ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

לפני עשר שנים עשתה מדינת ישראל צעד מהחשובים בתולדותיה, צעד אמיץ בבגרותו ובשיקול הדעת שלו – והוציאה את כוחות צה"ל מלבנון.

קרוב ל-20 שנה שקעו כוחות צה"ל בבוץ הלבנוני, מאז מלחמת שלום הגליל – מהמלחמות הארוכות שידעה ישראל. מלחמה שלמעשה הסתיימה בעת יציאת צה"ל מלבנון.

יש המבקרים עד עצם היום הזה את המעשה שהוביל רה"מ דאז, אהוד ברק.

יגידו שישראל ברחה עם הזנב בין הרגליים מלבנון. יש שיאמרו מהלך פחדני.

ואני אומר – מהלך מציל חיים.

במהלך כל שנות השהייה בלבנון, ספג צה"ל ויחד איתו, החברה הישראלית כולה, מכות קשות עת נפגעו חיילים רבים במערכה – רבים אף שילמו במחיר חייהם.

מאז נסוג צה"ל מלבנון, הצליחה ישראל לשמור על גבולותיה הצפוניים ועל השקט עד למלחמת לבנון השנייה. גם לאחריה, לאחר שלושה שבועות של לחימה – ועד עצם היום הזה, מתקיימים בצפון הארץ חיים תקינים, נורמליים, חיי שיגרה.

כפי שאין צורך בשהיית קבע של כוחות צה"ל בתוך רצועת עזה, כך אין צורך בשהיית קבע של כוחות צה"ל בשטח לבנון.

צה"ל יודע לתת מענה ביטחוני לאזרחיו מתוך שטח המדינה ובעת הצורך לחדור לשטח האויב, לבצע את הפעולות הנדרשות ולחזור הביתה בשלום.

בדרך זו, מוקטנת הסכנה לפגיעה בכוחותינו בצורה מירבית – ושמירה על חיי חיילי צה"ל הינה מראשוני העדיפויות שלנו כחברה אחראית, מוסרית ואשר דואגת לילדיה.

יש שימשיכו להתווכח על היציאה מלבנון עוד שנים ארוכות, כשם שהויכוח על צדקת תכנית ההתנתקות או מלחמת לבנון השנייה – ימשיכו גם הם עוד שנים ארוכות.