לא לעיתים קרובות יוצא לי לשבת מול מחשב -מחובר שיהיה לי זמן לחשוב ולכתוב.

היו לי מספר פוסטים שנותרו במחברת ובקרוב אוציא אותם אל הדף הבלוגי.

*אין לי ארץ אחרת*

אני מודאג לאחרונה יותר ויותר,בגלל הרעיונות המטורפים של אולמרט לוותר על הגולן בתמורה לשלום שמקביל לתת לחתול לשמור על השמנת ולגנב את המפתח לכספת.

אין לי אמון במערכת הממשלתית שלנו, דבר שהוא הכרחי עבור כל אחד שמתכוון להמשיך לחיות במדינה שלנו.

ראש ממשלה שכל חדש שמו נקשר בקשר הדוק יותר לפרשיות שונות ומשונות.

שרים שערכים בסיסיים נראים כחסרים לחלוטין להם.

זה קשה לי,בגלל אותה אהבה בסיסית שאני מלא בה אל האדמה ואל מה שמתקיים כאן.

עם החודשים קשה לחזור ולחלוק את המחשבות כאן,בכתיבה אחרי שמתרגלים לשמור את המחשבות לרמה בסיסית ולא לרמת ההגיגים, האמירה והסיפור.

במהלך הנסיעה היום לעבר הבסיס הרהרתי במה שאולמרט מנסה לעשות,או לפחות להראות כוונה לעשות.

ונזכרתי בשיר הזה,בשיר אין לי ארץ אחרת שכתב אוהד מנור.

ובשורות הנפלאות שבו.

מידי יום ויומו אני נתקל במצבים בהם אני נדרש לשנות, להשפיע.

כמו לנקוט עמדה לגבי עשיית שקית זבל או בכלל להביאו אל הפח.

תמיד כשמדברים על זמן במשל, משתמשים בו כמים/נהר.

והיום עלה בדעתי שכך זה גם היכולת להשפיע.

כשאדם עושה משהו פעם אחת , ההשפעה שלו נמוכה יחסית (אלא אם הדבר מעורר גלים) דומה לעלה שצף במים.

צף ,מפריע לחלק העליון לנוע ומחייב אותם לסטות בזמן שהוא עצמו נסחף הלאה.

ואילו כשאדם מתמיד,מתעקש להשפיע בכל כוחו זה כמו להיות אבן ששקעה במים,מכריחה אותם לנוע בנתיב שהיא מחייבת אותם.

וככה דברים נעים במסלול אחר.

ואם אשקיע מספיק מעצמי אולי אחרים גם יבינו,בתחילה ימנעו מלכלכך,אחרי כן אף יאספו בעצמם.

ומי יודע אולי בזכות מעשים שאעשה והתמדה הילדים שלי יקבלו עולם יותר טוב מאשר היה יכול להיות בלי מעשה זה

(מחשבות לגבי למה חייב להיות ראשון בחבורה שיעשה צעד בעל חשיבות ,כמו להותיר חלקת חוף נקיה יותר מכפי שקיבלתי אותה)

גילוי נאות להסבר המחשבות

(את ל"ג בעומר עשינו יחד,אני והיפה שלי,וחבריה בפלמחים,אוהלים זה טוב ליהודים,ושקיות זבל מלאות וחוף נקי אף יותר)