ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

מדינת ישראל עוצרת היום את שגרת החיים, כדי
להתייחד עם זכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

ישנו מנוי שאף איש מכירות, גם לא הטוב
בעולם, לא יצליח לשכנע איש, לרצות בו. מנוי אל מועדון השכול. אתן המשפחות השכולות,
חיות את האבל, היגון והכאב במשך כל ימות השנה. שנה אחר שנה, יממה אחר יממה. ואנו, שזכינו
להיות מחוץ למועדון הזה – צופים בכם מן הצד, משתתפים בכאבכם העמוק ומוקירים תודה
ליקיריכם על ההקרבה הגדולה ביותר שניתן לעשות, למען המדינה, למען ביטחונה, למען
המשך החיים.

ביום הזיכרון 2013 אנו מוקירים את זכרם של
23,085 חללי מערכות ישראל. מספר בלתי נתפס, של צעירים וצעירות, של בעלי משפחות,
אשר שילמו במחיר חייהם ובמותם ציוו עלינו להמשיך ולחיות במדינה ריבונית, יהודית
ודמוקרטית כדי שתמשיך להיות לבית הלאומי היחיד בעולם עבור עם ישראל, כי  אין לנו בית אחר.

היום אנו מצטרפים אליכן, המשפחות השכולות,
כדי לחבק, לתמוך, להעניק אוזן קשבת, לשמוע את הסיפורים והזיכרונות, ולהכיר את אלו
שבזכות קורבנם, אנו מקיימים חיי שגרה נורמטיביים מדי יום. מי שאינו ממעגל השכול,
אינו יכול להבין בדיוק את תחושת האבל שאתם חשים, את אובדנכם האישי. אך ההזדהות
שלנו עימכם, ביום הזה במיוחד, היא מעומק הלב.

23,085 הוא מספר שלצערי אינו סופי. מדינת
ישראל בשנת ה-65 לקיומה, ממשיכה להתמודד עם אתגרים רבים ומורכבים מצד מדינות אויב
ושונאי ישראל, אשר ממשיכים גם בשנת 2013 לקרוא תיגר על קיומו של העם היהודי בארץ
ישראל, מתוך שאיפה להביא על עם ישראל חורבן בית שלישי בעידן המודרני.

משימותיו של צה"ל ימשיכו לכלול
משימות מבצעיות מסכנות חיים, בגבולות הארץ ומחוצה לה, באוויר, בים וביבשה, בגזרות
קרובות ובמרחק רב מבית, אשר ידרשו מחייליו אומץ לב והקרבה. אין לאיש ספק על
מקצועיותו של צה"ל ועל יכולתו לחתור לניצחון. אנו מדינה צעירה, אך החותם שהותרנו
על העולם כולו בהתמודדות ההרואית שלנו לאורך ההיסטוריה, במבחני הקיום שהעמידו
אותנו אויבנו, הוא חותם עליו מדברים וידברו לדורי דורות.

יום הזיכרון הזה, הוא תזכורת עצובה ועדות
כואבת לאחת הסוגיות המורכבות שעל סדר היום שלנו כחברה בשנת 2013. בעוד משפחות רבות
שולחות את ילדיהן למלא את חובתם האזרחית ולשרת בצבא בין שנתיים לשלוש שנים, ובעוד
כפי שאנו רואים ביום הזה במיוחד – ישנן כאלה שילדיהן שנשלחו לא חזרו כלל הביתה, ישנו
אחוז גבוה בחברה הישראלית שבוחר לא לקיים את החובה האזרחית הזו. גם במגזר החילוני
אחוז המשתמטים משירות הולך וגדל משנה לשנה, והתופעה איננה בלעדית למגזר החרדי. אני
תקווה, שביום הזה שבו אנו פוגשים את הסיפורים ואת הפנים שמאחורי כיתוב השם שעל
מצבות הקברים, תתחזק תחושת השליחות בקרב אלו שבחרו לשבת בצד ולא לשאת בנטל, ויופנם
המסר שכך זה לא יכול להימשך.

מדינת ישראל חייבת לא רק כצורך מבצעי
וקיומי, אלא גם כחובה מוסרית לחללינו, למצוא פתרון ולהרחיב את נשיאת נטל השירות
הצבאי בהקדם. אני מקווה שעוד השנה הנושא ימוצה בחקיקה. מדינת ישראל היא מדינה שבה
שלטון החוק מנחה את חיי החברה. החוק במדינת ישראל שווה בפני כולם, ויותר מדי זמן
התעלמנו מכך.

לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים, ונתנו לו
אביו ואימו. לכל איש יש שם שנתן לו הים ונתן לו מותו. שמותיהם
של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, יהיו בליבנו תמיד.

יהי זכרם ברוך!