ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

פעם בשנה מתכנס עם ישראל יחדיו כשאנו מניחים בצד את המחלוקות הפוליטיות בינינו, את הויכוחים השונים, ומקדישים את כל כולנו לתמוך, לחבק ולכבד את המשפחות השכולות, אשר שילמו במחיר היקר מכל – מחיר החיים של יקיריהם.

בתי העלמין ברחבי ישראל, מלאים בצעירים וצעירות שלנצח יישארו צעירים. חייהם נעצרו ללא כל התראה, כך פתאום, מבלי שניפרד לשלום.

יום הזיכרון, הוא יום קשה לכולנו. הוא יום קשה למדינה שלמה, שנאבקת מדי יום על זכות קיומה.

אינני מכיר את השכול מקרוב. אינני חלק ממעגל השכול העוטף את המשפחות שמחזיקות בכרטיס המועדון השחור והמקולל הזה. אינני יכול להרגיש את מה שמרגישה אם שכולה, את מה שחש אח שכול ביום הזה, ובכלל – במשך כל ימות השנה. ומי שאינו חלק ממעגל השכול, אינו יכול לשים עצמו במקומם. איננו יכולים לשפוט את המשפחות השכולות כשהן כועסות. איננו יכולים לשפוט אותן כשהן מלאות דברי ביקורת. אנחנו יכולים להקשיב, ולהביע הזדהות עם כאבם.

מדינה כה צעירה היא מדינת ישראל. 22,993 זה המחיר היקר והכואב שמשלמת מדינה צעירה, כדי להמשיך ולהתקיים. לצערי הרב, אינני יכול להגיד כי זהו מספר סופי.

ביום הכואב הזה, אנו שומעים סיפורים נוגעים ללב. מרגשים עד דמעות. שמעתי היום, בפעם הראשונה את סיפורו של מפקד בסיס רמת דוד, אל"מ ארלוזור (זוריק) לב ז"ל, אשר מקום קבורתו לא נודע עד עצם היום הזה. וכל כך היה מעניין ונעים לשמוע אודות האישיות של המפקד הנערץ שמטוסו נפל במלחמת יום הכיפורים. כזה הוא יום הזיכרון. יום שחוזר על עצמו בלוח השנה, אך הסיפורים שבו מחדשים כל פעם מחדש.

מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים רבים. אתגרים המצריכים תעוזה רבה, אומץ לב, נחישות והקרבה מצד חייליה ואנשי כוחות הביטחון. במשך כל שנות קיומנו, עמדנו באתגרים הללו, שככל שמתקדמות השנים, הם הולכים ונהיים מורכבים יותר. אין לי ספק, שלמרות סכנת החיים הנשקפת כל העת, יידעו לוחמינו האמיצים לעמוד באתגרים הללו, גם בעתיד.

ביום הזיכרון, בעוד אנו שומעים את סיפורי הגבורה, ונחשפים אל הסיפורים האישיים הבלתי נגמרים, מזדמן לחברה הישראלית לעשות חשבון נפש.

אל מול משכן הכנסת, נפתח מאהל מחאה הקורא לשוויון בנטל. אם בעבר, תופעת ההשתמטות משירות בצבא ההגנה לישראל הייתה קטנה, חריגה בנוף ובלתי מתקבלת על הדעת, הרי שהיום התופעה הזאת התפשטה מימדים ארורים ובלתי נתפשים כשכל אזרח שני  - לא מתגייס לצה"ל.

גיוס לצה"ל הינו בגדר חובה על פי חוק. ואת החוק, על כולם לקיים. כזו היא מדינת ישראל, מדינת שומרת חוק והכול שווים בפניו.  לפני כשלושה חודשים, בית המשפט העליון ביטל את תוקפו של חוק טל. במשך שנים ארוכות, נתנה המדינה יד לפטור משירות צבאי לבני העדה החרדית. מנגד, ידעה לתגמל את אותה אוכלוסייה בתקצוב לא מאוזן ולא הגון כלפיי אלו שכן מילאו את חובתם האזרחית.

על כל אזרח למלא את חובותיו למדינה ולחברה בה הוא חי. החריג לא יכול להפוך לרוב, בחברה בריאה, מתוקנת וכזו שמציבה לעצמה סטנדרטים גבוהים. עלינו למצוא, ואני בטוח שנמצא, את הדרך שבה כלל האזרחים שותפים למילוי החובות כחוק, למען המדינה ולמען החברה.  שירות בצבא, אינו עונש. זוהי זכות גדולה, שיהודי אירופה אשר נרדפו ונרצחו ע"י המרצח הנאצי, יכלו רק לחלום עליה בחלומות הגדולים ביותר שלהם.

לנו, יש מדינה עצמאית, דמוקרטית וחופשית בזכות הצבא החזק והערכי של מדינת ישראל.

משפחות שכולות, אנו מחבקים ומחזקים את ידכם היום, מוקירים לכם עד בלי די, על המחיר הגבוה ששילמתן. זיכרון יקירכם, ילווה אותנו תמיד.