אזרחי ישראל,
בשבוע החולף, התמודדה החברה בישראל עם אירועי אלימות קשים.
כולנו חזינו את השתוללותו של סא"ל אייזנר, מכה באמוק מפגינים אנרכיסטיים, בניגוד לנהלים ושלא לצורך. אני מברך את החלטת ראש המטה הכללי של צה"ל, רב-אלוף בני גנץ, להדיח את סא"ל אייזנר מתפקידו.
צה"ל נשען על סולם ערכים ברור ועל מוסר שהוא ערך מוסף המייחד את צבא ישראל משאר צבאות העולם. מי שאינו עומד בסולם הערכים הללו, מי שפועל בניגוד למוסריות שעל פיה צה"ל מעצב את חייליו, אינו יכול להחזיק בתפקיד פיקודי האמון על חינוך ודוגמא אישית לאחרים, ובכלל.
אתמול בשעות הצהריים, חזינו כולנו בקטטה פורענית ואלימה בסיום משחק כדורגל, במסגרת הליגה הלאומית. עשרות שחקנים, אנשי הנהלת הקבוצות, מאמן, לקחו חלק באקט אלים בלתי מרוסן, שאינו מתקרב לערכיי הספורט וענף הכדורגל.
חברה מתוקנת ובריאה, איננה עוברת לסדר היום לאחר שאירעו אירועי אלימות חמורים שכאלה. כשם שימוצה הטיפול עם סא"ל אייזנר במסגרת הצבא, ואין לי ספק שהציבור ידרוש ובצדק, כי הטיפול במי שלקח חלק באירוע האלים של אתמול במגרש הכדורגל, ימוצה גם כן.
האלימות היא נגע רע. היא חולי, בחברה שמכבדת את עצמה.
ההחלטה התקדימית של יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, לבטל את משחקי הליגות הבכירות כתוצאה מאירועי האלימות, נכונה ומבורכת. אך הטיפול להוקעת התופעה, צריך להיות שורשי, מעמיק ובלתי מתפשר.
גברים, נשים וילדים מגיעים למגרשי הכדורגל צפות במשחק ספורטיבי, משחק פופולרי ואהוב בכל העולם, ואינם מגיעים לחזות בקרבות היאבקות.
השינוי – אפשרי רק בעזרת כולנו. אל לנו להיות אדישים. עלינו לגנות, למחות ולפעול ככל יכולתנו, כנגד כל מעשה אלים הנגלה לנגד עינינו. זה נכון בספורט, בצבא, במוסדות החינוך וגם ברחובות הערים.
האלימות היא כחיידק טורף. אם לא מטפלים בה כשהיא נקודתית, היא מתפשטת ומחמירה.
בימים בהם אנו נמצאים, בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, על כולנו להתעשת. 6 מיליון יהודים נרצחו בשואה כי לא הייתה להם מדינה משלהם שתגונן עליהם. ומנגד, יותר מ-22 אלף חללי צה"ל בבתי העלמין ברחבי הארץ, זכר למעשי הגבורה והעוז למען המשך קיומה של המדינה שבה אנו חיים, למענינו.
על כן, הכל מתגמד אל מול הדברים הללו. שנאת החינם המיותרת הבאה לידי ביטוי במעשי אלימות חסרי מחשבה, מיותרים ושאינם מקדמים איש למטרותיו. די לאלימות, די!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
