*Trans Sib Orch f/ Metallica-Carol Of The Bells*

עם עיניים בספר אני מעביר את הנסיעה,קורא וגומע את המילים הללו שבו נכתבו.

תמיד נהנתי מספרים שבהם ישנם משלים וסיפורים שמחזקים אותך.

הנסיעה נמשכת,חולפת ועיניי מתעמקות סיפור שיש בו את היכולת לגרום לליבך לבקש לפרוץ מבעד לחזה.

הקילומטרים זורמים תחת הרגליים באין מודע לקורה סביב.

וכעבור חמישים דקות שנראו כדקות בודדות הגעתי לירושלים,העיר שתמיד מושכת אותי אליה,לטייל ברחובותיה ולנשום עברה המקיף מכל עבר.הלב פועם בניגון שונה ברחובתיה.

והנה אני כבר תוך מספר שניות באוטובוס נוסף אל העיר העתיקה,אל הכותל.

אני מביט,מתרשם בכל רגע,נדהם מהמקיף אותי,

*Rock You Like a Hurricane-Scorpions*

הקמטים בעיני אנשי ירושלים שונים בעיניי מאשר הקמטים בעיני שאר האנשים,משהו שאני לא מסוגל להניח עליו את האצבע ולסמנו בבהירות.

אני כבר לומד את העיר דרך הנסיעה בה,בהולכי בה והכרת רחובותיה,סימטותיה.

*תמונה אימפרסיוניסטית*

אני מטייל ברחבת הכותל,נדהם מן ההערב רב הזה שסובב אותי,מקהילות כה רבות,מגוונות כל כך.

נושם את האוויר,חש אחרת כשמשב רוח קריר ונטול לחות,טהור עוטף אותי ומעניק תחושה של שטיפת פנים טובה.

תוך כדי אני מביט,רואה את הנחמן מאומן שתמיד מעלה חיוך וצחוק בשירתו ופועלו .

הטקס מתחיל,הסיבה העיקרית לבואי אותו יום ולא בכל מועד אחר.

טקס ההשבעה לחברי הטוב ריציו.

והקהל מסתיר,כי המקום אינו ערוך לקהל כה עצום שמנסה לראות חת אחת גדולה.

ורק בתום הטקס עצמו אני חש פעיל,בזמן שירת ההמנון הלאומי שלנו,התקווה.

ואני כבתור החייל שאני,שתמיד ממהר להיפרד מהמדים,להורידם בזריזות כי המגע לא נעים וצורב בחלק מהזמן.

חש גאווה שכזו,עם כומתה על ראשי עומד יציב,שר את ההמנון,ומביט בכותל בית מקדשנו.

וחש שבאלו הדברים העם מתאחד סביב.

ובמחשבותיי עלה הציטוט-"הר הבית בידינו."

שישוב אלינו בקרוב.

ובאותם רגעים באמת חשתי גאווה על שהתגייסתי,למרות שהתפקיד שלי בצבא הינו כלום שבכלום.

בת שנות אלפיים נאמר,קצת זקנה אבל עדיין יכולה לבעוט:)

מזל טוב לכל הנשבעים אתמול.

לך על שהגעת לגיל 19

ולך על שהיום הייתה ההשבעה שלך בכותל.

אני מניח שזהו הצד המעשי בי שהחליט לחשוף את התחושה שמצאתי לעצמי מישהי.

שהחליט לומר בצורה של התחייבות בכתב,בפרסום המחשבה שהנה אני מתחייב אליה.

למרות שאני לא בטוח אפילו לרגע שאכן מעבר לתחושה יש הבטחה.

כנראה שחלק מההחלטה לומר את זה בצורה כזו שלא מותירה לי את האפשרות לשחק ולהתפתל ,לעקל את המציאות.

עוד דרך אני מניח למנוע מאדם לעשות שגיאות,כמו להעיז לחשוב על אחרות בזמן שהוא צריך לכוון את עצמו לאחת מסויימת.

אני מניח שהדבר דומה לאדם שדחה וביטלאת כל האפשרויות שעמדו בפניו,כי ראה אחת שרצה להתמיד בה,לשרוף גשרים מה שנקרא.

ידעתי שכל עוד לא אומר בראש גלוי,אתנהג עם הבנות כאילו לא היה דבר.

אבל עכשיו אני מחוייב להתנהג בהתאם למצב,למה שהן יודעות עליי.

וזה רק יועיל אני מאמין.

להציל את עצמך,מעצמך.

32,223 דרך אגב

ועלה בדעתי....

שהחיסרון היחד שעולה בדעתי לגבי כך שאיכפת לך נורא ממישהו,הוא העצב בכך שלא תפגוש בו

אני מעריך יותר את הבחורות שלא ישכבו איתי בפגישה הראשונה,כך חשפתי בפניה את תחושותיי לאחר שהגענו כבר למאין דייט שלישי שלנו.

דייט שבו בדרך כלל כבר הייתי אחרי לפחות שני דייטים שבהם כבר שכבתי עם הבחורה.

ולשם שינוי זה לא מפריע לי,ואני אפילו מחייך יותר בזכות זה.

מאפשר לי להתעמק יותר במילים מאשר בבשר,ואולי אפילו המערכת יחסים הזאת תעזור לי להתחיל בצעדים להתפתחות ,להתבגרות.

שזוהי חלק ממטרתה הסופית של יחסים.

הלילה מגיע לקיצו,אני מחייך חיוך קטןשל אושר וטעם שפתיה עדיין בפי.

עדיין יכול לחוש את מגע  אצבעותיה על צווארי,מחליקות מטה אל עמוד שדרתי.

טוב לי ללמוד אותה,לחייך אותה.

להיות שמח איתה

יודע שאפשר לחבק בכל שעה.

*בדרך המלך אל הגיהנום* היא אומרת שהתייחסות שלי לאנשים היא כאל חבריי הטובים ביותר,כמשפחה.

ואני מחייך לעצמי בשמחה שקטה שכזו,כי אני רואה בזה מחמאה עצומה.

 יודע שלא כולם כאלה,ושזהו חיסרון באלו שאינם נוהגים כמוני.

 ני יושב בחדרי,ואבי יושב איתי ושנינו משוחחים,על אה ודע,ואולי סתם צוחקים על רוסים ועוד עדות בשביל הצחוק.

 אבל בעיקר בשביל לומר דה:) .

*וקטובר*

משוחחים על חיים,על מה שבעצם הורים שוחחו עליו עם ילדיהם יותר בעבר,לפני שהילדים היו מנותקים כל כך מההורים,

פני שגדלו על ידי בית ספר,תיכון,צבא וחיים מקצועיים.

 כשעוד היה מפגש ודו שיח בין השניים. לשנינו אהבה מיוחדת לצילום,למצלמה,למנגון ולאור שנתפס ונהפך לתמונה שעתידה להיזכר ביתר שאת בראש.

"וקטובר הטוב עומד להתחיל, מכיוון נהר,הכל רגיל"

המזגן דולק לשם שינוי ,מעניק לי תחושה נעימה של נמנום ושלווה ,ככה זה הקור והשפעתיו עליי,משיבות אותי לאיזון.

הוא אוחז במצלמה שלנו,שהיא שלי שלו,ובעיקר יושבת אצלי.

מצלם,מחייך מביט בי בחיוך של אב שמתגאה בבנו,וזה עושה הכי חם בלב שבעולם לדעת שכך גרמתי לאבי לחוש.

אין הרבה דברים יותר טובים בעיניי מאשר ערבי משפחה,משכאלה שבהם הקשר מתהדק כמו חיבוק עוטף,מותיר משקעים של אהבה וצחוק באוויר.

ויותר מכך,זכרונות לעלות ולהרהר בהם בעתיד שאינו נמנע,כואב. ולחייך באהבה.

אני ואבי תמיד היינו דומים נורא,אולי בגלל זה אמי מתבלבלת לפעמים וקוראת לי בשמו של אבי.

משהו באופי וניצוץ בעיניים."שנינו קמים,רופא ערבי,זמר יהודי. מתחבקים והולכים" אני חש את הגשם הולך ומתקרב,משיב לי את הלילות ההם שאין זיעה שמקורה בלחות.

אני רואה בסופ"ש הזה עוד נקודה של אור בחיי,שנכון לרגע זה ,נראים לי כמו המשכיות ארוכה של שמחה ואושר.

 שבת שלום יקרים שלי.