לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

הקבינט של לייבו : כאן נאמרים הדברים החשובים באמת!

כינוי:  ה. לייבו

בן: 37

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2010

האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה - האדישות: קבורה של ממש.


אזרחי ישראל,

 

לפני 15 שנה, נרצח כאן במדינת ישראל – ראש הממשלה.

 

15 שנה זה זמן רב. עברנו הרבה מאז – חוויות לאומיות טובות וגם פחות טובות.

ולא משנה מה נמשיך לעבור בשנה הקרובה, בזו שלאחריה ובעוד עשור, על דבר אחד אסור שנוותר, דבר אחד שצריך להישאר קבוע ואיתן – גם עם חלוף הזמן: זיכרון הרצח.

 

בכל שנה עם התקרב יום הזיכרון ליצחק רבין, מתעוררים מעוררי הפרובוקציה עם יוזמות בזויות, קריאות מטורפות ומקוממות – וזאת בניסיון להסית את אור הזרקורים מהאיש  שדיוקנו מואר בגאווה, בגעגוע ובהערכה רבה – מיצחק רבין.

 

למי שירה בראש הממשלה ובמדינה שלמה, למי שלקח חלק, ידע, תמך, הסית למעשה – אין לתת במה. אין לתת זכויות יתר.

 

יצחק רבין עשה רבות למען מדינת ישראל, למענינו שחיים בה כיום.

הוא לחם בפלמ"ח, היה מפקד דגול בצה"ל ואף עמד בראשותו, ייצג את ישראל כשגריר, פעמיים כיהן כראש ממשלה ועשה זאת משליחות אמיתית, כנה – כדי להבטיח עתיד טוב יותר לדורות הבאים. לא בטוח, ששליחות כזו קיימת בדור הפוליטיקאים של ימינו.

 

צנוע היה, ומודל לחיקוי. מנהיג אמיתי בעל אומץ רב ונוכחות מרשימה.

מנהיגים כאלה חסרים היום למדינת ישראל.

 

כשנרצח רבין, יש מי שאומרים כי נרצח גם תהליך השלום.

למראית עין לשנים שחלפו ולמצבנו כיום, לא נותר אלא להסכים.

 

כיצד היה נראה המזרח התיכון אילו היה מתעורר רבין בבוקר ה-5 בנובמבר 95'?

כיצד הייתה נראית החברה הישראלית?

על כך אפשר רק לשבת ולדמיין. כנראה שהמציאות הייתה בכל מקרה, אחרת.

 

כואב לי מאוד  עם בואה של תקופה זו בשנה. העלאת הזיכרונות מיצחק רבין, קטע הוידאו הקצר עם שלוש יריות האקדח. והשנה, כואב לי במיוחד.

מכיוון שתסריט האימים עליו דיברו לפני לא מעט שנים, תסריט השיכחה – נראה שקרב ובא.

 

נהיינו יותר אדישים כלפיי הרצח, פחות מוסריים, פחות זוכרים.

לשמוע חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה מעלה הצעה להסיר את דיוקנו של רבין מקיר חדר הסיעה בכנסת, מעורר בי לא פחות מזעזוע. מהיכן התעוזה ואיפה הבושה?! תחושה של פספוס הדיוקן מעורר בה. ובי מתעוררת תחושה של פספוס – שאחת כמותה, היא אחת מ-120 נבחרי העם.

 

השנה, 15 שנה לאחר הלילה ההיסטורי הטראגי ביותר בתולדות המדינה, אגיע לכיכר לעצרת השנתית שתתקיים ב-30 לאוקטובר בת"א.

לאור האדישות הגוברת לרצח רבין, אני חש חובה מוסרית להתייצב שם בכיכר, כי אסור לנו בשום פנים ואופן, להגיע למצב שבו הדורות הבאים – לא יכבדו את מועד הרצח, לא יכירו את מניעיו, את האלימות שהובילה לכך ובעיקר – לא יכירו את פועלו של יצחק רבין בחייו, מנעורים ועד צעדיו האחרונים במדרגות עיריית ת"א – גם למענם.

 

אני קורא לכם, הגיעו השנה לכיכר. מלאו אותה! אנו ברגע מכריע מבחינת הנצחת הזיכרון. יש שמדברים על ביטול העצרת, עקב חוסר עניין בה.

האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה, אמר רבין בליל הרצח. זעק זעקת אזהרה, אך איש לא הפנים. האדישות – היא כבר קבורה של ממש, של יסודות הדמוקרטיה.

 

יהי זכרו של יצחק רבין, חקוק בנו ובכל דור ודור בישראל לעד.

נכתב על ידי ה. לייבו , 19/10/2010 23:09   בקטגוריות מחיי היומיום, מפלגת העבודה, אקטואליה, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של look at me... ב-20/10/2010 17:57



22,974
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה , התנדבות ומעורבות חברתית
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לה. לייבו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ה. לייבו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)