ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

היום אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. בלתי נתפשת המחשבה, שלפני קצת יותר משישה עשורים, באירופה הקרה והאפורה, פעל מפעלו של השטן הלבוש מדים נאצים, ועמל במלאכת הדמים של רצח 6 מיליון יהודים.

העם היהודי עבר את שלא עבר שום עם אחר בעולם. העם היהודי שרד במשך אלפי שנות קיומו אסונות, טראומות ואימה בלתי פוסקת בזכות חוסנו המיוחד והנחישות שלו להוות אור לגויים.

בזמן שגברים, נשים וילדים הוכנסו אל תאי הגזים, הוצאו להורג על דפנות קברי אחים, העולם כולו ידע ושתק. לא הייתה ליהודים באירופה מדינה שתהווה להם מקלט. שתצא בגנות העולם, שתזעק להפסיק את הטבח הזה. לא היה להם צבא חזק שיציל אותם.

שלוש שנים לאחר שניצחו צבאות בנות הברית את הרוצח הנאצי, קמה מדינה יהודית ודמוקרטית – מדינת ישראל. מדינה המהווה בית לכלל יהודי העולם – מאמריקה, אירופה, אפריקה, אסיה ואוסטרליה הרחוקה. שערו של הבית הזה – תמיד פתוח לכול.

אזרחי ישראל,

על הדור שלנו הוטל אתגר מיוחד – משימה שהדורות הבאים לא יזכו לה, והיא לדאוג לניצולי השואה לעת זקנה. אותם ניצולים, ששרדו את מחנות ההשמדה והקימו לנו את המדינה, זקוקים כעת לסעד, לסיוע בסבסוד תרופות ובאספקת מזון, למגורים ראויים ולכבוד מהחברה. זהו אתגר לא פשוט,ף אך זה המעט שאנו יכולים ומחובתנו המוסרית, לעשות.

למרבה הצער, מדי שנה אנו עדים לסיפורים עצובים על ניצולי שואה רעבים ללחם, כאלה שאין להם די כסף לרכוש תרופות, שחיים בתנאים לא תנאים והדבר האחרון לו הם זוכים הוא כבוד לעת זקנה. אין די מילים לתאר את הכתם המביש הזה, הרובץ על מדינה שלמה לאורך שנים ארוכות, שאת האוכלוסייה המיוחדת הזאת, לא הצלחנו לכבד ולסעוד באופן לו הם ראויים.

מדינת ישראל מקבלת את הציון "נכשל" בטיפול הלאומי שלה בניצולי השואה. יכולנו והיינו צריכים לעשות יותר, הרבה יותר.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום בו אנו מתפנים מן השגרה היומיומית, ומקדישים את מלוא תשומת הלב לעדויות של הניצולים ולזיכרון הקורבנות, הוא גם יום שבו אנו נזכרים בכל התחלואות בטיפול וביחס אותם מקבלים ניצולי השואה בישראל.

זיכרון השואה, צריך ללוות את העם היהודי ובפרט את אזרחי מדינת ישראל, בכל ימות השנה. עלינו להיות טרודים וזועמים על גובה הקצבאות של ניצולי השואה במשך כל השנה, ולא רק בהתקרב יום הזיכרון. עלינו לפעול כל ימות השנה למען ניצולי השואה, שמספרם הולך ופוחת שנה אחר שנה.

זכינו לזכות גדולה, להיות הדור שמכיר ושומע, הרואה אל מול עיניו את ניצולי השואה. זוהי בהחלט זכות, ולא נטל. ולמרבה הצער, נדע להעריך זאת רק בעידן הבא, כשלא יהיה עוד מי שיעלה על הבמה ויספר את סיפורו האישי, כשלא יהיה עוד מי שפשיל את שרוול החולצה ויציג לעיני כל את המספר המקועקע, זכר למפלצת הנאצית.

אנו נמצאים כאן היום, כדי ששואה נוספת לא תחזור. גם היום, בשנות ה-2000 במאה העשרים ואחת, מנהיגים ברחבי העולם קוראים לרצח העם היהודי, למחיקתו מן המפה העולמית ולהשמדת ישראל. האחדות שלנו, הנחישות, המוסר ועצם קיומנו נוכח כל האתגרים הקשים שמקשים על חיינו, היא התשובה המוחצת לאויבנו ולשונאי העם היהודי ברחבי העולם.

אנו ההבטחה המנצחת – לעולם לא עוד.