם ושמות הנופלים או לקוות שיעבור כבר,כמה מוות כבר אפשר לסבול?
לא דיי כנראה,הרי זה לעולם לא באמת יפסק.
מנחה הטקס קורא לקהל להעמד לכבוד תפילת אל מלא רחמים.
אני קם וחש חום פנימי שקורא לי להצטרף אל התפילה,בקול ולא רק בלב.
הרב גברא הוא שמו,הוא ממלא מקומו של משה פורשפן מאז מותו המצער והמכאיב.
הרב מתפלל ואני חש שאינו קורא ממלוא הלב והרגש.
מילות התפילה יוצאות בקול מבין שפתיי ,כואבות ,מאפשרות לכאב לצאת בצורה מכובדת.
זוהי אותה תפילת אשכבה שהתפללנו על קבר אמו של אורי.
אותה תפילה שבה קברנו דודים,אחים,הורים.
בתום התפילה אני לוחש לצבי מנדלסון ,כמה שאני מתגעגע למשה בימים שכאלה.
זוהי תפילה קשה,לא מבחינת הזכרון,אלא התוכן הקשה שבה.
ואני יודע שדמעה נוספת מבקשת להיפרד מעיניי,ויודע שעל זכרון גיבורים אין בושה בדמעות.
זמרים עולים לבמה,לשאת מילים ולשיר שירי זכרון.
בניהם גם הנסיך הקטן.
שמעלה בי ,ובכולם כאחד עצב גדול.
השנה אני מתחיל את שירותי הצבאי,ומגלה שהכבוד שלי כלפי היום הזה גדל עשרות מונים.
מנחת גיבורים,מתנת חיים.
יהיה זכרונם לעד בליבנו.
| |
קצת סוני לפני שינה
אלו אותן שעות מתות שאני רגיל אליהן.
שבהם איש לא קורא בשמי ומתקשר.
וזה לא משנה לי ,המנוחה חשובה יותר עכשיו.
בקרוב השבוע מנוחה מן הטירונות יגמר,ואני בחצי צפייה מקווה לראות מה יקרה.
כל כך הרבה אפשרויות גלומות בשבוע חופש הזה.
מהצעות מיניות לרוב ועד סתם לשבת עם המשפחה ולהנות תוך כדי אכילת שיפודים.
מגרד לי בזקן הצעיר שלי.
רק בן עשרים יום וכבר מגרד.
ואבא שלי שעומד לנסוע בקרוב לעיר מולדתו.
והמון צילומי שחור לבן שעוטפים את זכרונותיי,ממלאים בהם רגעים שלא היכרתי .
מרגיש את ברך שמאל מתלוננת בכאבים על שעשיתי לה.
אבל אני ממשיך הלאה,כמו תמיד.
הכאב לא ישאר אחריי.
הביקורים אצל עוגי עושים לי טוב
אני מעביר את הלילות עד לתשישות,כי זה מה שאני מכיר.
כשאיש לא משגיח על השעון ואומר לי -לך לישון צעיר .
ואני ישן שנת עייפים,שנת תשושים.
קם 6 שעות אחרי כן,תוהה איך הזמן עובר כה מהר.
אלך לישון,בתקווה שארדם עם חום חדש מחר.
| |
חיזוק בריצה
*The Magic Numbers - I See You You See Me*
הדברים נעים במסלול מסויים שאומנם לא רואים אותו בבהירות אבל ניתן לחוש בכיוון הכללי של הדברים.
זה מתחיל במנוחה מתוקה בבית ,לטעום את האוויר מחוץ למדי הזית הללו שלומדים להכיר במהירות כה רבה.
אני יוצא לריצה וחש שוב את התענוג שנמנע ממני במשך ימים שלמים-ריצה מתמשכת.
זה מדהים עד כמה התחושה הזאת ממכרת,הכאב בברך קיים אך לא משפיע.
"יש בי מכאוב אבל העונג הפגישה מקל עליי את נשיאתו"
נדהם לגלות שוב ושוב את יופי האנשים שלצידם התאמנתי במשך שלוש השנים האחרונות.
החוזק שבהם והאיכות הבלתי ניתנת לבלבול.
ישנם דברים שלא משתנים,חלקם מקבלים משמעות נוספת בעבורך.
*תמיד יחכו לך-לאה שבת*
ברגע שסיימתי לכתוב את הכוכבית האחרונה חשתי דקירה עצומה באצבע המוכרת בכינוי אצבע הזין (האמה למכירים*
מפתיע משהו.
אני מתפלא כל פעם לגלות את הכוח הזה,שמריץ אותנו שעות על גבי שעות בחול.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
