לראשונה בחיי הייתי בחברון,עליה לרגל.

אני כל כך שמח שדרכתי באדמה ששייכת לעם שלי,שלא היכרתי אותה ברגליי עוד קודם.

ומחר? נותר רק להפתיע את עצמי כל יום מחדש

אחרי כל החודשים שלא ביקרתי אותך,שהזנחתי אותך ורק קראתי בשמך בלילות במקום לבוא לבקר אותך

האם שמרת לי אמונים?

ירושלים שלי

*אוקטובור*

עברו שנים מאז שדרכה רגלי הוירטואלית כאן

קצת התגעגעתי,קצת חסר לי המקום והמילים שיוצאות מתוך הלב,מתוך הקור שבחוץ.

נחתתי לפני מספר שעות בבן גוריון,שדה התעופה האהוב שלנו.

אחרי 4 חודשים בארצות הברית.

התמונות שמורות לפליקר המקופח.

אתה צוחק,בתי המשפט...לוקחים מהר- מחזירים לאט.

המדינה התהפכה כבר עשר פעמים בזמן הקצר שלא הייתי כאן,ככה זה תמיד היה- ישראל המדינה היחידה שמעניינת.

ומחו"ל כל הבעיות יותר שקופות,אנחנו ומדיניות החוץ של המדינה לא משקפים אחד את השני. הדעות לא קשורות והיחס הבין לאומי לא הגיוני כלל.

במקום שברחובות העולם יקראו לישראל מגינת החלשים מקללים אותנו בשם רוצחים ואף אחד לא רואה את התמונה האמיתית מבעד למסך הפרצופים הערבי (פלשתינאים גם). איזה עוד מדינה תאפשר לאזרחי מדינת אויב לבוא להתארח ולקבל טיפול רפואי חינם? או תתקשר לבית משפחה שבו מסתתרת חוליית רקטות במטרה להזהיר מהפצצה?

*חבק אותי*

כבר לא סופרים את המחיר בדולרים,אלא בשקלים ומשום מה...הכל יותר יקר

מדינה סופר מתקדמת טכנולוגית,מפגרת שנות אור כלפי יחס לאזרחים וניהול כלכלי כלפי אוכלוסיות חלשות.

חבק אותי חזק היא אומרת,כל הטיסה מחבקת אותי ואומרת תהיה שלי לנצח מבקשת.

אמרתי בוודאי שכן,אם תתנהגי יפה.