ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

בעוד חודש אני מגיע לנקודת זמן מאוד מיוחדת בחיים.

בעוד חודש אני אמור להשתחרר בתום 3 שנות שירות צבאי.

בעיקרון חתמתי על הטופס שהגישו לי לפני כחודש - וחתמתי קבע

לשנה, אך דווקא עכשיו כשאני יודע שבעוד חודש - כל כך מהר הזמן

עובר, אני יכולתי ועדיין יכול להיות אזרח, מתעוררות התלבטויות וספקות

מעטים - האם עשיתי את הצעד הנכון? האם ללכת באמת על עוד שנה

בצבא? ואולי, אולי לחזור בי ולפוצץ את העסקה?

אני לא יכול לומר שסבלתי שלוש שנים בצבא, כמו שרבים אחרים כותבים

ומלינים. באמת, שהצבא היה עבורי בית שני ופגשתי המון אנשים

שמאוד נהניתי להיות בחברתם ולעבוד איתם (גם אם בין כל הצעקות והעצבים

שלי לא תמיד ראו את זה עליי). אני דיי אוהב את המערכת הצבאית -

אוהב את הסמכויות שיש לי בתפקיד, אוהב את התפקיד שבו יוצא לי

לפגוש אנשים שכל אחד הוא עולם ומלואו עם סיפור חיים שלם שהוא נושא

על כתפיו ובסוף אני זה שבכוחו לעזור להם להמשך השירות.

משרת בתנאים נוחים מאוד, לא יכול להתלונן.

מצד שני, מרגיש שאולי יכולתי למצוא משהו מרתק יותר מבחינת עבודה.

עבודה שמולידה כל יום משהו חדש, ולא משהו כל כך סגור ושגרתי כמו כל

שבוע שחולף בצבא. מרגיש שאולי יכולתי גם להשיג עבודה עם שכר גבוה יותר.

האם אני רוצה להיות במערכת שבה הכל חובה בגדר "פקודה" ולא תמיד

אפשר לנצח בויכוח. האם אני רוצה להיות במערכת שבה כל בעיה כמעט

נפתרת במשפט ובעונש. האם אני רוצה להיות במערכת שכמעט כל מי

ששירת איתי לאורך כמעט השלוש שנים הללו, החברים ביומיום בבסיס,

הם עצמם משתחררים. האם אני רוצה להמשיך במערכת שלא באמת

אפשר לסמוך על אחרים. שמילה זה לא באמת מילה במערכת הזו

אלא אם כן היא נכתבה, הודפסה והוחתמה הן ידנית והן עם חותמת.

תוהה - האם אצליח להשלים עוד שנה בצבא?

נוטה ללכת על הקבע, זה ברור. הייתי אומר כרגע תחושה של 70 נגד 30 אחוזים.

אבל למה עכשיו מתעוררות ספקות? הרי שהייתי בטוח בעצמי כל כך...

הרגשה מוזרה.