הלילה הוא הלילה,שבו אני אחווה בעצם לילה אחרון של לפני רגשות האשם,של תחושת הצער והכאב יהיו בעקבות הפעולה שעליה לעבור.

בלי כוונה,לפני מספר חודשים קרה מה שקורה לכל אחד.

מחר בבוקר אני רק יכול לקוות,זה יסתיים

אני מתלבט כל הזמן האם לחשוף או האם לשתוק,מה עושים בכאלה מקרים? שותקים ובולעים את זה בפנים כמו שמסתרים רצח?

לדעת עוד לפני המעשה שישאר לך משקע רגשי בכל הקשור בזה לעתיד לבוא.

לדעת שיכולת להיות אבא בטרם עת,ובעצם במובן מסויים להגשים חלומות ובכל אותם רגעים לדעת שאין שום יכולת לתמוך בשכזה מצב ואיזה המסכנים האנשים שנכפים לחתונה,שנכפים לשמור אותו-ללא יכולת לממן ולכלכל.

ובעצם להיות ילד הורה

מחשבות מהעץ נושרות 
ועפות בסתיו 
נשים רכות על מיטות חורקות 
מפושקות עכשיו 

ואתם נועצים עיניים 
מחכים לזה שייפול 
הכלבים ינעצו שיניים 
בעורו, בבשרו, בדמו, בעצמות. 

ככה הוא אומר במנלכולי

שיר מלא עצב ומלא תקווה

סתם מתגעגע אך לא יודע איך להתבטא

צורך ביצירתיות וביטוי עצמי שנקברו עמוק עמוק עם כל ההדחקות,יחד עם הצבא ויחד עם התסכולים ששמורים שם עמוק בלב