| 7/2006
טרמפים
אני מה שנחשב נהג חדש,
סך הכל כמעט שנתיים עם רישיון נהיגה .
אני עדיין זוכר את בעית התחבורה הלילית שהייתה לי לפני הרישיון .
לפני מספר דקות חזרתי מביקור אצל מישהי שמאוד יקרה לי.
בדרכי חזרה מביתה עברו באפשרותי מספר אפשרויות לתת טרמפ ליהודים חובשי כיפה.
לצערי במקום לתת לשניים מהם טרמפ המשכתי הלאה,אל הצומת הבאה-צומת בילו/קבוצת שילר.
תהיתי לעצמי מדוע לא עצרתי לאותם טרמפיסטים,ובסופו של דבר תירצתי לעצמי שזה מסוכן לקחת שני אנשים זרים ברכב בלילה,אולי הם לא מי שהם טוענים להיות? ועוד סיבות שכאלה על מנת להקל על מצפוני.
בצומת השניה גם היה טרמפיסט חובש כיפה וטלית (האם רק חובשי כיפה תופסים טרמפים בשעות שכאלה?),אני כבר דהרתי עם הרמזור ותהיתי אולי לעצור לו או לא,אפילו לקחת אותו עד גדרה יועיל בוודאי אך במקום לבלום לחלוטין המשכתי הלאה.
בסופו של דבר הגעתי לטרמפיסט השלישי,ולמרבה המוזרות גם הוא חובש כיפה (האם זוהי התארגנות מוקדמת של ארגון הטרמפיסטים באיזורי?)
הפעם החלטתי לעצור לו,התברר שהוא זקוק לטרמפ לקריית מלאכי.
אמרתי לו להיכן מועדות פניי והוא לאחר מכן שאל אותי אם יש לי מספר שקלים לתת.
נפרדנו בשלום (הוא מפנה את מבטו מחלוני לכיוון התנועה ואני לוחץ על דוושת הגז וממשיך את נסיעתי לכיוון ביתי.
אני במהלך הנסיעה תהיתי לעצמי בנוגע למקרי הטרמפ הללו.
האם חשתי צער על זה שלא נתתי טרמפ ליהודי (שהרי במהלך הנסיעה חשבתי לעצמי על אותם יהודים ,ולא על אותם טרמפיסטים פלוניים)
האם היו לי גם רגשות אשמה לגבי ערבי מוסלמי ?
או שמא את חוסר מתן הטרמפ למוסלמי הייתי מתרץ ב-מחבל פוטנציאלי?
כל כך קל היה להשאיר אותם על הכביש.
"שמישהו אחר יתן להם טרמפ כבר,מדוע שאני אעשה זאת?"
מחשבות שכאלה בוודאי יכלו לעלות בראשי ,ואולי בעצם באמת עלו .
לקראת הטרמפ השני,אותו חובש כיפה בצומת שילר /בילו .מ
חשבתי לנסוע רוורס אליו ולאוספו,ואולי בעצם לבצע פרסה בגבעת ברנר.
אך הטעמים הרעים שעל פי דעתי אין אדם צריך לנוהג על פיהם (לנהוג בכביש ואם כבתור מנהגים ) הם אלו שבהם בחרתי הלילה,וכעת אני מתחרט על כך.
אגש למקלחת,אולי אצליח לטהר את התחושה הזאת של "הטומאה" ממני,שהרי השארתי יהודים בודדים על הכבישים המסוכנים .
אני עדיין תוהה לגבי אותה אפשרות של "לו היה זה מוסלמי מבקש טרמפ".
לילה טוב לכם.
חלומות מתוקים
| |
בוקר מוקדם
קמתי בשעה 4 וחצי בערך בבוקר.
הרבה זמן לפני זריחת השמש
*ברי סחרוף-ככה זה*
בלילות כאשר אני הולך לשירותים אינני טורח להדליק את האור,פשוט מנצל את חושי ומשתין.
מעולם לא אכזבוני חושיי,בעתיד אולי יעשו זאת אבל עד אז לא נתעמק בכך.
חלמתי שניסו לחטוף אותי ואת אחי הגדול כאשר חזרנו ממקום כלשהו.
החלום עצמו בלתי אפשרי,בדיוק כמו האפשרות שאהיה בשני גופות אחת הקשורה ובגוף אחר אשר חונק את אחד החוטפים וחוטף ממנו את מסכת החמצן שלו (כן למרבה הנוחות המכונית בה נהגו החוטפים יכולה לשמש גם ככלי תחבורה חללי)
זה היה מטריד נורא להתעורר ולהסתכל בחדר ולראות את "החוטפים" שלי.
מיד אמרי לא הגיוני והם נמוגו מראייתי החלומית.
אנשים עשויים היו למצוא יותר אושר לו היו טורחים לפרק את המחשבות של הצער וקנאה ונותנים לעצמם להרפות מהן
בוקר טוב לכולם.
במיוחד לאלה הרדופים מחשבות בשעות לא שעות.
| |
ריצת בוקר או לחילופין 25:32:81 דקות
רצף של Depeche Mode
לבלות לילה בשיחה נעימה
לחכות לשבב האור המתאים.
להגיד שלום ולצאת לריצה
לנשום מחדש את העולם שבו אני חיי.
זיעה מצטרפת לזיעה שקדמה לה
מעבר בין גדרות לבניה,והכל דרך הפרדסים
תענוג
לחתום לו על האוטו שהייתי אצלו ואת השעה שבה הגעתי אליו.
הריצה מסתיימת
כלבים לידי בורחים כאשר אני משיב להם מבט.
כבר לא כאלה מאיימים אחרי הריצה.
הריצה סיפקה לי את כל מה שדרוש.
גוף שדורש לפרוק את המעט שנותר -בהנחה ונותר משהו.
אם בריצה ואם בבעיטה בכלב שיעיז לתקוע ניבים בי.
כלבים גדולים בורחים בריצה כאשר עובר אני על ידם עם מבט של ריצה.
הקטנים,חח לא היה להם סיכוי בכלל .
אני לא בועט פשוט ממשיך לרוץ.
כדאי לא להרוס את הגרוב שלי.
נהנה מהשתיקה שלי ושל העולם כאשר אני עם הMP3
אני וכפות הרגליים פעילים .
זהו נגמר.
| |
ברוגע יחסי
עשרות שכיבות שמיכה
דופק מואץ לרגע
הופעה למול העיניים.
תוהה לעצמי אם בקהל נמצאת הפרח שבגני.
צריך למצוא חיוך שלא נמוג במילותיי.
צופה ושומע,רואה שבסיום שיחה יעשה לה רק טוב.
אני לא מקור לסיוטים זאת אני יודע.
זיעה מכסה על כל שריריי.
אל יווני היא קוראת לי בעירומי .
זיעה מכסה על הכל מלבד על ליבי.
בתום שיחה הכל נמוג,מילות פרידה קלות והולכים מפה.
אני מצפה ליותר רגש מכפי שאכן יוצא.
כנראה וזה רמז למשהו.
עיניי תמיד מטיילות ומחפשות במה להתמקד בחדרי הנעים.
רוח קרירה מן החוץ עוברת ומצננת את זיעתי.
עיניים מטיילות מלטפות את החפצים באהבה של מוצא ויוצר.
שמשות וחיוכים אין קץ החפצים כאן ראו.
והנה רק היום סידרתי שוב את חדרי,איך הוא מקסים כאשר הוא נקי.
כמעט ואפשר לחשוב שהדבר קורה באופן קבע.
מחסור במטרידים ומטרידות
חושב על שליחות נמצאת כנראה בחוצה לארץ.
ותשוקה ללימודים לא פוסקת עדיין.
עבודה מצפה לי בימים הקרובים.
וזוג עיניים כחולות שאוהבות אותי עד אין קץ ומצפה לי'ב בתקווה ובפחד איך להתמודד עם חסרוני.
ספרים אין ספור בחדר,ממתיקים את התחושה .
נהנה מהשתיקה,מקווה לראות ילדים קטנים בכיתה ז מטיילים בחוץ משחקים אותה "גדולים" מטיילים ברחובות הישוב באמונה שהם הכי גדולים ושהלילות בטוחים .
כאשר הייתי קטן הייתי כמעט וקורבן לתקיפה ואולי בעצם גם לשוד.
אני לא יודע מי מלבדי מכיר את הסיפור.
אבל בעצם לא נראה לי שמישהו מודע לסיפור הזה,אפילו לא היא שהייתה ליבי שלי לתקופה מסויימת.
אשמח לדעת מי יודע את הסוד הזה.
הוורידים בגופי בולטים,גורמים לי להיראות מחוטב ושרירי.
דק ואתלטי.
מעניין אם הקור יהפוך אותי לשמנמן כפי השחום הופך אותי לשרירי במיוחד.
עורקים בולטים שיגרמו לכל אחות במד"א שלוקחת דם לפתוח עיניים בתאווה.
ערפדית ממש.
יש לי סירטונים של יותר מידי דברים עד שהזכרונות שלי מעורפלים במעשים שעשיתי ומעשים שראיתי.
עירפול חושים שמעלים את כל החודשים.
צופה בפנטזיית חול,אשר בה מציירים את כל מה שעולה בדמיון .
קווים פשוטים משיכת יד והנה לך ציפור שלום.
קור בלילה,צמרמורת קלה.
חיוך של רוגע קל.
עצימת עיניים לרווחה.
לקבל על עצמי את כל הקור שישנו כאן.
הייתי רוצה מישהי לחלוק עימה את התחושה הזאת.
מרעיבו משביעו ,משביעו מרעיבו.
לעת לילה כולם בולטים יותר,רוגע לעומת חוסר שלווה.
עוד מעט יגיע אור הבוקר.
ואני אצא למוות הקטן,על מנת לחזור חיי מכפי שהייתי לפני שעה.
באמירת ביי פשוטה אתה יכול לשמוע את מה שלא יכולת לראות.
הכל משתנה.
במיוחד אני בלילות,ב-לבד שלי.
| |
עיוור צבעים אנוכי
*Counting Crows - Another Horsedreamer's Blues*
אני יושב בחדר,בחדר הזה שבו אני מבלה שעות נהדרות ומתוקות.
החדר הזה,שרווי רגעים בעלי משמעות עצומה בחיי.
בחדר שבו אני שומע את נעימת חיי מלווה בכל פעימה ופעימה.
ואני רץ,רץ אל תוך הלילה.
שבכל רגע אני עשוי לתת לרגליי להתמוטט אך בוחר להמשיך במקום.
זוהי שעת לילה,וזוהי השעה שבה אני הכי אני שרק אפשר.
רק בלילה אני מרגיש בטוח באמת,משום שהוא מכסה על הכל,לא רק על הפחדים אלא על כל הסיבות לפחד.
רוח קרירה שאני נושם לקירבי ,מתענג לרגע.
"ובכן יום הולדת שמח לך יקירתי:)"
נועה שמה,והיא מתל אביב,אורחת רגעית בבית משפחתי.
מועדון רוטרי שמעודד להמון דברים.
יפייפיה בת 22 ,מי יודע...
אם כן,אצחק קצת לפני הכל.
מזכירה את אור קצת במראה שלה.
לילות קרים,לב אמיתי.
האם תזכרי את לקחי העבר?
האם תזכרי שבחורף הלב חם?
| |
מילות צבא
רק הלכת למספר שבתות,לא יותר מכך.
לאחרונה אנשים לא נמצאים בשום מקום וזה מפריע לי.
צריך לקבל שוב מספרי טלפון של אנשים,פשוט על מנת לשמוע עוד קולות מלבד את קולו של הבוס שלי *נורא אל נורא*
זה לחזור הביתה בשעה 4:20 מפלמחים,אחרי שנפרדתי מזינגר לתקופת מה.
הצבא לוקח את כולם בסופו של דבר (כמובן שבשלב מסויים הוא יורק אותם כמו שיורקים מאכלים מגעילים).
קצת אורפנד לנד מרגיע אותי.
הזריחה מתקרבת כל רגע.
אני תוהה אם להתקשר אליה,להעיר אותה.
חוזר מספר חודשים אחורה בזמן,תשוקות שונות.
שוב תוהה לעצמי אם יש משהו נעים יותר מלחבק מישהי שאני אוהב בלילה קר.
יהיו נשים רבות בחיי, מעניין אם חלק מהן יצליח להשתוות או להתעלות על שהיה לי כבר.
אני חושב שבהחלט הגיעה השעה לנסות.
סולו של אורגנית,נעים באוזניים.
אלוהים ער בשעת המתנקש?
הייתי מעוניין לדעת אם כן או שמא עייף הוא.
/*שבע-ריקוד הנביא*
זהו ריקוד שגורם לכל הגוף להתקיים באקסטאזה מיוחדת ביותר.
ומחר יש לי אורחות שאינני מכיר,ומן הראוי שאת חדרי אנקה עבורן.
אבל אין לי זין להתחיל לעשות זאת.
שתי בחורות יפות,מלוות בבחור בשם דור.
אחת יעל והשניה אלה .
כמובן שלאחת יש חבר.
זה מצחיק לראות שהתשוקה לא חומקת מכאלה שאין רצון/סיכוי אליהם.
עיניים נעצמות מעצמן,להמשיך עוד רגע אחד קליל.
רציתי לשמוע קול שר כאשר הייתי על יד החוף,להזכיר לי חיבוק על חוף ושירה מתוקה.
אולי אשמע שוב את הקול שר.
מים הים חמים,דוחים אותי מאליהם.
איזה גועל,מים חמים שאינם מרעננים כלל.
כאילו העולם כולו שפך את הביוב החם אל תוך הים בזאת השניה.
או בעצם האפשרות היותר הגיונית-המים התחממו במהלך החום הנוראי של היום .
מתפלל אל אלוה,אין כלום מלבד הקיום.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
