|
סופר כוכבים המצלמה מכוונת אל הרקיע,יושבת על דורגל וכל התנאים מוכנים. כוכבים בשמיים,אולי עשרה ניתנים לראיה כבר עכשיו ובטח מליונים מוסתרים מפניי בגלל אורם שאיני מצליח לקלוט סתם כך.
אני יושב על הכיסא הפלסטיק,הוא יציב וקריר למגע עורי בשניות הראשונות שלי עליו. כמעט ואיני מקדיש תשומת לב למצלמה אלא רק בעיקר לרוגע השרור מסביבי,הרוגע שיש כל יום חמישי באיזור. כשעה לפני שכל בני הנוער יוצאים לנצל את סוף השבוע המוארך שלהם. לחיצת כפתור,קליק צמצם נפתח ומאפשר לאור לחדור על מנת להיקלט בחיישנים של המצלמה. עולם ומלאו משתנה עד לסגירת הצמצם ,היו אלה רק שלושים שניות אבל דברים משתנים כה מהר שקשה לשים לב לעיתים למתי בדיוק קרה השינוי.
אני לא פוחד מהמחר,למרות שהוריי מפחדים מהמוות. תהילת עולם מחכה לי,באחד מהגורלות שעדיין לא בחרתי. *Crash Test Dummies-Mmm Mmm Mmm Mmm* עיניים עייפות,ממאמץ יתר ומצפייה באשליות מתפוצצות לבסוף. כעס שמרשה לעצמו אחרי חודשים רבים פורקן. קללות שלא מזהים אותן כתואמות לאופיי,Fuck it. ואם הלב שלי לא היה כה רגיש לצרכים שלכם,האם הייתם שמים לב בכלל?
ויום שכולו כפרה מתקרב,ואני לשם שינוי לא דואג מחטאיי. לא משום שאינו חושב חטאתי,פשוט כי כבר כיפרתי במעשיי על חטאי,ואשוב לעשות זאת שנים עד מותי.
כולם מוטרדים מינית,כולם עברו הטרדה,כולם ביצעו הטרדה. אתם פשוט מטרידים אותי..
שאלה רטורית:"את יודעת מה אני שונא?" תשובה מידית "בני אנוש,אותם אני שונא." המשך לתשובה: "הם הכי גרועים"
*עוזי חיטמן-עכשיו התור לאהבה* אם ישנו אדם בכוכב הזה שלא היכרתי ועליו אני אדמע בכל פעם שאשמע משיריו או אשמע עליו,יהיה זה עוזי חיטמן,שילדותי ועתידי רווים בו.
רצנו כמו מטורפים,ולא ידענו בשביל מה לב שבור,בו סדקים ודוקר בנשמה עכשיו אנחנו עייפים ומכסים במה שבה את ראשך הניחי על כתיפי עכשיו התור לאהבה.
| |
ולפעמים פרידות אינן כואבות כפי שחשבת סטיב ואי מנגן בגיטרה כמו שאחרים נושמים כך נדמה. אני סוחב את עצמי על עייפות שלא נעלמת,העיניים חשות כאילו בכל רגע יעצמו ולא יפתחו שוב. משחק משחקי מחשב שוב,זה מבדר ומעבר את הזמן ,להגיע לשיאים אישיים חדשים. ולטאת נטוויזין שבוהה בי בכל שעות היממה. מחליף מבטים עם עצמי בראי,רואה עיגולים שחורים שמתחילים להופיע סביב ארובות עיניי. הגוף מתרגל שוב לעבודה קשה,ושוב ההתערבות שלי עם עצמי לגביה מוכיחה את עצמה. אני לועס עוד קיסם,קצת מנקה שיניים והרבה מרסק אותם עד דק. וחזרה לפרושיאנטה. הטלוויזה מוכיחה שאין בה כלום מעבר לשעות ריקות של מסך ריק ממוסר. ומקומות ועבודות שיש להכיר ולעשות.
לפעמים התשוקה יחידה של אדם היא לטבול רגליו בים ולצפות בגלים סוחפים אותו לתוך מחשבות ועולם חדשים
המחשבות מרחפות בין ריחות של נאדים גועליים ובין ריחות של פרדסים שאוויר הסתו עושה אותם מפתים פי עשרה.
ושוב אני יושב עירום על כסאי,באור של מנורה ומחזיק את עצמי מלהירדם בישיבה שתפגע בי .
שלוש מחשבות,שמטיילות בראש. גיטרה מרגיעה ומצלמה מרחפת מעל.
סיימנו היום קטגוריה של אדם מסויים כפי הנראה,מי יודע אולי נשוב לכך.
אמר השועל לנסיך הקטן שעל מנת להיות חבר צריך לקשור קשרים. אני מניח שהקשר הזה נפרם עד דק ונקרע היום לחלוטין.
מעניין מה הייתה השושנה אומרת.
| |
ושוב נסוב תלמיד אל בית מדרשו *הפס קול של ארמגדון* השבוע הזה הביא איתו המון דברים נפלאים ונהדרים. גשם,לימודים בנוגע לג'אגלינג ואימונים. והיום אחרי יותר מארבעה חודשים,שיעור תלמוד . אומנם היה זה חומר שלמדתי מזמן עדיין ישב היטב בראשי,הכל נראה ערוך וסדור בראשי . לפעמים כל מה שדרוש על מנת להשתחרר מאדם שעשה לך לעיתים קרובות רע ולעיתים רחוקות רע*Steven Tyler*-Animal Crackers*
אז עשיתי שיעורים והרגשתי שונה כשפגשתי חברים ,שעד לפני שנה אני הייתי בוגר לעתיד של תיכון על שם יוסף חיים ברנר והם בני שכבות נמוכות יותר,מי'א ועד ט. והרגשתי שייך,וכעת אני מביט מעליהם כשהם מבטים מעלה לפגוש את מבטי,לא בגלל הגובה אלא בגלל המקום שבו אני נמצא. השטויות שהם עושים כבר מצחיקים פחות. כמו ארנב צלוב על עץ ומלחמת עוגות במקום זריקות של בלוני מים מהכיתות. זה שונה,אתה ממוקם בנקודה שונה בחייך,בעוד שהדאגות שלך כוללות עבודה,צבא,חובות אישיים ועוד. והם,הדאגה הכי גדולה זה מתי נלמד נהיגה ומה יהיה החומר לבחינה?,האם המורה יאפשר לי לעשות מועד ב'.
אלו נקודות חיים שונות שמפרידות אותנו אחד מהשני,לשבת בדשא ולחפש את בני השכבה שלי מסביב ולגלות שוב ושוב שלא אתקל בהם שוב,לא כאן לפחות. זה מעציב ,כמעט עד דמעות,כי המקום ההוא איחד אותנו ל4 שנים ברמות שונות.
ארצה לשוב ולהיפגש עימם בעתידי.
לחצתי את ידו,כבוגר של המסלול שלימד,וילמד במשך שנים רבות. עם מאיות להוכיח את הקשבתי והבנתי בשיעורים,ועם ניצוץ בעיניים ברצון ללמוד מחדש תחת מילותיו המכוונות. "למקום שאני אוהב לשם רגליי מובילות אותי" נדרש שיעור ישן על מנת לשוב ולבעור באותו ניצוץ שלא יכבה לעולם.
הרבי שלי,מורי ומלמדי,שלימד אותי מהי רוח חסד וחדוות לימוד. תודהלך,תלמידך.
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
27/9/2006 15:19
בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי, בית ספר, דברים מן העבר שרודפים אותי, חומר למחשבה&catdesc=אימרה שאומרת הכל, יום טוב, מאושר, מחשבות, משונה ועצוב, מתרגש, נחמות אישיות, שיחות עם אנשים
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
מילים "יש לך מבט בעיניים,תמים כזה,קצת עצוב,צוחק הרבה.. שבא לחבק המון."
כך היא אמרה לי בלילה.
מספר דקות לאחר מכן צילמתי את פני,מי יודע אולי עוד מישהו יבחין במה שהיא ראתה בי.
את נהדרת שתדעי:)
| |
שלושה כדורים אמרת? מאז ומתמיד הייתי מוכשר בלמידה,לעיתים מהר מרבים ולעיתים רץ הרבה מעבר לצפוי. במשך חיי הקצרים /ארוכים (אחרי הכל כמעט 19 שנה זהו זמן די ארוך בחיי בן אדם) קרה לי שלמדתי דברים רבים במהירות רבה כמו איך לרוץ כאשר בקושי יצא לי לתרגל זחילות (דבר שאני פיציתי עליו לא מעט בשנתיים האחרונות בכושר קרבי). למדתי מהר נורא איך לחפש מידע ואיך להתמודד עם כאב ברמות מסויימות,הדבר לא פעם היה לעוכרי אבל הועיל לי רבות. פצע חדש בברך ,כמה זמן עבר מאז שנפצעתי שם. פרפרתי באדמה בזמן שרצתי בסיבוב בזמן קצר מידי,ממש כמו צלחת של אופנוע.
אז למדתי לבצע להטוטים עם שלושה כדורים ועם צלחת מגניבה. וחזרתי לעשות דברים שלא ידעתי שאני עדיין זוכר לעשות כמו להקפיתץ כדורגל במשך מספר שניות (עשרים בערך )
בקיצור,כאשר לא לומדים הרבה זמן הראש פשוט נתפס לפרטים הראשונים שהוא יכול ללמוד.
אז הנה ,אני פה משפור יותר משהייתי. השופרא דשופרא
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
26/9/2006 20:41
בקטגוריות אופטימי, אימוני כושר קרבי-אסא מלך, בתחושה של חורף, דברים טובים שבאים בהפתעה, התחלה, יום טוב, מאושר, מחשבות, מצחיק לי, מתרגש
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סבא איוב השוטה התלוי הפוך ב-26/9/2006 23:48
|
לדף הבא
דפים:
|