אזרחי ישראל,
היום אנו מציינים את יום השנה הרביעית, מאז נחטף ע"י מחבלי החמאס אל תוך רצועת עזה, החייל גלעד שליט, לוחם בצבא ההגנה לישראל.
ארבע שנים חלפו ותקוותינו לראות את גלעד בחזרה בבית, נותרו בעינן, ללא התקדמות במשא ומתן לשחרורו.
גלעד בחיים, והעובדה הזו חייבת להמריץ אותנו שלא לוותר.
לפעול וללחוץ על אלו שמחזיקים בו, להגיע להסכם פשרה מול ממשלת ישראל ותמורת שחרור אסירים ביטחוניים, לשחרר את גלעד לחופשי.
ממשלת ישראל תשחרר אסירים ביטחוניים, גם עם דם על הידיים, תמורת החזרתו של גלעד הביתה. אין ברירה אחרת.
האנשים שקוראים שלא להוציא לפועל עסקה שכזו, כנראה שלא חשבו מה היו רוצים שיקרה, אם היו במקומם של אביבה ונועם שליט, הוריו של גלעד, שמחכים לבן החייל שיחזור הביתה – כבר ארבע שנים.
איש לא נמצא בנעליים של בני משפחת שליט. איש לא מרגיש באמת את הכאב על הילד החטוף, את החלל הריק שהותירה היעדרותו של גלעד מבית הוריו, את הגעגועים, הדאגה. לאיש אין זכות למנוע או להגיד למקבלי ההחלטות – שלא להוציא עסקה לפועל.
מדינת ישראל כשלה במערכה הזו. הכישלון החל עם הצלחת המחבלים לחטוף חייל צה"ל, למרות מקרים בעבר ולמרות הפקת הלקחים שכשלה במבחן המציאות.
הכישלון נמשך והעמיק ככל שחלף הזמן וגלעד טרם שב הביתה.
מלוא האחריות איננה מוטלת רק על מדינת ישראל. היא מוטלת גם על חוטפיו, והנהגת חמאס – שלמרות התגמשות ישראל במו"מ שהתנהל בסיוע מתווך גרמני, הם העדיפו לשחק משחק ציני ברגשותיה של המשפחה, ובכאבה של אומה שלמה – ולא היו מוכנים להתפשר במעט, בדרישותיהם המנופחות.
ארבע שנים חלפו, זה הוא זמן ארוך שלא ניתן לאמוד כיצד הרגיש הזמן מבחינתו של גלעד. ארבע שנים הוא יושב כלוא, מנותק מהמציאות, ללא ביקורים וללא קבלת מסרים ממשפחתו – וזה בלתי נתפס.
למדינת ישראל לא נותרו ברירות רבות. עלינו להזדרז ולהעמיק את הלחצים כדי להביא לשחרורו של גלעד מן השבי. בעבר, נמנעה ישראל מלהתנות את שחרורו של גלעד בתהליך המדיני. היום, אין דרך אחרת. חובתנו המוסרית היא להתנות כל מהלך מדיני בערוץ הפלסטיני – בשחרורו של גלעד שליט בתמורה לשחרור אסירים ביטחוניים כפי שהסכימה עליהם ממשלת ישראל בפעם האחרונה, לפני שהחליטו החוטפים לנפץ את העסקה.
הקלות במצור, קיום מגעים מדיניים חייבים להיות תוצאה של התקדמות לשחרורו של גלעד שליט.
אני קורא למנהיגי העולם החופשי לזכור את גלעד שליט – לשים אותו על סדר היום הבינלאומי, להפעיל לחצים ולבצע מהלכים שיקדמו את שחרורו בהקדם.
הצעדה של משפחת שליט שתצא לדרך בעוד יומיים ברחבי הארץ ועד ירושלים, הוא מעשה מחאה לגיטימי, כואב ומובן מאוד. ההחלטה של הוריו של גלעד, להקים אוהל מחאה בו ישהו עד שיוחזר הביתה – היא החלטה מרגשת מאוד וכולנו מחבקים אותם ומאחלים להם שלא יצטרכו לשהות באוהל הזה, זמן רב.
מדינת ישראל הוכיחה לא אחת, כי חובה המוסרי להחזיר הביתה חיילים שנלקחו בשבי בידי האויב, לא נעלם ולו לרגע אחד מסדר היום הלאומי. עלינו להבטיח שלא נחזור על טעויות העבר ושמקרה רון ארד – לעולם לא יחזור.
אזרחי ישראל,
כוחה של מדינת ישראל אל מול אויביה, אינו נמצא רק ביכולותיה הצבאיות ובניסיונה העשיר. היחס הלאומי שאנו מקדישים לחיי כל אדם בין אם הוא אזרח ובין אם הוא חייל, מבדיל אותנו מאויבינו.
בטוחני שלא נרים ידיים למרות הזמן הארוך שחולף ולמרות הקושי שעולה מעת לעת – וגלעד שליט עוד יחזור הביתה. הוא עוד יחזור. אני בטוח בכך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
