אזרחי ישראל,
בעוד שעות אחדות תסתיים שנת 2009 ותצא לדרך שנת 2010.
סיכומה של שנת 2009 הינו סיכום של עשור שלם שבו חווינו כפרט,
כעם, כעולם גלובלי בכוכב שבו אנו חיים, אינספור חוויות - מהטובות
והנעימות ביותר ועד המזעזעות והמצמררות שנראה כאילו הגיעו
מתסריט של סרט אימה איום ונורא.
קל יותר יהיה, ומעניין יותר - להתמקד במה שעברנו במדינת ישראל,
היא-ביתנו אם זה בשנה החולפת ובין אם זה בעשור כולו.
במדינה שאינה גועשת וסוערת מבחינה פוליטית וכללי המשחק בה לא מופרים
לעיתים תכופות, תקין שהיו מתחלפים בעשור הזה 2 ראשי מדינה.
אך בישראל כמו בישראל, התחלפו לנו פי שתיים, ארבעה ראשי ממשלה:
ברק, שרון, אולמרט והיום נתניהו.
המפה הפוליטית בתום העשור הזה השתנתה באופן בלתי ייאמן מכפי
שהייתה בתחילתו.
האידיאולוגיה אינה כבר חלק מרכזי בשם המשחק הזה.
המעמד, הכוח, המותרות הם אלו המכתיבים היום את אלו הנחשבים
כמנהיגי המדינה והסובבים אותם במסגרות שלהם - אלו המפלגות.
בעשור הבא נותר לנו רק לשאוף לכך שחלק מכללי המשחק הפוליטי,
בעיקר כלל "האידיאולוגיה" - יחזור כפי שהיה בעבר ויהווה מרכיב
עיקרי במפלגות ובנבחרי הציבור שלנו - ומילה והבטחה יהיו מה שאמורים
להיות באמת.
היה זה ללא ספק עשור של לחימה בטרור.
בלי להזכיר את ה11 בספטמבר כמובן, ונפילת משטרו של סדאם חוסיין.
מדינת ישראל התמודדה עם אתגרים ביטחוניים מכיוונים שונים, חלקם
חדשניים - במשך 8 שנים לא נעצמו עיניהם של תושבי שדרות ויישובי
עוטף עזה, בגלל ירי הקסאמים הבלתי פוסק לשטחה של מדינת ישראל.
עמידתה של המדינה באתגרים הביטחוניים המורכבים והמסובכים
מעוררת הערכה רבה.
חומת מגן, עופרת יצוקה, היציאה מלבנון, מלחמת לבנון השנייה ופעולות
צבאיות נוספות הן סמל לכוחה ולחוסנה הן של מדינת ישראל וצבאה
והן של הנחישות שלנו כעם שלא מוותר על ביתו ועל זכותו לחיות כאן
במדינה יהודית וריבונית. לא נתקפל נוכח האיומים מצד אויבנו ושונאינו
הרוצים בהשמדתנו!
כולי תקווה כי לא יחלוף זמן רב נוסף עם צאתה לדרך של שנת 2010,
עד שתצליח ממשלת ישראל להחזיר את גלעד שליט הביתה.
חובה מוסרית זו תמשיך ללוות אותנו גם לעשור הבא וכל עוד
המשימה לא הושלמה. יש לעשות את מירב המאמצים, לקבל
את הויתורים הכואבים שיש לעשות ולהבין - כי ההזדמנות שגלעד
עודנו חי וכך ניתן גם שיחזור למשפחתו, היא הזדמנות שעלולה גם לחלוף.
חברה שידעה שכול כפי שידעה ותדע למרבה הצער, החברה הישראלית,
צריכה לעשות הכל כדי למנוע, כשניתן למנוע - ממשפחות נוספות
להצטרף למעגל האימים הזה.
זה היה עשור שלא היטיב עם השכבות החלשות.
הפכנו למדינה שמזכירה לא אחת כאילו מנהלים אותה גדולי המאפיה
האיטלקית. חוק נחשב בגדר המלצה, המצפון כבר אינו דבר הקיים
באלו היושבים על כסאות העור הנוחים במשרדי הממשלה, את משרד
האוצר מנהלים פקידים זוטרים ולא שר, וכשיש שר אוצר - הוא כבר
גונב מהקופה ונשלח לתא המאסר.
בעלי ההון הם שמכתיבים את סדר היום הכלכלי, החברתי, הסביבתי
וכמובן - הפוליטי.
ניצולי שואה המשיכו להתחנן לפקידי הממשלה שיעבירו להם את הכסף
השייך להם, וגם את התרופות שמחזיקות אותם עוד בחיים. כך גם
החולים הסופניים, וכך גם הנכים.
במרכז העשור עמד מהלך מדיני הסטורי, אמיץ וצודק -
פינוי גוש קטיף והליך ההתנתקות החד צדדית מרצועת עזה.
הויכוח עודנו נמשך אודות התהליך והמהלך והאם היה צודק ויעיל
או לא - והוא יימשך עוד שנים ארוכות.
זה לא היה עשור מוצלח כל כך למדינת ישראל. יש לקוות שנדע
שנים טובות יותר, איכותיות יותר ומאחדות יותר.
היו גם חוויות לחיוב שעוררו גם אם לרגע קצר, תחושת גאווה ושמחה -
מדליית זהב הסטורית באולימפיאדה, פרסי נובל למדענים שלנו בכימיה
ובפיזיקה, אסטרונאוט ישראלי ראשון בחלל - כמובן מבלי לשכוח גם
את הסוף הטראגי של התרסקות הקולומביה, אליפויות אירופה בכדורסל ועוד.
שנת 2010 צפויה להיות שנה של הכרעה בנושא הגרעין האיראני. על כך
אין ויכוחים - בין אם אתה מהימין או מהשמאל, דתי או חילוני. הסכנה
באיראן גרעינית מעוררת קונצנזוס חובק קצוות בחברה הישראלית ויש
לקבל בהבנה כל מהלך שישים לאיום הזה סוף.
במישור האישי, זה היה עשור של לא מעט התחלות חדשות לצד
סיומים של תקופות והרגלים רבים - בתחום הלימודים, התחביבים ועוד.
אני יכול לומר שאני נהניתי מאוד בעשור הזה ומקווה להמשיך להנות
גם בעשור הבא.
נאחל לשנה החדשה ולעשור הבא עימה, שנתחיל לחיות באמת במדינה
ובעולם טוב יותר - נקי יותר מבחינה אתית ומבחינה סביבתית, בטוח יותר -
צבאית ותחבורתית, אוהב יותר - עם שכנותינו ובין אחד לשני.
שתהיה שנה אזרחית מוצלחת לכל!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
